השקיה ברגל ובדלי

 מאת: אורן סעיד

על מנת לייעל את תהליך העברת המים לאזור ההתיישבות על ידי נשיאת דלי אחד, בנו אֵסֶל - מוט ארוך, כאשר בכל אחד מקצהו מחובר דלי, כך שהאדם המשתמש באסל מסוגל להחזיק שני דליים בו זמנית.

בפרשתנו אנו קוראים על שבחה של ארץ ישראל, שמקור המים העיקרי שלה הוא הגשמים שה' משפיע עליה לעומת ארץ מצרים התלויה במים שבנילוס:  "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק" (יא, י). מסביר רש"י : "והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגליך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה, אבל זו למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה נמוך וגבוה גלוי ושאינו גלוי כאחת". התורה מציינת את ההבדל בין ארץ ישראל למצרים כדי להראות שארץ ישראל משובחת ממצרים. מצרים היא ארץ מדברית, ולכן כמות הגשמים במצרים קטנה מאוד. ההצפות מהנילוס הן שמשקמות ומשקות את אדמתה במקומות הנמוכים הסמוכים לנילוס. על מנת להוביל את המים למקומות רחוקים יש צורך לעמול ולעשות תעלות מים מנהר הנילוס[1]; ומשם היו שואבים בכלי להשקות את השדות למקומות הגבוהים. לעומת זאת, בארץ ישראל, אין צורך בעשיית תעלות כי הגשם משקה אותה הן במקומות הנמוכים והן במקומות הגבוהים – מקומות שקשה להגיע אליהם על ידי תעלת מים או באמצעות שאיבה בכלי[2].

אדם נושא מים בעזרת אסל.
מתוך ויקימדיה

בהמשך רש"י מבאר כיצד משקים את "גַן הַיָּרָק"  - גינת ירקות: "כְּגַן הַיָּרָק - שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף" (שם). רש"י מציין, שגינת הירקות, הזקוקה להשקאה כל ימות השנה, אין די לה בגשמים, ומשקים אותה על ידי הליכה ברגל ובנשיאת כלי המים על הכתף. מהי דרך ההשקיה ברגל ודרך ההשקיה בכתף?

כבר בתקופת בראשית התורה מספרת: "וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב, י). מי הנהר משמשים גם להשקאה מלאכותית. בתחילה היו מעלים את המים בדליים בעזרת כוח האדם. מאוחר יותר הומצאה מכונה, הממשיכה בתפקיד זה עוד בימינו בארצות הנחשלות והנקראת "שאדוף". היא פועלת לפי עקרון המנוף, והוא עמוד קבוע באדמה עליו מתנופפת קורה ארוכה מחולקת באופן לא שווה. אל הצד הקצר הפונה לעבר המים קושרים חבל עם דלי. המים מועלים ביתר קלות הואיל וחלק הקורה הארוך מכביד מהצד השני ומקל על הדליה.  יש הסבורים שה"שאדוף" זהה עם הקִּילוֹן המוזכר במשנה[3].  ברור שההשקאה המלאכותית נצטמצמה אז לסביבת מקור המים, כגון המעיין, הנהר, לטווח המרחק שהדלי יכול היה לספק את המים[4].

הדלי היה בשימוש עוד בתקופת העת העתיקה, ושימש בעיקר כאמצעי להעברת מים מנהרות, נחלים ובארות מים, לאזור ההתיישבות. בעבר, על מנת לייעל את תהליך העברת המים לאזור ההתיישבות על ידי נשיאת דלי אחד, בנו אֵסֶל - מוט ארוך, כאשר בכל אחד מקצהו מחובר דלי, כך שהאדם המשתמש באסל מסוגל להחזיק שני דליים בו זמנית. הדלי היה נתלה לקצה המוט באמצעות חבל, אך ניתן לתלות את הדלי ישירות על קצה המוט, ללא חבל. את מרכז מוט האסל, משעין האדם על עורפו ועל שתי כתפיו – כאשר דלי אחד נמצא לימינו והדלי השני לשמאלו, או על כתף אחת – כאשר דלי אחד נמצא מאחוריו והדלי השני מלפניו; בכל אחד באופני השימוש הנ"ל,  מרכז הכובד נמצא באמצע, וכך נוצר איזון המאפשר ללכת בנוחיות.  האסל ניתן לשימוש גם על ידי שני בני אדם, כאשר המוט  מונח על כתפיהם והדלי תלוי במרכז המוט. האסל נמצא עדיין בשימוש נרחב באזורים לא מפותחים במזרח אסיה. האסל שימש בעבר גם להובלת חלב ולנשיאת מטענים מסוגים שונים[5].

האסל, מוזכר במשנה[6] במסכת פרה לגבי מילוי מים להכנת מי חטאת (מים עם אפר פרה אדומה לצרכי טהרה) : "הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת" (פרק ז, משנה ה); ומבאר רבינו עובדיה מברטנורא: "באסל  - במוט. ודרך שואבי מים שנותנים מוט על כתפם וכד מלא תלוי בראש המוט מלפניו וכד אחד מאחריו" (שם).

מחקרים הראו, שנשיאת משאות על הכתף באמצעות אסל, בהשוואה לנשיאת משאות בשיטות אחרות (במגש, על הראש, בתרמיל ועוד) צורכת מעט מאוד אנרגיה מטבולית (הנוצרת כתוצאה מחילוף חומרים מגוף האדם). ניתוח המכניקה של הרמת משאות באמצעות האסל, מראה כי כלי פשוט זה, מחייב את הנושא לשמור על איזון המוט במהלך ההליכה[7].

---

[1] על פי רש"י לבראשית, בתחילת פרשת מקץ: "על היאור - כל שאר נהרות אינם קרויים יאורים, חוץ מנילוס, מפני שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם, ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם, לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות" (מא, א).

[2] בישראל היו בתקופת המשנה והתלמוד ברכות מים רבות, ששימוש כמקורות מים להשקיה, עבור גינות ושדות, שאין די להם מי הגשמים, הזקוקים להשקיה בכל ימות השנה.

[3]  משנה מועד קטן פרק א משנה א: "אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלא מִמֵּי הַקִּילוֹן". ראה פירושו של ר"ח אלבק למשנה, המזהה את הקילון עם השאדוף.

[4] על פי מאמרו של ד"ר יהושע בראנד "השקאה בתקופת המקרא", "מחניים" תשי"ז. כתב העת מחניים היה במשך שנים רבות בטאונה של הרבנות הצבאית הראשית. למאמר המקוון באתר "דעת" (מכללת הרצוג), 

[5] על פי המכלול – האנצ' היהודית, בערך "דלי" ובויקיפדיה האנגלית בערך "Carrying pole" (=מוט נשיאה).

[6] האסל מוזכר במשנה במקומות נוספים, למשל: פרה פרק י, משנה ד; כלים פרק יז ,משנה טז.

[7] Understanding the mechanics and balance control of the carrying pole through modeling and simulation","

by Tong Li and Qingguo Li and  Tao Liu, Published in PloS one june 2019 . 

© כל הזכויות שמורות למחבר