משמעות היובל

 מאת: אורן סעיד

רש"י פירש שה"יובל" הוא על שם קרן האיל שתוקעים בתחילת שנת היובל. השד"ל פירש שהיובל הוא על שם העבודה זרה לאליל בל.

נאמר בפרשתנו: "יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם, לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ" (כה, יא). שנת היובל היא שנה מקודשת אחת לחמישים שנה, שבה העבדים משתחררים, והנחלות חוזרות לבעליהם המקוריים. בנוסף כמו בכל שנת שמיטה, חל איסור על עבודת הקרקע בארץ ישראל[1].

בספרא בפרשתנו מבואר מתי היובל נוהג :  "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ - בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה אבל היו מעורבבים - שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה - יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר 'יֹשְׁבֶיהָ'; 'לְכָל יֹשְׁבֶיהָ' (ויקרא כה, י) - נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות" (ספרא בהר פרק ב, ג). ספרא זו מצוטטת – ללא דעה חולקת – בשני התלמודים, הירושלמי (גיטין כב, א) והבבלי (ערכין לב, ב). כך גם פוסק הרמב"ם: "משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולין יושבים כתקנן..." (הלכות שמיטה ויובל, פרק י הלכה ח). מכאן ניתן להסיק, כי היובל יהיה בתוקף רק כשיתמלאו שני התנאים: (א) העם כולו ישב בארץ; (ב) העם ישב בארץ כשהיא מחולקת על פי התבנית השבטית המקורית, כלומר כל שבט על אדמות אבותיו. כשאין התנאים האלה מתקיימים, כפי שהיה למשל מהגלות הראשונה ואילך, היובל תלוי ועומד. לפיכך, במשך רוב ההיסטוריה היהודית לא נהגה שנת היובל והמצוות התלויות בה.

שופר מקרן איל.
מקרני האיל נעשו השופרות בהם יש לתקוע בפתח שנת היובל.
יוצר: צחי אבנור
מתוך ויקימדיה

מה פירוש המילה "יובל"?

רש"י מבאר[2], שפירוש המילה "יובל" הוא אַיִל, כמו "וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" (יהושע ו, ד), וכן "וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל" (שם, ה), ומכאן נקראה שנת החמישים, שביום הכיפורים שלה תוקעים בקרן האיל בכל הארץ: " יוֹבֵל הִוא - שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה ; ומה שמה? יובל שמה, על שם תקיעת שופר" (כה,  י).

הרמב"ן מבאר שהמונח "יובל", הוא תואר השם (כמו "יורד", "יושב", "יוגב"), בו מכונה האדם או העם ההולך ושב לביתו, ושנת היובל, היא שנת השיבה הביתה[3]: "ואמר יוביל היא,  שבה יוּבל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו. 'יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר' (ישעיהו כג, ז) כמו 'בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לה' צְבָאוֹת' (ישעיהו יח, ז), וכמו 'וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו' (ירמיה יז, ח). ויהיה פירוש 'יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם' (ויקרא כה, י) (כה, יא) - הָבָאָה תהיה לכולכם כי תבואו ותשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו" (כה, יא).

השד"ל מבאר משמעות נוספת למילה "יובל": "יובל - השם הזה היה נוהג קודם מתן תורה בין העמים עובדי הבעל, שהרי התורה אמרה יובל היא כדבר ידוע מה הוא ; ונראה לי שהיא מילה מורכבת יו - בל, והנה יה, יהו, יו, יו הוא קול של שמחה,  ו-בֶּל  הוא שם עבודה זרה כמו בעל בהבלעת העי"ן, ונראה כי הגוים בימי שמחתם היו קוראים הקריאה הזאת, וכיוצא בזה אצל היוונים והרומאים; והתורה קידשה השמחה וציותה שיהיה הזמן ההוא זמן גאולה ודרור לעניים, שהוצרכו למכור שדה אחוזתם או את גווייתם, ומלבד זה באותה שנה תהיה תבואת הארץ לכל יושביה בשווה, וישתוו העשיר והעני יחדיו" (כה, יא). השד"ל מציין ש-"בֶּל" הוא שם עבודה זרה. והתורה קידשה את זמן היובל כנגד השם "יו - בל" שהיה בשימוש בימי שמחתם של העובדי אלילים. בשורות הבאות נרחיב על עבודה זרה זו.

בל - האליל הראשי בעיר בבל

בֶּל  הוא כינויו של מרודך, האליל הראשי בבבל. בל מוזכר בתנ"ך: בנבואה על בבל שבספר ירמיה כתוב: "נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל חַת מְרֹדָךְ הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ" (ירמיה נ, ב).  בספר ישעיה, מתואר שבחורבן בבל נפלו פסלי האלילים -  בל ונבו, ועובדיהם לא הצליחו להציל אותם ולהבריחם מהעיר, וודאי שהאלילים לא הצילו את עובדיהם: "כָּרַע בֵּל, קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם, לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה" (ישעיה מו, א).

"בית אלהיו" של נבוכדנאצר, שבו הושמו כלי בית ה' (לפי עזרא א, ז; ה, יד) היה כנראה ה"מקדש" הראשי של בל[4]. מקדש בל התקיים אף בתקופת התלמוד, וע"פ תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה (יא, ב), הוא  נמנה עם חמשת בתי העבודה זרה הנחשבים קבועים.

האברבנאל מקשר אותו עם דמותו של נמרוד שעשה מעצמו אלוהות: "בל - אלהי בבל שעשה נמרוד שהאליל את עצמו, ועשה דמות עצמו לעבדה" (ירמיהו נא, מד); בבראשית האברבנאל מוסיף שהעיר בבל נקראת על שם בל: "וכתבו המספרים גם כן, שנמרוד זה עשה עצמו אלוה בבבל וזה אלוה בל, ועל שמו נקראת המדינה בבל, וכמאמר הנביא 'וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל' (ירמיהו נא, מד)" (בראשית י, ב).

---

[1] הרמב"ם מונה שמונה מצוות המתקיימות בשנת היובל: לקדש את השנה בשביתה כמו שנת השמיטה, לתקוע בשופר להכרזה על שחרור העבדים, לגאול קרקעות, לגאול בתי ערי חומה כפי שציוותה התורה, למנות את שנות היובל עם מניין שנות השמיטה, לא לעבוד את הקרקע, לא לקצור ספיחים ולא לאסוף פירות (ספר המצוות לרמב"ם, עשין קלו–קמ, לאווין רכד–רכו).

[2] על פי הגמרא במסכת ראש השנה:  "יובל שמה על שם תקיעת שופר" (כו, ב).

[3] להרחבה, ועל הקשר בין פירוש הרמב"ן לפירוש רש"י, ראה מאמרו של הרב חנן  פורת ז"ל, "במשוך היובל", מאמרי אמונת עתיך 50, חשוון-כסלו תשס"ג. המאמר המקוון באתר "דעת".

[4] ע"פ אנציקלופדיה לבית ישראל, מאת רפאל הלפרין, בערך "בל".

© כל הזכויות שמורות למחבר