הבצק שברגליים

 מאת: אורן סעיד

על פי חלק מהפרשנים, התורה מעידה שלבני ישראל לא היו יבלות ברגליים כתוצאה מההליכה 40 שנה במדבר!

בפרשתנו משה מזכיר את ניסים שנעשו לבני ישראל במדבר. אחד הניסים הוא: "...וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה, זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה" (ח, ד). בתרגום אונקלוס מפרש שהנס  הוא, שהנעליים של בני ישראל לא בלו במשך ארבעים שנה במדבר[1]: "וּמְסָנָךְ לָא יְחֵפוּ" (שם); פירוש זה מתאים לפסוק המקביל: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר ... וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ" (דברים כט, ד).  לעומת זאת, רש"י מבאר: "לא בצקה  - לא נפחה כבצק כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות" וכן השד"ל מסביר: "לא נתקשה עור רגלך כבצק היבש" (שם). לפי זה, נעשה לבני ישראל נס[2] שהם לא סבלו מיבלות כתוצאה מההליכה הרבה במדבר. על נושא היבלות נעמוד בשורות הבאות.

התקשות העור כתוצאה מהליכה היא דוגמא למה שמכונה יבלת [ויש להבדיל בינה לבין צמיחה חולנית של העור הנגרמת ע"י נגיף, המכונה אף היא יבלת, ראה להלן]. יבלות נוצרות לרוב על פיסות הידיים והרגליים, האצבעות (למשל, על אצבע האמה כתוצאה מלחץ העפרון/עט) והבהונות. יבלות הן תגובה טבעית של העור על חיכוך או לחץ. תפקידן של היבלות בד"כ הגנתי: הן מונעות נזק לעור ולרקמות שמתחתיו. בדרך כלל יבלות לא מזיקות, אבל פעמים והן יכולות לגרום לבעיות אחרות, כיבי עור או זיהומים[3].

חולה מטפל ביבלות שלו אצל רופא, מהמאה ה-17.
מתוך ויקימדיה

יש להבדיל בינן לבין מסמרות שגם הם נגרמים ע"י לחץ, אך הם ממוקדים יותר ובהם פונה חוד העור המעובה כלפי פנים. כתוצאה מכך נגרם כאב, הדומה לזה שנגרם ע"י "מסמר". מסמרות נוצרות לרוב בבהונות הרגליים, כאשר האדם נועל נעליים צרות או קטנות מידי.

בדרך כלל אין צורך לטפל ביבלות כי הן מגינות ואינן מכאיבות. לעומת זאת, במקרה של מסמרות דרוש לפעמים טפול של פדיקוריסט. הוא יכול לסלק יבלת במכשיר ליטוש המסתובב במהירות. אולם אם היבלת מגורה, או אם הזדהמה בגלל אי הקפדה על ניקיון, מן הראוי שיטפל רופא בסילוקה[4].

הכתוב מעיד שלבני ישראל שהלכו 40 שנה במדבר לא היו יבלות ברגלים כתוצאה מהליכה!

יבלות ומסמרות בתורה ובחז"ל

"יבלת" מוזכרת בתורה כמום הפוסל את הבהמה להקרבה: "עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת, אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת – לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה ל-ה', וְאִשֶּׁה, לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ ל-ה' " (ויקרא כב, כב). כאן התורה התכוונה לגידול החלק העליון של העור ממקור נגיפי בין בגוף ובין בעין, ולא להתקשות העור שאינה מום. אולם המלבי"ם פירש, שהכוונה ליבלת דווקא בעין, אבל יבלת בגוף אינה מום "כי זה דבר המצוי מאד" (שם). גם הרלב"ג פירש שהכוונה למום בעין. ברם, לאור דברינו, שישנם שני סוגים של יבלות, יבלת-נגיפית והתקשות העור, הראשונה מום (בין בגוף ובין בעין) והשנייה, התקשות העור - המצויה מאד - אינה מום, ובכך מתורץ הקושי שמעלה המלבי"ם (שיבלת אינה מום כי זה דבר המצוי מאד).

יבלות ומסמרות מוזכרות בדברי חז"ל גם לגבי נגעים. במסכת נגעים: "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַיַּבָּלוֹת וְהַדִּלְדּוּלִין אֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה" (פרק ו משנה ז); וכן בתוספתא מסכת נגעים: "המסמרות והיבלות והתלתלין[5] אינן מטמאין משום מִחְיָה" (ב, יב). המשנה מציינת (שם) שנגע צרעת בגוף האדם[6], אינו מטמא משום "מִחְיָה", אם הוא נמצא בראשי איברים צרים ובולטים כגון: ראשי האצבעות בידיים או ברגליים, בראש החוטם או בראשי האוזניים (=כל שפת האוזן סביב). "מִחְיָה" הוא נגע הצרעת בעור האדם,  שבמרכזו יש עור בריא[7] (הנגע בצורת טבעת). רבינו עובדיה מברטנורא מסביר, שהסיבה לכך היא, שיש לראות את הנגע בבת אחת מכל הצדדים ואילו באיברים הבולטים צריך להסתכל מספר פעמים – כל פעם מצד אחר של האיבר המוקף בנגע: "דכתיב 'וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן' (ויקרא יג, ג), בעינן שיראה את הנגע עם המחיה כולו כאחד, וכשיש כגריס בראש החוטם או בראשי אצבעות הוא שופע אילך ואילך ואינו יכול לראות כולו כאחד" (שם).

רבי אליעזר מוסיף שגם אם ה"מִחְיָה" נמצאת בראש ה"יבלת" אינן מטמאת מאותו הטעם, ומבאר הברטנורא: "יבלות -  לשון 'אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת' (ויקרא כב, כב)" (שם). הברטנורא ציין את הפסוק המציין ש-"'יַבֶּלֶת'  היא מום הפוסל את הבהמה להקרבה; וכבר ציינו לעיל שהכוונה לגידול החלק העליון של העור ממקור נגיפי[8] ולא להתקשות העור שאינה מום.  גם לגבי נגעים מדובר בגידול החלק העליון של העור ממקור נגיפי, ולא להתקשות העור; זאת משום, שמדובר במשנה על חלקי-איברים בגוף האדם שהם צרים ובולטים, שבהם מופיעה נגע צרעת בצורת טבעת, המקיפה עור בריא,  ולא על התקשות העור שהיא בדרך כלל שטוחה או חלק מעובה וצר של העור.  מכאן, נראה שגם ה"מסמרות" המוזכרות בתוספתא (שם) אין הכוונה להתקשות העור כלפי חוץ[9], מאחר ואינה כל-כך בולטת אלא ל-מום אחר בעור, כגון, כפי שפירש בספר "קרבן  אהרן": "המסמרות הם המורסות היבשות שנתייבש קרום המכה כמסמר" (מובא בפירוש "מלאכת שלמה" על המשנה, שם).

---

[1] השווה לתרגום יונתן: "וְסַנְדְלֵיכוֹן לָא אִיטָלְעוּ מֵעִילַוֵי רִיגְלֵיכוֹן" [=הסנדלים שלכם לא בלו מעל רגליכם] (דברים כט, ד).

[2] ברם, לפי רבי אברהם אבן עזרא לא מדובר בנס אלא שה' הוליך את בני ישראל לאט: "כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב , שיתנפחו רגליו. ויתכן שנתן להם כח, או הוליכם לאט" (שם) והרמב"ן במקום משיג עליו וכותב שאכן מדובר בנס.

[3] להרחבה ראה באנצ' רפואית למשפחה, בערך "יבלת", רביבים הוצאה לאור, תל אביב, 1981.

[4] על יבלות ומסמרות ראה בספר "עור בריא שיער יפה : תשובות רפואיות ל-400 שאלות על הטיפול בעור ובשיער", פול לזר, לינדה אלן שון, הוצאת כתר 1995, עמ' 156-157. ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך callous (יבלת).

[5] רבינו עובדיה מברטנורא, על המשנה הנ"ל ביאר: "דילדולין  - בשר שפירש ונדלדל. ואית דגרסי ותלתולין, בשר שנעשה כמו תל גבוה" (שם). לפי הגירסא בתוספתא הנ"ל, מסתבר שבמשנה גורסים "תלתולין" ולא "דלדולין" והכוונה לחלקים בעור שהתנפחו ולא חתיכות עור או חלקי איברים המחוברים רק  מצד אחד והם  תלויים ומטלטלים לצדדים  (חתיכות בשר מדולדלות יכולות להיגרם ע"י מכה מחפץ מסויים, בדומה לנגע שחין ונגע כוויה הנגרמים ע"י מכה). לפי זה, הן ה"תלתולין" והן ה"יבלות" (והן ה"מסמרות" המוזכרות בתוספתא הנ"ל), הן סוגים שונים של גידול של החלק העליון של העור ממקור נגיפי.  על טיפוסים שונים של יבלות ממקור נגיפי ראה בויקיפדיה בערך "יבלת עור".

[6] על זיהוי הצרעת ראה מאמר "הצרעת וזיהויה" בפרשת תזריע.

[7] כך מגדיר הרמב"ם את ה"מחיה": "אין המחיה סימן טומאה, עד שתהיה כעדשה מרובעת או יתר על זה; וכמה שיעורה--כדי צמיחת ארבע שערות, שתיים אורך ושתיים רוחב: והוא שתהיה המחיה באמצע הבהרת, והבהרת מקפת אותה מכל צד; והיא יתרה על המחיה, רוחב שתי שערות מכל צד או יתר" (הלכות טומאת נגע צרעת, פרק ג, הלכה א).

[8] בפירוש "תפארת ישראל" כותב: "ר' אליעזר אומר אף היבלות – רוצה לומר, אם המחיה היא בראש, ווארצע, בולטת" (שם). ווארצע = wart = יבלת עור ממקור נגיפי.

[9] שלא כמו שפירש יוסף אבן אודם בספרו "ילקוט קצר", חלק 1, 1951, עמ' 216, ש"יבלת" היא מום מובהק ואילו "מסמר" זה התקשות העור.

© כל הזכויות שמורות למחבר