סגולות המלח

 מאת: אורן סעיד

ה' מבטיח לאהרון שהכהונה ומתנות הכהונה לא יסורו מזרעו. הבטחה זו מכונה "ברית מלח", בגלל שהמלח הוא דבר בריא, מתקיים, מבריא אחרים ואינו מתקלקל לעולם.

בפרשתנו אנו קוראים שה' מבטיח לאהרון שהכהונה ומתנות הכהונה לא יסורו מזרעו: "כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לה', נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ" (יח, יט). רש"י מסביר מהי "ברית מלח": "ברית מלח עולם - כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים;ברית מלח - כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם".  ברית מלח היא ברית העומדת לדורות. ברית זו נקראת על שם המלח, שהוא דבר בריא, מתקיים, מבריא אחרים ואינו מתקלקל לעולם [1]. בספר דברי הימים, אף נצחיות המלוכה של בית דוד מכונה "ברית מלח": "ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם: לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח" (דברי הימים ב, יג, ה). במאמר זה נעמוד על התכונות המלח שהוזכרו בדברי רש"י  הנ"ל ותכונות נוספות של המלח.

המלח מתקיים ואינו מתקלקל לעולם

מלח השולחן המוכר מכיל שני יסודות חיוניים לחיים: נתרן וכלור (ולכן הוא מכונה גם "נתרן כלורי"). כשהם לבדם הם אינם יציבים, ולכן הם אינם קיימים בטבע בנפרד אלא רק כחלק מחומרים אחרים. הקשר הכימי של מולקולות המלח חזק כי הקשר בין הכלור לנתרן הוא קשר יוני. קשר יוני הנו סוג של קשר כימי חזק בין יונים [2] בעלי מטען חשמלי חיובי (קטיונים) ובעלי מטען שלילי (אניונים). בדרך כלל, הקשרים היונים מובילים ליצירת סריג יוני מסודר כגון מלח. דוגמה מוכרת לסריג יוני הוא מלח הבישול, נתרן כלורי, המורכב מיונים בעלי מטען חשמלי חיובי של נתרן היוצרים קשרים עם יונים בעלי מטען שלילי של כלור [3]. בשל הקשר הכימי החזק של חומרים בעלי קשר יוני, כמו מלח בישול, נקודת רתיחה ונקודת התכה שלהם גבוהים יחסית לחומרים אחרים; זאת מאחר ויש צורך באנרגיה גדולה יותר לפירוק הקשר הכימי [4]. נקודת הרתיחה של מלח הבישול הוא 1413 מעלות צלזיוס  ונקודת ההתכה של מלח הבישול היא 801 מעלות צלזיוס [5]. ברם, מלח הבישול מתמוסס במים, ליוני נתרן ויוני כלור כשהם מוקפים מולקולות מים [6]. ניתן להפיק בחזרה את המלח מהמים שהוא מומס בהם, על ידי אידוי המים. בשיטה זו מפיקים  מלח בישול ממי-ים במקומות רבים, לדוגמה: במפעלי המלח בעתלית ובאילת.

מלח - מתקיים ומבריא אחרים.
מתוך ויקימדיה

"ברית מלח" היא ברית קבועה כמלח השומר על הברית של מרכיביו - הכלור והנתרן, ואינו מתפרק אלא בטמפרטורה גבוהה מאד. מסיבה מובן מדוע מלח הבישול "אינו מסריח לעולם" (רש"י, שם), כלומר, מלח הבישול אינו מתקלקל או נרקב, מאחר והוא שומר על הברית של מרכיביו.

תכונה זו של המלח שהוא מתקיים לעולם, נותנת משמעות נוספת להפיכת אשת לוט לנציב מלח דווקא, כפי שעולה באחד המדרשים: "...'זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו' (תהלים קיא, ד), ואף כשהפך את סדום הניח זכרון – 'וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח' (בראשית יט, כו)  - ועד עכשיו הוא עומד נציב מלח..." (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים, נוסח ב, פרשה ה). לפי מדרש זה, הפיכת אשת לוט לנציב מלח לא הייתה כחלק מן החורבן הכללי של סדום, אלא היא מעשה שמטרתו היא הקמת מצבת זיכרון להפיכת סדום: המלח קיים לעולם, וכך "נציב המלח" יישאר לעולם כעדות להפיכת סדום.

המלח בריא

כאמור, מלח הבישול מורכב מכלור ונתרן. הנתרן שבמלח, נחוץ לתפקוד הגוף, מכיוון שהוא מאזן את היחס בין חומצה לבסיס ומווסת את נפח הנוזלים בגוף (לחץ דם). כמו כן, הנתרן משמש להעברת האותות העצביים ובכך ומסייע למערכת העצבים ולשרירים לתפקד כראוי . לכן האדם חייב לצרוך מלח בישול בכמויות קטנות כדי לשמור על מאזן הנוזלים בגופו. ברם,  צריכה מופרזת של מלח עלולה לגרום ליתר לחץ דם ולאגירת-יתר של נוזלים בגופנו. מלח בישול מהווה 0.6% מנוזל הדם. ריכוז המלחים משפיע על חילופי המים בין התאים לבין נוזל הדם. אם מעלים את ריכוז המלחים בנוזל הדם ע"י הוספת מעט מלח בישול, רואים, כי הכדוריות האדומות שבדם הולכות ומצטמקות כתוצאה מאיבוד מים, העוברים מן הכדוריות אל נוזל הדם[7]. הכלור שבמלח הבישול, משמש לייצור חומצת המלח ע"י הקיבה, העוזרת לפירוק המזון.

צריכת המלח הרגילה במדינות מערביות רבות היא כ-10 גרם ליום והיא גבוהה יותר מזו שבמדינות רבות במזרח אירופה ובאסיה. מכיוון שצריכת כמות רבה של נתרן מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ארגון הבריאות העולמי ממליץ למבוגרים לצרוך פחות מ -2,000 מ"ג נתרן, שווה ערך ל -5 גרם מלח ליום [8]. בדרך כלל אין צורך לאכול מלח במיוחד מאחר והוא נמצא כבר ברוב המזונות [9].

איבוד מלח מהגוף עקב הזעה, הקאה או הטלה מרובה של שתן עלול לגרום למצב של מחסור במלח, שתסמיניו הם חולשה ועוויתות. במקרים קיצוניים עלול מצב זה לגרום אף למוות[10].

המלח המצוי בשווקים במגוון צורות, כולל מלח שולחני, מלח גבישי ומלח ים. תכולת הנתרן בכל אחד מסוגי המלחים האלה כמעט שווה. מאחר שהנתרן הוא הגורם המזיק במלח, מבחינה בריאותית, העדיפות שיש לסוג מלח זה על אחר היא מזערית.

המלח מבריא את אחרים

המלח הוא חומר ששימש לשימור המזון - ומשמש עדיין למטרה זו במידה רבה במדינות הבלתי מפותחות – ובכך הוא "מבריא את אחרים", כלומר משמר מזונות אחרים. כבר בתקופות קדומות גילה האדם את סגולות השימור של המלח, שהוא בעל יכולת ייבוש חזקה [11], מוציא את הלחות מהרקמות, מייבש אותן ויוצר סביבה המונעת התפתחות של בקטריות מזיקות. לבד מיכולת המלח לספוג מים מהמזון, באופן המפריע להתפתחות החיידקים, המלח מפריע לפעילות האנזימתית של החיידקים ומחליש את המבנה המולקולרי של הדנ"א שלהם [12]. כמו כן, המלח משמיד ביעילות, סוגים מסוימים של חיידקים, על ידי יניקת מים מתוכם. מסיבה זו, מובן גם מדוע מלח הבישול "אינו מסריח לעולם" (רש"י, שם), שכן הפעילות האנטי-בקטריאלית (=דוחה חיידקים) שלו שומרת אף על המלח עצמו מלהתקלקל.

המלח משמש הן לתיבול המזון והן בתהליכי ההכנה והשימור שלו. הוא משמש לשימור בשר לאורך זמן, לכיבוש ירקות ופירות, לחביצת גבינות ולהוצאת הדם מהבשר[13].

---

[1] הרמב"ן מתייחס לתכונה נוספת של המלח, שמליחותו מזיקה לשטחים חקלאיים: "...כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותכרית במליחותה והנה המלח כברית ולכן אמר הכתוב: 'הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח' (דברי הימים ב, יג,  ה)  כי הוא גם כן מדתו של דוד ולכן אמר בקרבנות: ' בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא ' (במדבר יח, יט) כי הברית מלח העולם בו יתקיים ויכרת" (ויקרא ב, יג). כלומר כשם המלח מועיל ומצד שני מזיק, גם קיום הברית מועיל, אך הפרת הברית  מזיקה. להרחבה על המלח כמזיק לשטחים חקלאיים ראה במאמר "גפרית ומלח" בפרשת ניצבים.

[2] יון הוא אטום או מולקולה, הנושאים מטען חשמלי כיוון שמספר האלקטרונים בהם שונה ממספר הפרוטונים. זאת בשונה מאטום ניטרלי, שבו מספר האלקטרונים והפרוטונים שווה ומטענם החשמלי הכללי הוא אפס. להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "יון".

[3] להרחבה על הקשר היוני ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "קשר יוני".

[4] “CXC Chemistry”, by Jacqueline Fergusson and Richard Hart, Oxford University Press, 1985 ,pages 78-79.

[5] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Sodium chloride".

[6] כאשר חומר יוני מתמוסס במים, מולקולות המים נמשכות אל היונים בגביש ומושכות את היונים ממנו.  היונים (החיוביים והשליליים) מתפזרים בתמיסה באופן אקראי, כשהם מוקפים מולקולות מים. במצב כזה הם נקראים יונים ממוימים. תהליך זה מתרחש דווקא ע"י המים, בגלל אופיו הקוטבי החזק (החמצן טעון במטען חשמלי שלילי והמימן טעון במטען חשמלי חיובי) הנדרש לפרק את הקשר היוני החזק של מלח הבישול. להרחבה ראה מאמרו של ארז גרטי, "איך מתמוסס מלח", המחלקה לכימיה ביולוגית, מכון ויצמן למדע, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, מכון ויצמן למדע.

[7] "גוף האדם – אנטומיה, פיסיולוגיה, היגיינה", ד"ר ח.ש. ברטוב, כרך א, מהדורה רביעית, 1985, בהוצאת המחבר, עמ' 35.

[8] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "salt" (=מלח).

[9] ד"ר ח.ש.ברטוב, שם, עמ' 112.

[10] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "מלח בישול".

[11] להרחבה על יכולת המלח לספוח מים, ראה במאמר "שלא יטמין משקלותיו במלח", פרשת קדושים.

[12] ראה במאמר " How do salt and sugar prevent microbial spoilage?", סיינטיפיק אמריקן, פברואר 2006. המאמר המקוון באתר "scientific American".

[13] לפי המכלול – האנצ' היהודית בערך "שימור מזון".

© כל הזכויות שמורות למחבר