מאת: אורן סעיד
לפי דרשת רבי עקיבא, התורה כתבה מילה אחת - 'טוטפות', המורכבת משתי שפות שונות : 'כַתְפִּי' ו'אַפְרִיקֵי'.
בפרשתנו אנו קוראים על מצוות הנחת תפילין: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (ו, ח). רש"י מבאר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ - אלו תפילין שבזרוע: וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ – אלו תפילין שבראש" (שם). התפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: "תפילין של יד" ו"תפילין של ראש".
ארבע פרשיות כתובות על קלף בדיו סת"ם, מוכנסות לתוך בתי התפילין. ביחידת 'תפילין של יד' רשומות כל ארבע הפרשיות על קלף אחד, ואילו ביחידת 'תפילין של ראש' רשומה כל פרשיה על קלף נפרד. ארבע הפרשיות הן: "קדש לי כל בבכור" (שמות יג, א-י), "והיה כי יביאך" (שמות יג, יא-טז), "שמע ישראל" (דברים, ו, ד-ט) ו"והיה אם שמוע" (דברים יא, יג-כא).
כאמור, התורה מכנה את התפילין של ראש "טֹטָפֹת". הרמב"ן (על שמות יג, טז) מבאר שהפירוש של מילה זו היא תכשיט לראש, כפי שמוזכר במשנה במסכת שבת, תכשיט של אשה המכונה 'טוֹטֶפֶת' (פרק ו, משנה א) ומבאר שם רבינו עובדיה מברטנורא שמדובר בתכשיט הנקשר על המצח[1]: "בטוטפת - ציץ שקושרין על המצח מאוזן לאוזן" (שם). תכשיט זה דומה לציץ של הכהן הגדול, הנתון על מצחו ומקיף מאוזן לאוזן[2].
|
|
טוטפות - תפילין של ראש.
יוצר: Davidbena
מתוך ויקימדיה |
בהקשר זה, יש לציין, שבין תכשיטי הזהב שנתגלו ב"תל אל-עג'ול"(=תל בית עגלים), מן התקופה הכנענית המאוחרת (1500 – 1200 לפני הספירה), נמצאה רצועת מצח מעוטרת בדגם גיאומטרי מזהב[3].
רש"י בחומש שמות מציין פירוש נוסף, שטוטפות משמעותו דיבור וזיכרון[4]: "וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם 'וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם' (יחזקאל כא, ב), 'אַל תַּטִּיפוּ' (מיכה ב, ו), לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ וּלְזִכָּרוֹן, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתָם קָשׁוּר בֵּין הָעֵינַיִם, יִזְכּוֹר הַנֵּס וִידַבֵּר בּוֹ" (שמות, שם).
'טֹטָפֹת' - ארבע
רש"י בפרשתנו (וכן בחומש שמות, שם) מבאר, שהמונח 'טֹטָפֹת' משמעותו המספר ארבע, על שם ארבע הפרשיות הנפרדות, המוכנסות לתפילין של ראש: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ – אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ (שם), וְעַל שֵׁם מִנְיַן פָּרָשִׁיּוֹתֵיהֶם נִקְרְאוּ טֹטָפֹת; 'טֹט' בְּכַתְפִּי – שְׁתַּיִם, 'פַּת' בְּאַפְרִיקֵי – שְׁתַּיִם (סנהדרין ד, ב)" (שם). מקור דברי רש"י הוא בדרשת רבי עקיבא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין: "רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ טֹט בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם פַּת בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם" (ד, ב). המילה 'טֹט' בשפת 'כַתְפִּי' משמעותה שתיים וכן המילה 'פַּת' בשפת 'אַפְרִיקֵי' משמעותה שתיים. לפי פירוש זה, התורה כתבה מילה אחת - 'טוטפות', המורכבת משתי שפות שונות[5]: 'כַתְפִּי' ו'אַפְרִיקֵי'.
הזיהוי של 'אַפְרִיקֵי' (או אפריקה) בדברי חז"ל אינו ברור כל צרכו. הרומאים השתמשו בשם אפריקה כדי לציין בו את החוף הצפוני של הים התיכון, שנקרא בשם 'ליביה' (היא לוב) או לציין בו את הפרובינציה העתיקה קרתגו (כיום בתוניסיה). יש הסבורים כי אפריקי, היא ארץ באסיא הקטנה וככל הנראה פריגיה, הנמצאת בימינו במערב טורקיה[6].
יש הסבורים[7] ש'כַתְפִּי' היא הלשון הקופטית. קופטית הוא שם ניב של השפה המצרית הקדומה. שפה זו כתובה בכתב מיוחד הקרוי הכתב הקופטי, המצוי עדיין בשימוש בספרי התפילה של הכנסייה הקופטית. בלשון חז"ל נקראה הקופטית "גיפּטית" (למשל שבת קטו, א).
בספר "ערוך השלם[8]", מאת חנוך יהודה אלכסנדר קאהוט (1842-1894) בערך "טט", מביא שיש גורסים טוט באפריקי שתיים ופות בכתפי שתים; ובהמשך דבריו הוא מעלה אפשרות שאפריקי וכתפי נמצאים באזור הים הכספי: "...ואולי 'כַתְפִּי' הוא איזה מקום אצל ים הכספי (kaspi) והראיה כי 'פת', 'פות' נקרא שתיים אצל עם הגוֹתיים[9] (gothen) שלועזין שתיים batho וכן בלשון בריטניא both; וידוע כי הגותיים ישבו בקרוב ים הכספי ושם היה גם ארץ hiberia והוא 'אַפְרִיקֵי' הנ"ל… כל אחד בהוראת שתיים הועתק משתי לשונות העמים הקרובים זה לזה". לפי דעה זו, מדינות 'כַתְפִּי' ו'אַפְרִיקֵי' הן מדינות הקווקז בין הים השחור והים הכספי; מדינת 'כַתְפִּי'זהה עם כספי (הים) ו'אַפְרִיקֵי' זהה עם איבריה (או היבריה) - החלק המערבי של גרוזיה (בסביבות טיפליס) דהיום[10].
[1] השווה לפירוש שד"ל המבאר, שזהו תכשיט המקיף את הראש או את היד: "ולטוטפות: משרש טוף, ומשפטו טפטפות, כמו בבל שמשפטו בלבל; ושרש טוף מורה בל' ערבי סבוב, ונקרא טוטפת עדי המקיף הן הראש הן היד, ואצעדה אשר על זרועו תרגם יונתן וטוטפתא דעל דרעיה" (שמות, שם).
[2] ראה גם בספר השורשים לרד"ק, ערך 'טטף'.
[3] על פי אתר "אוצרות המדינה", רשות העתיקות, בחיפוש הערך "מצח".
[4] השווה לפירוש החזקוני: "ולטוטפת לשון הבטה כמו ועינוהי מטייפין על שם וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך, ומתוך שיראו אותם יזכרו הנסים" (שמות, שם).
[5] בפירוש "תורה תמימה" (שמות יג, טז) אות סו, מבאר שזה שהתורה כתבה מילה אחת - 'טוטפות', המורכבת משתי שפות, כוונת התורה ללמדנו שארבעת הפרשיות מעכבות זו את זו.
[6] אנצ' לגיאוגרפיה תלמודית, נאמן פנחס, בערך "אפריקה או אפריקי", יהושע צ'צ'יק הוצאת ספרים בע"מ, ת"א, תשל"ב, עמ' 129-136. ראה גם ב"ערוך השלם" בערך "אפריקי".
[7] מרקוס, א., מרקוס, י. (1983). ברזילי: מסה בתולדות הלשון העברית. ישראל: מוסד הרב קוק, עמ' 164.
[8] המתבסס על ספר הערוך עם מוסף הערוך- בתוספת הערותיו שלו המתחילות בראשי בתיבות אחי"ה.
[9] הגותים הם קבוצת שבטים מצפון אירופה, שהתיישבה באירופה הדרומית במאות ה4-6 לספירה, בשלבי ההתפוררות של הקיסרות הרומית. הגותים בנדודיהם הגיעו לחופי הים השחור. שפת הגותים מכונה גותית והיא נכחדה.
[10] בן־ארצי, י., ברטל, י., ריינר, א. (1999). נוף מולדתו: מחקרים בגאוגרפיה של ארץ־ישראל ובתולדותיה : מוגשים ליהושע בן־אריה. ישראל: הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, עמ' 84.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה