מאת: אורן סעיד
הטיח המוזכר בתהליך טהרת הבית מהצרעת, נועד לא רק לכיסוי קירות בבית אלא גם להדבקת הלבנים זו לזו.
בתהליך טהרת הבית מצרעת הבתים, מצווה התורה שיש להוציא את האבנים שבהן הנגע, לתת במקומן אבנים אחרות ולטוח את הבית בטיח: "וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת" (יד, מב). מתיאור זה אנו למדים, שאת האבנים מהם היו בנוי הבית, היו טחים בטיח, אותו היו מכינים מעפר.
הטיח המוכר לנו כיום הוא כיסוי חיצוני או פנימי על הקירות או התקרות של בניינים; הטיח הפנימי משמש כתשתית לצבע ומקנה לקירות בחדרים מראה חלק ורציף; הטיח החיצוני מטרתו להגן על המבנה מפני פגעי מזג האוויר (עמידות למים ולשמש) . ברם, הטיח המוזכר בפסוק נועד גם להדביק את הלבנים זו לזו, כפי שרש"י מציין: "סביב – סביבות הנגע, בתורת כוהנים נדרש כן, שיקלוף הטיח שסביב אבני הנגע " (יד, מא). וכן בתוספתא נגעים נאמר: "היה קולף את העפר שבין אבן לחברתה ונראה לתוך הבית..." (ו, ז) וכן: "עפר כדי ליתן בין פצים לחבירו ובין אבן לחברתה" (ו, ד). אם כן, הטיח המוזכר בתהליך טהרת הבית מהצרעת, נועד לא רק לכיסוי קירות בבית אלא גם להדבקת הלבנים זו לזו. עד היום, משתמשים בחומרי טיח להדבקת הלבנים זו לזו ולפיכך אחת התכונות החשובות של הלבנים היא מירקם חיצוני המאפשר הדבקה לחומרי טיח [1].
|
|
טיח אדמה ליישור הקיר. יוצר: Build Simple Inc. מתוך ויקימדיה |
ממה היו מכינים את הטיח?
התורה מציינת שהיו מכינים את הטיח מעפר. בספרא דורשים ומרבים סוגי קרקע נוספים: "ועפר - לרבות כל משמע. 'עפר' אפילו לבנים, אפילו מדד, אפילו חרסית... יכול אפילו סיד, אפילו גבסיס (=מין סיד מורכב)? ת"ל 'עפר' - הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו" (ספרא מצורע פרק ד). הספרא מציינת שלא ניתן להכין את הטיח מסיד וגבסיס, כי התורה כתבה "עפר" – דווקא סוגי קרקע טבעיים, ולא קרקע שהופקה בצורה מלאכותית ע"י שריפת אבנים כמו סיד וגיבסיס [2]. כך גם פסק הרמב"ם: "ואינו טח בסיד, אלא בעפר, שנאמר: 'וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת' (שם) " (משנה תורה הלכות טומאת צרעת, טו, ז).
הטיח הקדום ביותר היה עשוי מבוץ והוא שימש להגנה על יסודות הבית. טיח זה מכונה גם טיח טיט והוא תערובת של חימר (קרקע המכילה את המינרל חרסית) חול ומים בתוספת סיבי עצים או צמחים לחיזוק הטיח ולמניעת סדקים בטיח [3]. בהקשר זה, יש לציין, שאת הלבנים היו מכינים מעיסת-טיט, אותה היו לשים ברגליים, וממנה היו קורצים גושים גושים בצורת מלבנים [4]. הקש - קנים של תבואה ששרדו לאחר הקציר - הוזכר כחומר שקוששוהו בני ישראל במצרים בשדות כדי להתקין ממנו תבן שנילוש בטיט, וממנו הכינו את הלבנים, ככתוב: "וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן " (שמות ה, יב).
המצרים השתמשו בטיח העשוי סיד וגבס בכדי לכסות את קירות הפירמידות, הארמונות והקברים. במסופוטמיה, לבני חרס, שהם למעשה לבני טיט שרופות, הודבקו זו לזו על ידי חומר ביטומני, שמקורו בחי והצומח הקדום. אבל סוג בנייה זה היה מוגבל לאזורים בהם ניתן היה למצוא ביטומן כמו אספלט או זפת. הרומאים שיכללו את מלט הסיד, על ידי עירובו עם אפר געשי [5].
הטיח המודרני הוא מלט המורכב מחומר מליטה (צמנט) וסיד או גבס, ומאגרגט [=כל סוג של סלע הגדול משני מילימטר וקטן מ-57 מילימטר] דק - בדרך כלל חול. בטון הוא תערובת של חומר מליטה, עם מים, חול וחצץ. ניתן להעמיס על הבטון משקל כבד בבטחה, ולפיכך הבטון משמש, בדרך-כלל, לבניית השלד הנושא של הבניין, ובכלל זה, יסודות, רצפה, תקרות ועמודים תומכים, כאשר הקירות עצמם נבנים מבלוקים או מלבנים [6].
הבנייה באבני גזית - אבנים מסותתות - הייתה יבשה, ללא טיח או אמצעי הדבקה חיצוני. בטכניקה זו, מקפידים למלא חללים בין אבנים גדולות באבנים קטנות. כל אבן הותאמה לאבנים הצמודות לה באופן מושלם, עד שאפילו כיום קשה להחדיר סכין בין אבן לאבן. למשל, הכותל המערבי הבנוי כולו מאבני גזית גדולות, המונחות זו על גב זו ללא כל טיח [7].
[1] להרחבה ראה במכלול – אנציקלופדיה יהודית בערך "לבנה (בנייה)".
[2] ע"פ פירוש "קרבן אהרון", מאת אהרון אבן חיים, פרשת מצורע, פרשתא י, סעיף ט.
[3] ראה במאמר "primitive plaster" מאת jhon leeke, בכתב העת "Old-House Journal", כרך 21,מס' 5, ספטמבר-אוקטובר 1993,Active Interest Media, Inc , עמודים 44-45 .
[4] להרחבה על עשיית הלבנים ראה במאמר "אבן משכית" בפרשת בהר.
[5] על פי המכלול – אנציקלופדיה יהודית בערך "צמנט".
[6] על פי המכלול – אנציקלופדיה יהודית בערך "בטון".
[7] "מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא", כרך 4, האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 1989, עמ' 101-103.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה