הקלעים וקלע הספינה

 מאת: אורן סעיד

לפי אחד הפירושים, את הקלעים היו קושרים לעמודי חצר המשכן, כמו שקושרים את המפרש לתורן של ספינה.

בפרשתנו אנו קוראים הציווי לעשיית קלעים לחצר המשכן: "וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת" (שמות כז, ט). מבאר רש"י מהם הקלעים: "קְלָעִים - עֲשׂוּיִין כְּמִין קַלְעֵי סְפִינָה, נְקָבִים נְקָבִים מַעֲשֵׂה קְלִיעָה, וְלֹא מַעֲשֵׂה אוֹרֵג. וְתַרְגּוּמוֹ "סְרָדִין", כְּתַרְגּוּמוֹ שֶׁל "מִכְבָּר" (פסוק ד) הַמְּתֻרְגָּם "סְרָדָא", לְפִי שֶׁהֵן מְנֻקָּבִין כִּכְבָרָה" (שם).  וכן מבאר רבי אברהם בן הרמב"ם: "קלעים נגזר מן 'קלע הספינה' שהיא יריעה מתוחה ברוח וכאן מותחים אותן החבלים והמיתרים עד שהן נעשות כעין קלע הספינה" (שמות כז, ט). מסביב לחצר המשכן היו "קלעים", יריעות שהיו עשויות מחוטים שהיו קלועים אחד בשני וכך היו בהן נקבים. הקלעים היו שזורים מחוטי פשתן. מה הכוונה שהקלעים היו עשויים כ"קלע ספינה"?

קלע הספינה – מפרש הספינה

במשנה במסכת נגעים (פרק יא, משנה יא) מוזכר "קלע הספינה" כאחד הדברים שמקבל טומאת נגעים. מבאר שם בפירוש "תפארת ישראל - יכין": "כגון קלע - הוא כעין וילון גדול שפורסין ומחזקין התורן שבספינה כדי להוליך על ידו הספינה כשינשב הרוח לתוך הוילון" (שם). אם כן, "קלע הספינה", הוא המפרש של הספינה. בתוספתא מסכת כלים נאמר, שהיו עושים מסדינים את קלע הספינה:  "סדין שהוא טמא טמא מת ועשאו קלע לספינה הרי הוא כטמא מת ואין מקבל טומאת מדרס דברי ר' יוסי בר' יהודה…ואם היה גדול וקיצעו ועשאו קלע לספינה קטנה מקבל טומאה מכאן ולהבא" (מציעא, יא, ד). מה הקשר בין מפרש הספינה  לקלעי המשכן?

ב"ברייתא של מלאכת המשכן" מתואר כיצד תלו את הקלעים[1]:

"כיצד היה מעמיד את החצר? היה נותן עשרים אדנים של נחשת בצפון ועשרים בדרום ועמוד תוך כל אחד ואחד, וקונטיסין היו שם, וטבעת קבועה באמצעיתן, והיה נותן את הקונטיסין במיתרים ובעמודים, והקונטיסין ארכו של כל אחד ואחד ששה טפחים ורחבו שלשה, ותולה את הטבעת בתוך האנקלי שבעמוד וכורך בה את הקלע, כמין קלע זה של ספינה, נמצא הקלע יוצא מן העמוד שתי אמות ומחצה מצד זה ושתי אמות ומחצה מצד זה, וכן לעמוד השני. הא למדת שבין עמוד לעמוד חמש אמות. היה מחבר את הקונטיסין במיתרים ובעמודים ומחברן בתוך יתדות של נחושת".

דייג זורק רשת קלע מאוניה.
יוצר: Aswin Krishna Poyil
מתוך ויקימדיה

על גבי העמודים היו ווים שנעשו מכסף. הווים שימשו לתליית היריעות עליהם. היריעות היו תלויות על העמודים באופן הבא: על העמוד עצמו היה וו. על הוו תלו טבעת שהייתה מחוברת לקרש קטן שאורכו היה ששה טפחים ורוחבו היה שלשה טפחים. מסביב לקרש ליפפו את יריעות החצר, וכך תלו את היריעות על גבי העמודים.

 

אם כן, הקשר בין הקלעים לקלע הספינה, הוא כמו שקשרו את המפרש לספינה, באותו אופן תלו את יריעות לחצר על גבי העמודים[2].

עד למאה ה-19, כל הספינות היו מצוידות בתרנים עשויים עץ. בדרך כלל התורן היה עשוי מגזע עץ בודד. עליו היו תולים את המפרש באמצעות חבלים[3].  החבלים עברו דרך חריץ בתורן. פעמים שעל התורן הראשי היו מחוברים מוטות עץ אופקיים, עליהם תלו את המפרש באמצעות חבלים. ישנם מפרשים המחוברים לתורן באמצעות חישוקים המחליקים עליו[4]. יתכן שאחת הטכניקות לקשור את המפרש לתורן, היתה באמצעות טבעת שהיתה מחוברת לקרש קטן, אותה תלו על הוו שהיה נעוץ בתורן הבודד, וסביב הקרש הקטן ליפפו וקשרו את המפרש לתורן, כפי המתואר ב"ברייתא של מלאכת המשכן" (שם).

באופן מסורתי, מפרשים היו עשויים מפשתן או כותנה או בד קנבס - בד הארוג בצורה גסה מהחומרים הנ"ל. המפרשים במאה ה-21 עשויים ניילון וסיבים העשויים מפולימרים מיוחדים. הסיבים מהם עשויים המפרש, צריכים להיות חזקים, גמישים על מנת שיעמדו בכוח שמפעילה עליהם הרוח, וכן צריכים להיות  עמידים לאור האולטרא סגול שפולטת השמש[5].

אנו מבחינים בדרך כלל בשני סוגי מפרש – רוחבי ואורכי, לאמור, זה הפרוש לרוחבה של האניה וזה אשר לאורכה. מפרשי הרוחב מאפשרים קליטה יעילה של הרוח מאחור, בעוד שמפרש האורכי משפר את יכולת התמרון של הספינה ברוחות צד.

המצרים היו הראשונים שציידו ספינות בתורן ובמפרש[6] (3000 לפני הספירה).  המצרים השתמשו במפרש רוחבי התלוי על תורן דו־רגלי, הֶתְקֵן שבא לחלק את כובד משקלו של התורן בספינה. בספינות משוכללות יותר, המפרש היה תלוי על תורן חד-רגלי[7].

צורת המפרש יכולה להיות משולש - התלוי בנקודה אחת  עליונה בתורן או בצורת מרובע או ריבוע ואז הוא תלוי במספר נקודות בתורן - בהתאם לצורת התורן.

אם כן, לפי הפירוש של רבי אברהם בן הרמב"ם (שהובא בתחילת המאמר), את הקלעים היו קושרים לעמודים, כמו שקושרים את המפרש לתורן של ספינה.

קלע ספינה – רשת דייגים שפורשים מהספינה

רש"י ביאר שהקלעים היו עשויים נקבים נקבים, כמו רשת; ומיד העולה הקושי, שרשת אינה מתאימה לשמש כמפרש לספינה! שהרי המפרש צריך להיות יריעה גמישה, ללא חורים, על מנת שהרוח הנושבת עליו תפעיל עליו כוח שיגרום לתנועת של הספינה  בכיוון  של הכוח אותו מפעילה הרוח על המפרש.

וכן הקשה בביאור ב"ספר הזכרון[8]"  על פירוש רש"י, ומתרץ שהדימוי של קלעי המשכן לקלע הספינה, הוא רק לעניין האופן שבו קשרו את הקלעים לעמודי החצר המשכן: "...ולכאורה נראה שרוצה הרב ז"ל לומר, שהיו עשויים נקבים נקבים בדרך שהוא עשוי קלע הספינה, אבל לפי שלעולם לא ראינו קלע ספינה נקבים נקבים, ואדרבה, שצריך שיהיה ארוג אריגה חזקה כדי שלא יעברנו הרוח, אנו זקוקין לפרש שירצה הרב לומר, שתיבת קלעים משמע שני עניינים[9], שהיו תלויים כעמודים כקלע הזה התלוי בתורן ושיהיו עשויים נקבים נקבים מעשה קליעות הנשים לא אריגים".

נראה לעניות דעתי לבאר, פירוש אחר לגבי "קלע הספינה", שיתאים לפירוש רש"י, שהדגיש בפירושו, שהקלעים היו עשויים נקבים נקבים, כמו קלע הספינה.

בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא מובאות התקנות שתיקן יהושע בן נון. בין התקנות, ישנה תקנה, המתירה את הדיג בכנרת לכל אדם, אף על פי שהיא הייתה בנחלתו של שבט נפתלי. אך אסור להם "לפרוס קלע" - לתקוע יתדות ולעשות גדרי קנים במים כדי לדוג (פא, א), כפי שמבאר רש"י: "דרך ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להילכד שם דגים וקורין לו במקומנו גזר ובארץ אשכנז קורין לו ווכ''א (מלכודת לדגים בגרמנית, אוצר לעזי רש"י) מפני שמעכב ומעמיד את הספינה" (רש"י, שם). ב"שיטה מקובצת" ביאר בשם גאון, שדרך הציידים לתקוע יתדות רחבים באמצע המים, ולקלוע קנים מיתד ליתד" (שם).  אם כן, גדר הקנים שבתוך המים, היתה קלועה שתי וערב, והיו בה נקבים נקבים בדומה לרשת.

הראב"ד ז"ל פירש: "שלא יפרוס קלע לצוד, ויעמיד ספינה של ציידין שנושאין בו הקלע" (בבא קמא, שם). לפי פירוש זה, "קלע הספינה", היא רשת דייגים אותה פורשים מספינה. יתכן שגם רש"י סובר כן, אלא שבפירוש הסוגיא בבא קמא, סובר רש"י שמדובר בגדר קנים במים - "קלע", שאינה נפרשת מהספינה, כלשון התלמוד בבלי: "ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה" (שם), שמשמע שהקלע מפריע לספינות לעבור במים ולא כפי שפירש הראב"ד שאת הקלע פורשים מהספינה, ואז היא חוסמת את הדרך לספינות אחרות.

לפי רש"י, את הקלעים עשו מעשה רשת, נקבים נקבים,  כגדר קנים  במים העשויה נקבים נקבים, המפריעה למעבר ספינות, או כרשת של דייגים שהדייגים פורשים מהספינה כפירוש הראב"ד.

רשת הקלע (בערבית "שבקה" באנגלית Cast net) - רשת לדייג בודד. הרשת עשויה בצורת עיגול אותו משליך הדייג על להקת דגים קטנים בסמוך לחוף או מאוניה. לרשת צמודות משקולות עופרת המצמידות אותה לקרקע. לאחר שהדייג לכד את הדגים ברשת הוא מכווץ את תחתיתה, קושר אותה, וגורר אותה לחוף[10].

בין האמצעים ששימשו את המצרים בעת העתיקה לצוד דגים: קרסי דיג, חכות, רשתות דיג שונות וצִלְצָל -  מכשיר דמוי-חנית. חלק מפעילות הדיג בוצעה מסירה וחלק מהחוף. גם הקלע (רשת-הזריקה) היה נהוג במצרים, ויש להניח שמשם הועבר לשאר ארצות הים-התיכון, שבהן הוא נהוג עד היום[11].

---

[1] אוצר המדרשים, ברייתא דמלאכת המשכן, פרק א, סעיף כב, יהודה דוד אייזנשטיין, 1915, ניו-יורק.

[2] ראה בספר "המשכן וכליו", בביאור שאול  שפר על ספר "מעשה חושב" על מלאכת המשכן,  עמ' 79, הוצאת "יפה נוף" ירושלים תשכ"ח.

[3] Keegan, John (1989). The Price of Admiralty. New York: Viking. pp. 278-281

[4] William Smith, 1865, Smaller Dictionary of Greek and Roman Antiquities: Abridged from the Larger Dictionary, J. Murray‏., pages 266-267.‏

[5] Historic Balclutha Sails & Today's Options", by James Brink"

Hancock, Brian; Knox-Johnson, Robin (2003). Maximum Sail Power: The Complete Guide to Sails, Sail Technology, and Performance. Nomad Press, chapter three.

[6] אנצ' העברית בערך "ספנות וכלי שייט", חברה להוצאת אנצקלופדיות בע"מ, ירושלים תל אביב, תשי"א.

[7] "משוטים ומפרשים", מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה. המכון לאמצעי הוראה, משרד החינוך והתרבות, מערכת החינוך הטכנולוגי – החינוך הימי; תשל"ג 1973.

[8] "ספר הזכרון: ביאור על רש״י על התורה", בקראט, אברהם בן שלמה, 1968. ראה גם בחומש "תורה שלמה", של הרב מנחם כשר, פרשת תרומה, פרק כז, אות מח.

[9] וכן פירש בפירוש ה"כתב והקבלה": "קלעים - כמין קלעי ספינה נקבים נקבים מעשה קליעה (רש"י), וכ"כ רשב"ם, קלעים של חצר המשכן היו עשויים כמין מקלעות וציורים. הנה פירשוהו בהוראה כפולה, הא' ענין וילון, כי בלשון ארמי נקרא הוילון קלע, כי בל פרשו נס (ישעיהו לג, כג) תרגומו למפרס קלע, והוא וילון המנהיג את הספינה. והב' על אופן עשייתם, שנעשו מעשה עבות וקליעה" (שם).

[10] Fish Catching Methods of the World, Erdmann Dahm, Klaus Lange, Otto Gabriel, Thomas Wendt

, pages 320-324(2008)., Germany   ‪John Wiley & Sons‏

[11] אנצ' העברית בערך "דייג", חברה להוצאת אנצקלופדיות בע"מ, ירושלים תל אביב, תשי"א.

© כל הזכויות שמורות למחבר