גופרית ומלח

 מאת: אורן סעיד

הביטוי "גפרית ומלח" במקרא מתאר השמדה של קרקעות חקלאיות ע"י שריפתם באש והמלחתם במלח.

בפרשתנו אנו קוראים על התוכחה שמשה רבינו אומר לעם ישראל בערבות מואב.  בתוכחה זו מתואר האופן שבו יפרע הקב"ה מאותם בני משפחה או שבט שילכו בשרירות ליבם הרע: "גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב" (כט, כב). בתיאור גלות בבל בתלמוד בבלי נאמר: "רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל "(יומא נד, ב). מהי המשמעות של "גָּפְרִית וָמֶלַח"?

ע"פ המשך הפסוק - "לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ" - המשמעות של "גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ" היא חקלאית.

גפרית ואש

הגפרית במקרא מוזכרת בדרך כלל ביחד עם "אש" או שרפת האדמה :"גפרית ואש" (בראשית יט, כד); "אש וגפרית" (יחזקאל לח, כב; תהילים יא, ו); "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת, וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית, וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה" (ישעיה לד, ט). גופרית היא יסוד צהוב קשה ופריך, חסר טעם וריח. גפרית בלועזית: Sulfur, כנראה משורש הודו-אירופי קדום שמשמעותו "לבעור". האלכימאים חשבו שהגופרית נוצרת כתוצאה מבעירה, בשל היותה חומר דליק, העולה בלהבות בקלות[1].

גופרית - בד"כ מוזכרת ביחד
עם אש או שרפת האדמה.
מתוך ויקימדיה

הביטוי המופיע בספר איוב: "יְזֹרֶה עַל נָוֵהוּ גָפְרִית" (יח, טו) מראה על השימוש בגופרית על שדה ונווה כאמצעי להשמדת כל הצומח בהם. יש לשער, שמאחר ונהגו להשתמש בגפרית כאמצעי להפחת אש, לכן היא מופיעה במקרא בדימויים של השמדת השדה או הארץ. הומרוס (מאה התשיעית או העשירית לפנה"ס) הזכיר בכתביו "גופרית מזיקה לצמחים"[2]. כתוצאה משריפת הגפרית נוצרת גופרית דו-חמצנית (Sulphur dioxide), חומר זה מגיב עם האוויר שבאטמוספירה ויוצר חומצה גופרתית. תוצרים אלו עשויים לגרום לנזקים ביולוגיים קשים ביותר. למשל, חשיפה ממושכת של צמחים לריכוזים נמוכים של גפרית דו חמצנית מעכבת את ייצור הכלורופיל, בעוד שריכוזים גבוהים של גופרית דו חמצנית גורמים להרס מהיר של עלי הצמחים[3].

הקשר בין גפרית לזפת המוזכר בפסוק בישעיה: "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת, וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית, וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה" (לד, ט), הוא בכך שה"זפת" –מה שנקרא בימינו ביטוּמֶן מותך – נמצאת מתחת לפני הקרקע, ולפעמים שהיא עשויה להתפרץ ולעלות כשהיא מעורבת בגפרית, והגפרית מתלקחת על נקלה מתיכה את הביטומן, ואז נוצר כעין נחל של זפת[4] (דעת מקרא, שם).

הרלב"ג הביא ראיה מהפסוק בפרשתנו לכך שבסדום ועמורה נוצר מלח כתוצאה מהשרפה: "ותהי נציב מלח - רוצה לומר, שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח, כי מחוזק השרפה התחדש שם מלח, כאומרו: 'גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ' (דברים כט, כב). וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלח, כמו שהתבאר בספר האותות [Meteorologica של אריסטו]" (בראשית יט, כו). יתכן והכוונה למשקעי המלח הנוצרים לאחר שכ-90% מהמים מתאדים, כתוצאה מחום האש של השריפה. בהר סדום ישנם מצוקי מלח גבוהים מאוד שנוצרו בדרך זו[5].

זריעת מלח

את השימוש במלח על מנת להרוס שדות, מצינו במקרא בפסוק: "וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר, כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר, וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג; וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר, וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח" (שופטים ט, מה). במצודת דוד פירש: "ויזרעה מלח -  פזר מלח לקלקל השדות"; וכן הרלב"ג פירש: "עשה זה כדי שלא תהא ראויה לשדות וכרמים".  בכתובות אשוריות וחיתיות יש עדויות למעשים דומים, וככל הנראה זהו טקס  לשם הענשה על הפרת ברית[6].

תגלת-פלאסר הראשון (1115-1077 לפני הספירה) מספר בכתבים שלו, כי במסעו החמישי נלחם נגד הקומאנים ולכד את עירם חנשה: "כבשתי את העיר ולקחתי את אלוהיהם, ואת רכושם הוצאתי החוצה. שרפתי את העיר באש. את שלוש חומותיה האדירות המקיפות אותה, הבנויות מלבנים כבושות, נתצתי והחרבתי. הפכתי אותה לעיי חורבות וסיפה (סוג של מינרל שיש המזהים אותו עם מלח ויש המזהים אותו עם גופרית או זפת) פיזרתי עליה". אשורבניפל (668-627[?] לפני הספירה) מתפאר בכתבים  שלו, כי במסעו השמיני עלה על עילם וכבש את בירתה שושן: "את האלים והאלות שלה ואת רכושה ואת האנשים, גדולים וקטנים, לקחתי כשלל לאשור... מלח ושחליים פיזרתי עליהם".

המלח כמזיק לקרקע

אחת הבעיות העיקריות, הגורמות לדלדול וירידת פוריות הקרקע בעקבות פעילות האדם, עד למצב בו לא ניתן לגדל עוד גידולים החקלאים, היא המלחת קרקע. המלחת הקרקע היא תופעה, שבה מצטבר מלח על פני הקרקע בשכבות העליונות שלה. רוב הגידולים מושפעים לרעה מקרקע מלוחה מעט, ורק גידולים עמידים למליחות, משגשגים בקרקע מלוחה, אפילו במליחות רבה.

צוות חוקרים ממכון קרנגי למדע[7], גילה כיצד המלח עוצר את גדילת הצמחים. הם גילו שרקמה פנימית, בשורשים המסועפים המעגנים את הצמח, רגישה למלח ומפעילה הורמון לחץ, שעוצר את צמיחת השורשים. רקמה  פנימית זו, המונעת מהצמח לגדול בסביבות מסוכנות, חשובה במיוחד, מכיוון שהיא פועלת כמו מחסום חדיר למחצה, המגביל אילו חומרים יכולים להיכנס למערכת השורשים מסביבת הקרקע[8].

המלחת קרקעות באופן טבעי לא מתרחשת היכן שיורדת כמות מספקת של משקעים. מי הגשמים חסרי מלח והם שוטפים את המלחים הטבעיים הנוצרים מעל פני הקרקע אל תוך עומק האדמה. כלומר, תופעת המלחת הקרקעות בצורה טבעית מתקיימת בעיקר באזורים צחיחים או צחיחים למחצה. דוגמה להמלחה טבעית של קרקעות ואת השלכותיה אפשר לראות באזור ים המלח, במיוחד בהר סדום, שם אחוז המלח הגבוה בקרקע לא מאפשר גידול של צמחיה.

המלחת הקרקעות בצורה מלאכותית מתרחשת כאשר  בני האדם זורקים מלח או חומרים אחרים עשירים במלח, או כאשר משקים את הקרקע במי קולחין בהם יש ריכוז מלחים גבוה יחסית למים שפירים, או כאשר משקים את הקרקע שוב ושוב  שנה אחר שנה ובמידה והניקוז לא יעיל, עלולים להצטבר מלחים על הקרקע כתוצאה מהתאדות המים, והיא הולכת ונהרסת. תופעת המלחת הקרקעות אורכת שנים רבות ובדרגות שונות, בהתאם לנסיבות השונות ממקום למקום ומקרקע לקרקע[9].

---

[1] ע"פ אנצ' העברית בערך "גפרית" בפיסקה "היסטוריה".

[2] ע"פ האנצ' היהודית - המכלול בערך "גופרית" בפיסקה "היסטוריה".

[3] ,"Effects of Aqueous Sulphur Dioxide on Chlorophyll Destruction in Pinus "

, Vol. 78, No. 1 (Jan., 1977), pp. 101-109 (9 pages), Wiley The New Phytologist

[4]  הזפת או אספלט בתערובת גפרית ידועים ממחשופי סלע בסביבות ים המלח והערבה.

[5] "נדבכים בגיאולוגיה של ישראל", האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 1987, עמ' 198.

[6] "ויזרעה מלח: טקס ההרס למי שמפר ברית", קלימי יצחק, עת-מול : עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, יוני 1992, גיליון 103, יד יצחק בן-צבי.

[7] הוא ארגון אמריקאי, עצמאי, ללא מטרות רווח, לעידוד המחקר המדעי שנוסד על ידי אנדרו קרנגי בשנת 1902.

[8], January  2013  Carnegie Institution ," Breakthrough: How salt stops plant growth"

[9] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Soil salinity" (המלחת קרקע). ראה גם באקו-ויקי בערך "המלחת קרקעות".

© כל הזכויות שמורות למחבר