תורה ומדע

מאת: אורן סעיד

חבלי מדידה, עשויים מסיבים מן הצומח או משערות בעלי חיים, שימשו למדידות קרקע.

נאמר בפרשתנו, האיסור להונות במדידות: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" (יט, לה). כאשר מכרו קרקע, סמנו את גבולותיה סביב, ומדדו את גבולות הקרקע בצורה מדויקת. הקרקעות היו נמדדות באמצעות חבל באורך מקובל[1]. בתלמוד בבלי מסכת עירובין (נח, א) למדים מפסוקים שמדידות של עירובי תחומין צריכה להיעשות באמצעות חבל מדידה. במצרים העתיקה השימוש בחבל מדידה למדידת קרקעות היה נפוץ. פעמים שבחבל היו קשרים במרווחים קבועים[2].

בתלמוד בבלי במסכת בבא מציעא דורשים: "במדה במשקל ובמשורה: תנו רבנן, במדה - זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים...". רש"י מבאר (רש"י בבא מציעא, סא, ב), שהאיסור הוא, למדוד את הקרקע לחלוקה בין שותפים או יורשים, לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים (כגון: במקרה שאח אחד לא כאן, והאח השני רוצה את חלקו עכשיו), מפני שהחבל מתקצר בימות החמה ומתארך בימות הגשמים[3]. החידוש הוא, שהייתי אומר שבגלל שהשינוי בחבל הוא מועט וכן הוא מתרחש באופן טבעי - בגלל שינויי מזג האוויר, אין כאן איסור גזל, לכן חז"ל למדו מהמילה "בַּמִּדָּה" שזה גם אסור משום איסור גזל[4]. במאמר זה נעסוק באיסורי הונאה במדידת קרקע, העולה מן הדרשה הנ"ל.

חבל. ישנם חבלים המתרחבים כתוצאה
מספיגת לחות או מים – תלוי
בחומר ממנו הם עשויים.
מתוך ויקימדיה

בפירוש "תורה תמימה" (אות רסב) התקשה בפירוש רש"י הנ"ל: "לשני לקוחות שלקחו קרקע בשותפות או לשני אחין שחלקו, מפני שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט כל צורכו ובימות החמה מתוך יובשו הוא נגמדו כויץ, כך פירש רש"י (בבא מציעא סא, ב) וצריך עיון במציאות זה הדבר". לפי רש"י: בימות הגשמים החבל סופג מים ומתארך, ובימות החמה הוא מתייבש ומתכווץ ולכן מתקצר. ה"תורה תמימה", התקשה במציאות בה החבל מתארך בימות הגשמים ומתקצר בימות החמה, והשאיר את רש"י בצריך עיון. כנראה, ש"התורה תמימה" הבין כמו פירוש הר"י מיגאש[5], שביאר ההיפך מרש"י[6]: "מפני שהחבל של מדה בימות החמה נמתח ובימות הגשמים מתכווץ ומקטין, ונמצא מי שנמדד לו בימות הגשמים לוקח פחות ממה שלקח חבירו שנמדד לו בימות החמה".

האם החבל אכן מתארך בחורף כתוצאה מספיגת מים ולחות או מתקצר מחמת הקור? ומהי המחלוקת בין רש"י לר"י מיגאש?

תלוי מאילו חומרים עשוי החבל. חבלים מסיבים טבעיים יוצרו מחלקים שונים של צמחים: קליפה, עלים, קנוקנות וכו' או מחלקים שונים של בעלי חיים: גידים, רצועות עור או דפנות מעיים. אורך הסיבים תמיד מוגבל וקוטרם אינו אחיד ותלוי בשיטת הייצור וההפקה.

חבלים בתקופת התלמוד היו עשויים מסיבי דקל, ערבה, גומא ופשתן; מפשתן היו עושים בעיקר חבלים לשם מדידה: "תָּנֵי רַב יוֹסֵף, שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים הֵם: שֶׁל מָגָג [רש"י - יונ"ק בלעז (גוֹמֶא, סוּף)], שֶׁל נֵצֶר [רש"י - ערבה קלופה; לישנא אחרינא: צורי דקל, והוא 'סיב'], וְשֶׁל פִּשְׁתָּן; שֶׁל מָגָג לְפָרָה...שֶׁל נְצָרִים לְסוֹטָה... שֶׁל פִּשְׁתָּן לִמְדִידָה" (ערובין נח, א).

מצינו בתלמוד שהיו עושים חבלים למדידה גם משערות בעלי חיים: "יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הַחֲבָלִים וְאֶת הַמְּשִׁיחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר 'שָׂק', מָה שַׂק טְוִוי וְאָרִיג אַף כֹּל טְוִוי וְאָרִיג" (שבת סד, א)' ומבאר רש"י: "יכול שאני מרבה החבלים והמשיחות - לציא"ל [חוט] שעושין למדוד, וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה, ואינו טווי..." (שם).

לשערות בעלי חיים או אנשים ישנה תכונה היגרוסקופית, כלומר הן מתארכות כשהן סופגות לחות ומתקצרות כשהלחות יורדת והן מתייבשות - עקרון שהיה ידוע כבר בעולם העתיק (בתכונה זו משתמשים בהיגרומטר - מכשיר למדידת לחות). החבל, העשוי משערות בעלי חיים - סופג לחות ומים בימות הגשמים מתארך קצת לעומת ימות החמה. שערת אדם מתארכת[7] בשיעור של 2.5 - 2 אחוזים כשהלחות משתנה מ-0% ל-100%.

לעומת זאת, לסיבי צמחים ישנה תכונה בדרך כלל שונה והנראית הפוכה מהתגובה ללחות (או למים) של שערות בעלי חיים. אורכו של חבל העשוי מסיבי צמחים בדרך כלל יתקצר. זאת מאחר וכל סיב בפני עצמו מתרחב בקוטרו, דבר הגורם לחבל לדחוק החוצה את הסיבים. לפיכך, חבל כזה יתרחב (יתנפח) ואורכו יתקצר. בדרך כלל[8], כשהחבל מתייבש הוא מתכווץ והסיבים מתארכים[9]. כיום, ניתן לצפות את הסיבים של החבל בחומר דוחה מים, על מנת למנוע את הנזק הנגרם לחבל כתוצאה מספיגת לחות או מים.

יתכן שרש"י הכיר חבלים העשויים משערות בעלי חיים, המתרחבים כתוצאה מספיגת לחות או מים ואילו הר"י מיגאש וה"תורה תמימה" הכירו חבלים העשויים סיבי צמחים, שאורכם מתקצר במגע עם מים או לחות.

בנחל חמר התגלו חבלים ופיסות חבלים עתיקים, העשויים סיבים מן הצומח[10]. באתר מוֹאָה (עיר נבטית בערבה) התגלה חבל עשוי חוטי שיער עיזים בגווני חום וקרם השזורים יחדיו, מהתקופה הרומית[11].

רואים אנו עד כמה הקפידה התורה על איסור גזל; שהרי השינוי בחבל המדידה כתוצאה מספיגת מים או לחות הוא קטן ובקושי אפשר להבחין בו, וכן קשה מאוד למדוד את החבל במדויק, מאחר וגמישותו משתנה בימות החמה והגשמים בשל הלחות, וניתן למתוח את החבל, ממילא הגודל שלו משתנה. אף על פי כן, התורה אסרה הונאה זאת, במדידת הקרקע על ידי החבל.

סדקי בוץ

ישנו פירוש נוסף ל"מדידת קרקע" של רבינו חננאל, המובא ע"י רשב"ם: "ורבינו חננאל פירש: בימות הגשמים הקרקע כווץ ובימות החמה הקרקע מתבקע בפתיחיו ומוסיף במדתו" (בבא בתרא פט, ב). כלומר, הכוונה למידה של לקרקע עצמה (ולא לחבל בו מודדים את הקרקע). בקיץ נפערים בקרקע סדקים גדולים (בסוגים מסויימים של קרקע) שאינם מופיעים בחורף בשל המים והבוץ.

סדקי בוץ הם מבנים משקעיים, בדרך כלל בצורת מצולעים, הנוצרים כשקרקע בוצית מתייבשת ומתכווצת. היווצרות סדקים מתרחשת גם בקרקעות המכילות חרסית כתוצאה מירידה בתכולת המים. סדקי הבוץ נוצרים, בגלל שהשכבה העליונה של הקרקע מתייבשת ומתכווצת בעוד השכבה שמתחתיה נשארת באותו גודל. המתח בין שכבות הקרקע, גורם ליצירת הסדקים ועל ידי כך לשחרור המתח בין השכבות[12].

מפירוש רבינו חננאל נראה, שהאח היורש או השותף (כאמור לעיל, מדובר כאן ביורשים או שותפים) שמקבל חלק בקרקע בקיץ[13], מקבל למעשה מידת קרקע גדולה יותר בשל הסדקים המופיעים בקרקע - יחסית לאותו חלק בקרקע שקיבל האח או השותף האחר בחורף. ברם, לאור דברינו, לא מובן מהו ה"גזל" כאן, הרי שטח הקרקע לא משתנה, רק השכבה העליונה של הקרקע הופכת להיות סדוקה. לכן מובן, מדוע הרשב"א, התקשה בפירוש זה של רבינו חננאל[14]: "ודבר של תימא הוא" (בבא מציעא, סא, ב, ד"ה שלא ימדוד).

[1] המשנה במסכת עירובין מציינת, שיש למדוד עירובי תחומין בחבל שאורכו 50 אמה (פרק ה משנה ד).

[2] Joel F. PAULSON, "Surveying in Ancient Egypt,", FIG Working Week 2005 and GSDI-8, Cairo, Egypt April 16-21, 2005.

[3] וכן בפירוש המשניות לרמב"ם: "ומשוחות - ... שהחבל תקצר בקיץ ותאריך בסתיו" (כלים פרק יד משנה ג).

[4] חידושי הריטב"א, הישנים, בבא מציעא (סא, ב) ד"ה שלא ימדוד.

[5] חידושי הר"י מיגאש לבבא בתרא (פט, ב). רבי יוסף ב"ר מאיר הלוי אבן מיגאש (1077-1141) היה מגדולי הרבנים בספרד, ראש ישיבה ופוסק הלכה נודע. היה תלמידו הבולט של הרי"ף.

[6] ב"יד רמה" [רבי מאיר הלוי בן טודרוס אבולעפיה (הרמ"ה, 1170-1244) מטוליטולא], מסכת בבא בתרא (פט, ב), הביא את שני הפירושים.

[7] “Meteorology Today: An Introduction to Weather, Climate, and the Environment”,

by C. Donald Ahrens and Peter Lawrence Jackson and Christine E. J. Jackson and Christine E. O. Jackson,

Cengage Learning, 2012, pages 119-120.

[8] ישנם חומרים או אריגים שתופעת ההתרחבות אינה הפיכה.

[9] “Handbook of Fibre Rope Technology”, by Henry A. McKenna and J. W. S. Hearle and N. O'Hear, Woodhead Publishing, 2004, page 71.

[10] Schick T. 1988. Nahal Hemar Cave Cordage, Basketry and Fabrics. ATIQOT XVIII: 31-43, Pl. XIII, 1.

[11] Shamir O. 2005. Textiles, Basketry, Cordage and Whorls from Mo`a (Moje Awad). ATIQOT 50: Pp. 99-152, p. 124 no. 454..

[12] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "Mudcrack" (=סדק בוץ).

[13] בניגוד לפירוש הערוך (בערך "מד"), המבאר שדווקא מי שמקבל מידת קרקע בימות הגשמים מקבל מידה גדולה יותר: "בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ומתקווץ שנמצא בימות הגשמים המידה מוספת". ספר הערוך הוא מילון שנכתב במאה ה-11 בידי רבי נתן יחיאל מרומי (1035 - 1106), העוסק במילים הקשות והזרות בתלמודים ובמדרשים.

[14] וכן הר"ן (בבא מציעא, סא, ב, ד"ה שלא ימדוד) ובמאירי (שם) התקשו בהבנת דברי רבינו חננאל. אולי יתכן שסדקים גדולים לא היו נכללים במידת הקרקע, ולכן למעשה, מי שמקבל חלק בקיץ, מקבל שטח גדול יותר של קרקע.