המלח והים

 מאת: אורן סעיד

התורה מצוווה למלוח את הקרבנות במלח. הסיבה לכך קשורה במקורו של המלח מן הים.

התורה מצווה לשים על הקורבנות מלח: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ויקרא ב, יג). הרמב"ם, כדרכו בהסבר טעמי הקרבנות, טוען שדין המליחה בקרבנות בא להרחיקנו מדרך ההקרבה של עובדי עבודה זרה: "ומפני שעובדי  עבודה זרה  לא היו מקריבים להם אלא שאור, והיו בוחרים להקריב העניינים המתוקים ומלכלכים קרבניהם בדבש, וכן לא תמצא בדבר מקרבנותיהם מלח, מפני זה הזהיר ה' מהקריב כל שאור וכל דבש, וציווה בהתמדת המלח" (מורה נבוכים, חלק ג, פרק מו). רש"י  מציין טעם אחר למצווה המליחה בקרבנות: "מלח ברית  - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג". מהי הברית שכרת ה' עם המלח? בספר "מעם לועז"[1] מבאר:

"לפני בריאת העולם היה כל העולם מים, וביום השני ציווה הקב"ה שיהיה רקיע ויבדלו המים, חלק מעל לרקיע וחלק מתחת לרקיע. התחילו המים התחתונים לבכות ואמרו: 'אוי לנו שלא זכינו להישאר למעלה מן הרקיע, על יד בוראנו', והעזו התהומות ובקשו לעלות מעלה. גער בהם הקב"ה שלא יזוזו ממקומם, ואמר להם: מאחר שהעזתם וטרחתם להיות למעלה למען כבודי, אתן לכם שכר: שמים העליונים לא יהיו רשאים לומר שירה לפניכם. ועוד שכר אתן לכם שכל קרבן יהיה בו מלח, ובכך תהיה המצווה שלכם, שהמלח בא מן הים[2]". בשורות הבאות, נעמוד על תכונת המלח להתמוסס במים ונבין כיצד הגיע המלח אל הים.

מלח - מקורו מן הים.
מתוך ויקימדיה

מלח מתמוסס במים[3]

מלח השולחן המוכר מכיל שני יסודות חיוניים לחיים: נתרן וכלור (ולכן הוא מכונה גם "נתרן כלורי"). כשהם לבדם הם אינם יציבים, ולכן הם אינם קיימים בטבע בנפרד אלא רק כחלק מחומרים אחרים. הקשר הכימי של מולקולות המלח חזק כי הקשר בין הכלור לנתרן הוא קשר יוני. קשר יוני הנו סוג של קשר כימי חזק בין יונים[4] בעלי מטען חשמלי חיובי (קטיונים) ובעלי מטען שלילי (אניונים). בדרך כלל, הקשרים היונים מובילים ליצירת סריג יוני מסודר כגון מלח. דוגמה מוכרת לסריג יוני הוא מלח הבישול, נתרן כלורי, המורכב מיונים בעלי מטען חשמלי חיובי של נתרן היוצרים קשרים עם יונים בעלי מטען שלילי של כלור[5]. מלח הבישול מתמוסס במים, ליוני נתרן ויוני כלור כשהם מוקפים מולקולות מים [6].

כיצד הגיע המלח אל הים?

כמחצב מוצק, המלח  נמצא במקומות מסוימים בעולם כמוצק שכורים אותו במכרות מלח, אך בעיקר הוא נפוץ במי הים[7].

מים מכסים כ-71 אחוזים משטח העולם. ברם, רק כ-2.5% מהם הם מים מתוקים, כל השאר הם מים מלוחים! גם המים המתוקים, רובם נמצאים בצורת קרחונים או שלג או מאגרי תהום ורק 0.3% מהמים המתוקים קיימים בצורה נוזלית על פני השטח, בנחלים, נהרות ואגמים[8].

            טיפות גשם מניעות את התהליך העיקרי שממליח את הים. הטיפות נוטות להיות חומציות מעט, בגלל הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספרה שמתמוסס בהן. כשמי הגשם פוגשים בסלעים ובקרקעות, הם ממיסים מהם אט-אט מינרלים, שנשארים במים, וזורמים בנהרות ובנחלים עד לאוקיינוסים ולימים[9].

מי הים מתאדים והופכים לעננים, אולם המלח נשאר בים, ועל כן גדל שיעורו במשך השנים, עד שהגיע שיעור מליחות מי הים,  לכשלושה וחצי אחוזים בממוצע בימינו; כלומר, בכל ק"ג מי ים יש כ-35 גרם מלח מומס. בים המלח מגיע ריכוזו ל-30%.

בשנים האחרונות גילו סיבה נוספת למליחות והיא "ארובות תת-מימיות" הפולטות מים עשירים במינרלים ממעמקי האדמה[10].

---

[1] לספר ויקרא פרק ב פס' יג, עמ' לג. תחילתה של הסדרה "ילקוט מעם לועז" בחיבור בשפת הלאדינו של החכם רבי יעקב כולי‏‏ (1689-1732) על ספר בראשית ומחצית ספר שמות עד פרשת תרומה. על משקל ספר זה, המשיכו את החיבור חכמים שונים: ר' יצחק מאגריסו השלים את היצירה על ספר שמות וכתב את היצירה על ספר ויקרא ובמדבר (ככל הנראה על פי רשימות שהותיר רבי יעקב כולי). ר' יצחק ארגואיטי חיבר את הפירוש לספר דברים. ובתקופתנו, בה תורגמו הספרים לעברית, הסתיימה עריכת הסדרה על ידי הרב שמואל קרויזר-ירושלמי (ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "ילקוט מעם לועז").

[2] מדרש זה הובא ב"רבינו בחיי", ויקרא ב, יג ד"ה במלח; ובתיקוני זוהר יט, ב: "בגין דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין מיהוי קדם מלכא, עילת העולות ובען לסלקא לעילא.

[3] להרחבה על תכונות המלח, ראה מאמר "סגולות המלח" בפרשת קרח.

[4] יון הוא אטום או מולקולה, הנושאים מטען חשמלי כיוון שמספר האלקטרונים בהם שונה ממספר הפרוטונים. זאת בשונה מאטום ניטרלי, שבו מספר האלקטרונים והפרוטונים שווה ומטענם החשמלי הכללי הוא אפס. להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "יון".

[5] להרחבה על הקשר היוני ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "קשר יוני".

[6] כאשר חומר יוני מתמוסס במים, מולקולות המים נמשכות אל היונים בגביש ומושכות את היונים ממנו.  היונים (החיוביים והשליליים) מתפזרים בתמיסה באופן אקראי, כשהם מוקפים מולקולות מים. במצב כזה הם נקראים יונים ממוימים. תהליך זה מתרחש דווקא ע"י המים, בגלל אופיו הקוטבי החזק (החמצן טעון במטען חשמלי שלילי והמימן טעון במטען חשמלי חיובי) הנדרש לפרק את הקשר היוני החזק של מלח הבישול. להרחבה ראה מאמרו של ארז גרטי, "איך מתמוסס מלח", המחלקה לכימיה ביולוגית, מכון ויצמן למדע, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, מכון ויצמן למדע. 

[7] ע"פ אנצ' אביב החדש בערך "מלח בישול", מהדורה מעודכנת, הוצאת עם עובד בע"מ, 2000. בהקשר זה, יש לציין את הרמב"ן, המציין שבעברית, מַלַח הוא מלשון מֶלַח, ולכן נקרא מוביל הספינה בשם זה, שכן הוא כמי שיודע לטעום את המים בים ולבדוק לפי זה את כיוון ואופן הנסיעה הרצויים, כמו זה שטועם את התבשיל לבדוק את מליחותו  (רמב"ן שמות, ל, לה; ועיין ברש"י שציין טעם אחר לכך).

[8] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "Water distribution on Earth" (=חלוקת המים על כדור הארץ).

[9] על פי המאמר "למה הים מלוח", ד"ר איתן אוקסנברג, יולי 2017, באתר מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

[10] על פי המאמר "למה הים מלוח", ד"ר מאיר ברק, המחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע, ספטמבר 2009, באתר מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

© כל הזכויות שמורות למחבר