מאת: אורן סעיד
רש"י מציין שהלוחם היה מושח בשמן את המגן שלו, על מנת שחרב האויב תחליק עליו ולא תחדור דרכו.
בפסוקי הברכות בפרשתנו נאמר: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם" (כו, יא). מבאר רש"י: "ולא תגעל נפשי - אין רוחי קצה בכם. כל געילה לשון פליטת דבר הבלוע בדבר אחר. כמו (שמואל ב, א, כא) 'כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים', לא קבל המשיחה שמושחין מגן של עור בחלב מבושל, כדי להחליק מעליו מכת חץ או חנית, שלא יקוב העור" (שם). רש"י מבאר שהברכה "וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם" היא, שכאשר נשמור את המצוות ונעשה רצון ה', אז ה' לא ימאס אותנו. רש"י מבאר שהמילה "געילה" פירושה הוצאת דבר הבלוע בחפץ מסוים [1]. רש"י מוכיח את פירושו מקינת דוד על שאול ויהונתן, שם נאמר "כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן" (שמואל ב, א, כא). רש"י מציין שהיו מושחים בשמן את המגן כדי שלא ינקב עלי ידי חצי וחרבות האויב; ואילו המגן של שאול, כביכול פלט את השמן שהיה משוח בו, ולכן לא הגן על שאול מפני החרב שהרגה אותו. כך גם פירש שם ב"מצודת דוד" : "כי שם נגעל ונמאס מגן גיבורים ונעשה שם מגן של שאול כאלו היה בלי משוח בשמן להחליק מעליו מכת החרב" (שמואל ב, שם. בספר ישעיה נאמר: "קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן" (כא, ה) ומציין רש"י שהעור של המגן היה שלוק, כלומר עבר תהליך ייבוש שהפך אותו להיות קשה: "מגירי [=מגני] עור שלוק הן ומושחין אותן בשמן כדי שיחליק את הזיין [=חרב]" (שם).
|
|
מגינים מהמאה ה-11, מתוארים בשטיח בָּאיֶיה. מתוך ויקימדיה |
המגן של המצרים הקדומים והשוּמֵרים היה עיגול של עור שסביבו מתכת או עץ. בתקופות יותר מאוחרות ועד לימי הביניים, המגן היה עשוי מסיד או מעץ עמיד, ופעמים שהיה מכוסה בעור, ובד"כ המגן היה מחוזק מסביב ע"י מתכת.
המגן מוחזק ביד ומיועד לבלום התקפות אויב, כגון מטר חצים ומכות חרב או גרזן. את המגן עור (או את הכיסוי עור) היה צריך למשוח באופן קבוע בשמן צמחי או בשומן מן החי, כדי שלא יתייבש, יתכווץ או ייסדק [2]. כך שמרו על איכותו של המגן וחצים לא חדרו דרכו וחרבות האויבים החליקו עליו.
המגן היה אולי החלק החשוב והעתיק ביותר בשריונו של הלוחם. המגן משמש להגנה עיקרית מפני המכות היותר קשות של היריב וביכולתו לעצור כמעט כל מכה, פרט למכת רומחו של אביר מסתער במלוא מהירותו, או מכת גרזן כבד במיוחד. מכות אלו יכלו לנפץ אפילו את המגן עשוי הפלדה [3].
"נושאי מגן" – היו חלק מצבא חיל הרגלים של ראשית הצבא האשורי וכן חלק מהצבא באימפריה הפרסית. "נושאי המגן" החזיקו חנית גדולה או קצרה וכן מגן מלבני גדול העשוי מקליעת נצרים ותפקידם היה להגן על הקשתים שירו מאחוריהם, בקו חזית הלחימה [4].
בחפירות ארכיאולוגיות ליד אנדרבי שבמרכז אנגליה, נתגלה מגן העשוי מקליפת עץ, מתקופת הברזל באירופה (750-43 לפנה"ס). מגני עץ יוצרו באמצעות ייבוש קליפת עץ או עץ וסיפקו יתרון של מגן בעל משקל קל לעומת מגני המתכת. ממחקר של הארכיאולוג רולף פבריוס וורמינג על מגנים העשויים עור, שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות באירופה עולה, כי העור שימש לחיזוק מגנים שהיו עשויים מלוחות עץ דקים. בנוסף, העור היה של בעלי חיים ממשפחת השור. העור היה גולמי או מעובד, בהתאם לאופי הלחימה וטקטיקות הלחימה של נושא המגן [5].
[1] כמו ב"הגעלת כלים" שע"י שאנו שמים את הכלי במים רותחים, הכלי פולט את מה שבלוע בו.
[2] The Ancient World", by A.Gabriel Richard, Greenwood Publishing Group, 2007, Page 82"
ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "Shield" (=מגן).
[3] להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "מגן".
[4] ויקיפדיה האנגלית בערך "Sparabara" (=ספרברה, נושא מגן).
[5] , " Shields" Archaeology - A publication of the Archaeological Institute of America,
By JARRETT A. LOBELL, May/June 2020
© כל הזכויות שמורות למחבר
יפה מאד
השבמחק