מאת: אורן סעיד
ה' מעיד בבני ישראל את השמים ואת הארץ מאחר והם עדים שקיימים לעולם וכן אופן פעולתם הטבעי הוא קבוע בדרך כלל.
נאמר בפרשתנו, שהשמים והארץ ישמשו כעדים לקיום הברית בין ה' ובין בני ישראל: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (ל, יט). רש"י מסביר: "את השמים ואת הארץ - שהם קיימים לעולם , וכאשר תקרא אתכם הרעה (ע"פ דברים לא , כט) יהו עֵדַי שאני התריתי בכם בכל זאת. דבר אחר (שם): העדותי בכם היום את השמים וגו' - אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם: שמא שינו את מִדתם?! שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כעניין שנאמר 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ' (קהלת א, ה)?! הסתכלו בארץ שנבראת לשמשכם: שמא שינת מדתה?! שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלת שעורים?! ומה אלו, שנעשו לא לשכר ולא להפסד - אם זוכין אין מקבלין שכר, ואם חוטאין אין מקבלין פורענות - לא שינו את מדתם, אתם, שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות, על אחת כמה וכמה!". מדברי רש"י אנו למדים שני דברים:
א. לפי הפירוש הראשון של רש"י, ה' העיד בנו שמים וארץ כי הארץ והשמים קיימים לעולם, וכפי שרש"י מבאר גם בתחילת פרשת האזינו: "האזינו השמים - ... למה העיד בהם שמים וארץ? אמר משה אני בשר ודם, למחר אני מת, אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם ? לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם [1]" (לב, א).
ב. לפי הפירוש השני שברש"י, ה' העיד בנו שמים וארץ, על מנת שנלמד מהם, כמו שהם לא משנים את פעולתם, כך עלינו לא לשנות את הברית עם הקב"ה. אם כן, מהפירוש השני ברש"י משמע, שהמצב של כדור הארץ, השמש והיקום היה קבוע כל הזמן ולא שינו את פעולתם.
הארץ והשמים קיימים לעולם
|
|
השמש - באחרית הימים אורה יעצים. מתוך ויקימדיה |
על הפירוש הראשון ברש"י, שהארץ והשמים קיימים לעולם קשה מספר ישעיה, בו אנו מוצאים פסוק, בו נאמר שבאחרית הימים, ה' יברא שמים חדשים ובכללם השמש והירח - הנכללים במונח "שמים" המופיע בפסוק: "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב" (ישעיה סה, יז). גם מהפסוק הבא, קשה על פירוש רש"י, המציין שלעתיד לבוא, שבגלל ש-ה' יזרח על הארץ, ולא יהיה צורך עוד באור השמש והירח: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹקיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ" (ישעיה ס, יט).
לכן יש לתרץ ולומר, שרש"י באומרו על הארץ והשמים "קיימים לעולם", הכוונה עד בוא המשיח, שכן השינויים בשמש וביקום כולו יתרחשו באחרית הימים.
שינוי בפעולת השמש והירח
על הפירוש השני ברש"י, שהשמש והירח לא שינו את מידתם ופעולתם, יש להקשות ממדרשי חז"ל בהם משמע שהשמש שינתה את פעולתה, למשל, המדרש שאומר שהשמש מיהרה לשקוע ולזרוח ליעקב אבינו (רש"י בראשית כח, יא ד"ה כי בא השמש ; רש"י בראשית לב, לב ד"ה ויזרח לו השמש).
על הפירוש השני ברש"י קשה גם מספר ישעיה, בו אנו מוצאים פסוק, בו נאמר שבאחרית הימים השמש והירח - הנכללים במונח "שמים" המופיע בפסוק - ישתנו: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (ישעיה ל, כו). יש פרשנים [2] המפרשים פסוק זה בדרך משל. אולם רש"י פירש כפשוטו: "שבעתים כאור שבעת הימים - שבעתים שבע שבעיות כאור של שבעת הימים הרי ארבעים ותשע שביעיות העולים לשלש מאות וארבעים ושלשה [3]" (שם). א"כ, ע"פ רש"י באחרית הימים, אור השמש באחרית הימים יתעצם פי 343!
על כך ניתן לתרץ, שדברי רש"י מתייחסים להתנהגות השמש בדרך כלל, ויש להוציא מן הכלל את הניסים המיוחדים, כגון הניסים שהזכרנו, שנעשו ליעקב אבינו וכן את השינויים הדרמטיים במערכות הטבע שיהיו באחרית הימים.
האור באחרית הימים
ישנם פסוקים נוספים בנבואת ישעיהו המתארים את עתיד השמש: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם" (ישעיה ס, יט). השמש והירח לא ישמשו עוד, כי אור ה' "יזרח" באחרית הימים. ברם, בפסוק שאחריו אנו למדים שהשמש והירח יוסיפו להיות תלויים בשמים לנצח; השמש לא תשקע ואף הירח יישאר על מכונו: "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ" (ישעיה ס, כ). אין סתירה בין שני הפסוקים. השמש והירח לא יהיו עוד למקור אורה של ירושלים; אורם יחוויר נוכח אור ה' ולפיכך אין עוד צורך להורידם ממקומם בשמים: השמש יכולה להוסיף ולזרוח יומם ולילה ואף הירח כן שהרי ממילא בטל אורם כאורו של נר שאין אתה מבחין בו בצהרי יום. תפיסה דומה לזו מוצאים אנו בנבואה נוספת בספר ישעיה על עתידה המזהיר של ירושלים וזריחת כבוד ה' אליה: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד" (ישעיה כד, כג): החמה והלבנה תוספנה לזרוח אך נוכח כבוד ה' – אורו, יחוורו המאורות [4].
לכאורה פסוקים אלו סותרים את הנאמר בספר ישעיה שאור חמה ואור הלבנה יעצים באחרית הימים – "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" (ישעיה ל, כו) ?
ניתן לתרץ ע"פ הגמרא בפסחים, שהפסוקים המתארים שאור השמש והירח יעצים מדברים על תקופה אחת באחרית הימים בעוד שהפסוקים המתארים שאור השמש והירח יחוויר ויחלש עוסקים בתקופה אחרת: "רב חסדא רמי (=מראה סתירה): כתיב 'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה' (ישעיה כד, כג) וכתיב 'וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים' (ישעיה ל, כו)? לא קשיא, כאן [הפסוק הראשון שהזכרנו, שעולה ממנו שהמאורות לא ישמשו, מתייחס] לעולם הבא כאן [הפסוק השני המספר שאורם של המאורות אכן יאיר, אלא שיתחזק ביותר, מתייחס ] לימות המשיח [5]" (פסחים סח, א).
תירוץ נוסף, שהביטוי "כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים", מתייחס לאור ששימש בשבעת ימי הבריאה (בראשית רבה ג, ו), שהרי מיד ביום הראשון לבריאה נאמר: "וַיֹּאמֶר אלוקים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג); ויש לשאול, הלא המאורות לא נתלו אלא ביום הרביעי לבריאה? וביארו חכמים, שמקור האור שהאיר ביום הראשון של הבריאה, לא היה מהמאורות, אלא היה ממקור של אור צח ועצום, שלא היה זקוק לגוף גשמי שיצור אותו. וכיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים ואינם ראויים ליהנות מאור אצילי זה, עמד וגנזו, והתקין את המאורות להאיר על הארץ. אבל לעתיד לבוא ישוב הקב"ה להזריחו לצדיקים [6] (חגיגה יב, א). אף אחרי שנתלו המאורות ביום הרביעי לבריאה, עדיין לא סילק הקב"ה את האור הראשוני הנ"ל, עד סוף שבעת ימי הבריאה, דהיינו עד מוצאי שבת הראשונה, ואז חשך העולם בפעם הראשונה, והוזקק אדם הראשון להקיש אבנים זה בזה כדי ליצור אור (בראשית רבה יא, ב).
מהו עתיד השמש והיקום ע"פ המדע?
עתיד השמש
בליבת השמש מתחולל תהליך הנקרא "היתוך גרעיני": שרשרת בלתי פוסקת של התנגשויות בין אטומים של היסוד מימן, המביאות להתמזגותם, כלומר להיתוך שלהם, וליצירת היסוד הליום. כמות האנרגיה המשתחררת בתהליך ההיתוך, גדולה פי מיליון מאשר בשריפה רגילה של נפט או פחם. השמש ממירה מדי שנייה כ-685 מיליון טון מימן להליום, כך מאבדת השמש בכל שנייה כ-ארבעה מיליון טון מהמסה (=כמות החומר) שלה [7]!
השמש שלנו, שהיא כוכב די קטן, מסוגלת להמשיך להפיץ חום וקרינה במשך כעשרה מיליארדי שנים. לאחר תקופה זו, מאגר הדלק הגרעיני (מימן) של השמש יתחיל להיגמר ואז ליבת השמש תהיה עשויה ברובה מהליום. במצב זה, המימן הבוער נדחף החוצה מליבת השמש ויוצר מעטפת סביב ליבת שמש. בשלב זה, הליבה מתחילה שוב לקרוס לתוך עצמה (מכיוון שאין כוחות היתוך גרעיניים שיתנגדו לכוחות המשיכה האדירים) בעוד המעטפת הבוערת של המימן נדחפת החוצה. כתוצאה מכך השמש תתנפח למה שמוגדר "ענק אדום". במצב זה השמש תהיה כל-כך גדולה שהיקפה יהיה במסלול כדור הארץ (כלומר, כוכבי הלכת: כוכב חמה, נוגה וכדור הארץ יבלעו ע"י השמש).
במצב זה, שינויים קלים ביותר בטמפרטורת הליבה יירגמו לשמש לפלוט גלי חום, שבסופו של דבר יעיפו כמעט את כל המימן וההליום וישאירו ליבה דחוסה מאוד של פחמן וחמצן. הגז הנפלט, יצור סביב השמש ערפילית פלנטרית. בסופו של דבר הליבה תתקרר והגז יתפזר, וכל מה שיוותר מהשמש הוא "ננס לבן" – גוף דחוס בגודל של כדור הארץ אבל בעל מסה של שמש [8]. בסופו של דבר הננס הלבן יתקרר ויתעמעם עד שלא ניתן יהיה לראות אותו, כמו גחל שכבה [9].
כל זאת, אם כוחות הטבע הפועלים כיום בשמש יישארו בעוצמתם ובאיכותם כפי שהם כיום. ברם, כאמור, באחרית הימים, הטבע ישתנה: "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב" (ישעיה סה, יז), ואור השמש "יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" (ישעיה ל, כו) !
עתיד היקום [10]
היקום הוא אוסף כל הגופים הנמצאים במרחבי החלל, וכמובן, גם החלל עצמו. היקום כולל את הכל! כתובתנו ביקום: אנו חיים על פני כוכב הלכת ארץ המקיף את השמש יחד עם עוד שבעה [11] כוכבי-לכת. השמש שלנו וכוכבי הלכת שלה שייכים לגלכסיה [12] המכונה "שביל החלב".
בעבר חשבו האסטרונומים שהיקום גדול לאינסוף, אך אינו משנה את צורתו וגודלו. בשלהי שנות העשרים של המאה ה-20, גילה האסטרונום האמריקאי אדווין פאוול האבל, שהגלכסיות מתרחקות במהירות, אחת מרעותה לכל הכיוונים – זאת אומרת היקום מתפשט והולך. ההתרחקות של הגלכסיות זו מזו, מתרחשת כתוצאה מהמפץ הגדול (=היקום נולד בהתפוצצות אדירה שממנה נוצרו האנרגיה, המרחב, הזמן והחומר. זהו רגע הבריאה ע"י הקב"ה).
כוח המשיכה קיים בין כל שני גופים בטבע. אנו חשים היטב בכוח המשיכה שמפעיל עלינו כדור הארץ. בשל כוח המשיכה אנו מהלכים על הקרקע ולא מרחפים באוויר. כוח המשיכה של השמש הוא המחזיק את כוכבי הלכת סביבה.
השאלה בה המדענים מתחבטים היא: האם זו התפשטות בלתי-פוסקת או שבסוף תיעצר ההתפשטות ואז: או שהיקום יקרוס לכדור חומרי אחד (המכונה: חור שחור), או שיישאר בשיווי משקל ניצחי. זה תלוי בשאלה האם יש ביקום מספיק חומר כדי ליצור כוחות כבידה (=משיכה) שיגרמו ליקום להתכווץ לכדור חומרי אחד, או שבסוף כוחות הכבידה יבטלו את הכוחות המושכים אותו החוצה ואז היקום ישאר כפי שהוא - בשיווי משקל ניצחי.
ישנן השערות לכאן ולכאן, המדענים בעצמם חלוקים עדיין בדעתם, מכיוון שעדיין לא ברור מהי כמות החומר ביקום – הדבר שבו תלויה עוצמתו של כוח המשיכה [13].
[1] וכך רש"י מפרש את הפסוק "והנכם היום ככוכבי השמים" (דברים א, י): "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא שישים ריבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים". וכן פירש הרלב"ג: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ -נתן אותם לעדים כי הם קיימים" (שם).
[2] למשל: מלבי"ם ומצודת דוד.
[3] רש"י הבין "שבעתיים" במובן של שבע כפול שבע = 49. את זה יש להכפיל ב-"כאור שבעת הימים" – כפול 7 , התוצאה 343. ברם, אם אור השמש יתעצם פי 343, חיים לא יוכלו להתקיים בכדור הארץ מחמת החום העצום של השמש ! לכן צריך לומר, שלא מדובר באור שאנו מכירים אלא באור מיוחד, כפי שמציין הפסוק "כאור שבעת הימים" – האור שהיה בשבעת ימי הבריאה (ראה להלן), שעליו אמרו חז"ל שהוא גנוז לצדיקים לעתיד לבוא (חגיגה, יב, א).
[4] ע"פ המאמר "אור הבריאה ואור אחרית הימים" מאת פרופ' יאיר זקוביץ, מהחוברת "מגוון דעות והשקפות על האור", חוברת 11, בהוצאת משרד החינוך - המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, תשס"א.
[5] על פי מדרש תנחומא, העולם הבא הוא העולם שאחרי ימות המשיח, שבו הקב"ה מופיע בכבודו בציון: "ואחר ימות המשיח בא העולם הבא והקב"ה מופיע בכבודו ומראה זרועו שנאמר (שם נב) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו באותה שעה רואין ישראל את הקב"ה בכבודו שנא' (שם) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (מדרש תנחומא עקב פרק ז). להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "עולם הבא".
[6] וכן במדרש בשמות רבה: "...אבל לעתיד לבא הלילה נעשה יום, שנאמר: 'וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים' (שם) כאור שברא הקב"ה בתחלה וגנזו בגן עדן" (שמות רבה יח, יא).
[7] המכלול – האנצ' היהודית בערך "שמש".
[8] הננס הלבן מוחזק על ידי לחץ של אלקטרונים שנצמדים זה לזה אבל לא מסוגלים להתקרב בגלל אפקטים קוונטיים. במשך מאות מיליוני שנים הוא יתקרר בהדרגה, בלי שיתרחשו בו תהליכי היתוך או התכווצות.
[9] על פי מאמרו של גיא ניר, "כוכב נולד, כוכב מת", יוני 2017, באתר מכון דוידזון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.
ראה גם בספר "היקום: יסודות האסטרופיסיקה", מאיר מידב, עמ' 174-178, האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 2000.
[10] להרחבה ראה "גליליאו" מאמר "יקום במשבר", גליון 11, יולי-אוגוסט 1995.
ראה גם בספר "היקום: יסודות האסטרופיסיקה", מאיר מידב, עמ' 246-247, האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 2000.
[11] במשך 76 שנה, מאז גילויו בשנת 1930 ועד לשנת 2006, נחשב פלוטו לכוכב לכת. בשנת 2006 הגדיר האיגוד האסטרונומי הבינלאומי מהו כוכב לכת במערכת השמש. ע"פ הגדרה זו, פלוטו הינו כוכב לכת ננסי ואינו נכלל עוד בקבוצת כוכבי הלכת המקיפים את השמש, מכיוון שהוא קטן בהרבה משאר שמונת כוכבי הלכת במערכת השמש. על פי אותן הגדרות, במערכת השמש ישנם שמונה כוכבי לכת - ארבעת כוכבי הלכת הארציים כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, וארבעת ענקי הגז צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון - השניים האחרונים מסווגים בתת-קבוצה של ענקי קרח.
[12] גלכסיה=אוסף עצום של כוכבים, המרוכזים במקום אחד ביקום. יש בה מאות מיליארדי כוכבים וכן ענני אבק וגז.
[13] כל זאת ע"פ הכוחות הטבעיים. כמובן שע"פ התורה, גורל היקום תלוי בעיקר במעשינו הטובים וברצונו של הקב"ה, זה שהכתיב ליקום את החוקים שעל פיהם יפעל והיכול לשנות את סדר חוקי הטבע.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה