אילה שלוחה והצבי

 מאת: אורן סעיד

חלק מפרשני המקרא בני אירופה החליפו בין הצבי לאייל, משום שהצבי (Gazella) לא חי באירופה ומשום כך לא הכירוהו.

יעקב אבינו מברך את בניו לפני מותו. את נפתלי הוא מברך כך: "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה, הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא). רש"י מפרש ע"פ המדרש, שנפתלי נמשל לאיילה הממהרת לרוץ – כך חלקו של נפתלי בארץ ישראל, בקעת גינוסר, תמהר להבשיל את פירותיה: "זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה, כאיילה זו שהיא קלה לרוץ איילה שלוחה איילה משולחת לרוץ" (שם). בקעת גינוסר הינה בקעה הנמצאת באזור הגליל העליון המזרחי, צפונית-מערבית לכנרת[1].  

הרשב"ם מבאר, שיעקב בירך את שבט נפתלי, שאנשיו יהיו גיבורים וינצחו במלחמה, ויהיו קלים ומהירים כמו איילים לבשר על הניצחון במלחמה: " אַיָּלָה שְׁלֻחָה - גיבורים קלים כאיילות, כדכתיב 'וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר' (דברי הימים א,  יב , ט); הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר - בשובם מן המלחמה, ממהרים מתוך קלותם לבשר בשורות משופרות של ניצחון המלחמה, וכדכתיב: 'זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה' (שופטים ה , יח) - כדרך הצבאים, הרצים על מרומי הרים" (שם).

סמל הדואר איילה שלוחה, המופיע בדגל.
יוצר: Meronim
מתוך ויקימדיה

כבר מביאור הרשב"ם, ניכר שיש בלבול בין האייל לצבי, שהרי הפסוק מדבר על איילה שלוחה והרשב"ם פעם מתייחס לאייל ופעם לצבי. חלק מפרשני המקרא בני אירופה החליפו בין הצבי לאייל, משום שהצבי (Gazella) לא חי באירופה ומשום כך לא הכירוהו. עובדה זה עולה מדברי רש"י: 'והרי צבי דאין [קרניו] מפוצלות - לא ידענא מאי קאמר, דהא ודאי מפוצלות הן! ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי, אלא אותן הנקראים שטיינבו"ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין' (חולין נט, ב). רש"י מתפלא על דברי הגמרא, האומרת שקרני הצבי לא מפוצלות בעוד שרש"י טוען שבמציאות קרני הצבי מפוצלות; ברם, כיום אנו יודעים שקרני הצבי אכן לא מפוצלות (כדברי הגמרא) ודברי רש"י מתייחסים לאייל (Deer) שקרניו מפוצלות!

ברוב המינים לשני הזוויגים של הצבי קרניים נבובות, קבועות שאינן מתפצלות, שתהליך גדילתם נמשך לאורך השנים ללא הפסקה. ברוב בני משפחת האייליים (Cervidae) בולטים הזכרים בקרניהם המתפצלות, הנושרות וצומחות מחדש בכל שנה[2]. תהליך גדילת הקרניים נמשך לאורך כל חייהם.

הביטוי "הניח מעותיו על קרן הצבי", שפירושו איבד את מעותיו, מקורו במשנה במסכת כתובות: "אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: יָפֶה אָמַר חָנָן: הִנִּיחַ מָעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי" (פרק יג, משנה ב). מדוע המניח את מעותיו על קרן הצבי, איבד את מעותיו? אחד הפירושים לכך מובא בפירוש "תוספות יום טוב": "ושמעתי שטבע הצבי להפיל קרנותיו לזמן ידוע ושמא יפילם באחת הגאיות או הפחתים ולא ימצאו" (שם). כרוב ראשוני אירופה, גם הפירוש המובא בתוספות יום טוב, סבור שה"צבי" הוא האייל (Deer). הצבי לא משיר את קרנו, שהרי היא קבועה וחלק ממנו. לעומת זאת, האיילים משירים את קרניהם במקומות שבדרך כלל האדם לא מגיע אליהם[3].

בשולחן ערוך בהלכות טריפות מובאת ההלכה הבאה: "יש מיני עופות שאין להם מרה, כמו תורים ובני יונה, ואין לאוסרן כיון שכל המין כך. והצבי אין לו מרה בכבד, אבל יש לו למטה סמוך לזנבו" (יורה דעה, סימן מב סעיף ח). אך לצבי (Gazella) יש כיס מרה! אין ספק  שבאומרו 'צבי' נתכוון מרן רבי יוסף קארו לאייל (Deer), כמסורת הזיהוי הנקוטה בקרב פרשנים בני אירופה, שכן בדיקת המציאות הזואולוגית בימינו מורה על חסרונו של כיס המרה אצל כל בני משפחת האייליים[4] (Cervidae).

סמל הדואר

סמל הדואר הישראלי, איילה דוהרת, לקוח מן המקורות: "אַיָּלָה שְׁלֻחָה", המסמלת את המהירות, כפי שמובא בברכת יעקב לבניו (בראשית מט, יא). איילה זו מופיעה בבול שהוצא במיוחד לציון קבלת ישראל לאיגוד הדואר הבינלאומי, בשנת 1950. יש שחשבו שמדובר בצבי, אך בסמל רואים ציור של קרניים מסועפות, המתאים כאמור,  רק לאייל ולא לצבי[5].

---

[1]  להרחבה על בקעת גינוסר, ראה באנצ' יהודית בערך "בקעת גינוסר" באתר "דעת".

[2] למעט אייל הצפון שגם נקבותיו מקרינות, ואייל המושק שאצלו גם הזכר וגם הנקבה חסרי קרניים.

[3] "זיהוי האיל, הצבי והיחמור", זהר עמר, על אתר: בטאון לעניני ארץ ישראל במקורות, גליון 15, אדר תשס"ט. המאמר המקוון באתר דעת, מכללת הרצוג.

להרחבה ראה גם במאמר "הניח מעותיו על קרן הצבי – צבי", ד"ר משה רענן, פורטל הדף יומי כתובות קז, א.

[4] על פי מאמרו של פרופ' זהר עמר "ה'מרה' – אמצעי להבחנה בין צבי לאייל", בכתב העת המעיין, גיליון טבת תשס"ט, הוצאת מוסד יצחק ברויאר – ישיבת שעלבים.

[5] "הדואר בראי הזמן - דואר ישראל", אתר דואר ישראל.

© כל הזכויות שמורות למחבר