הבריח התיכון

 מאת: אורן סעיד

הבריח התיכון, היה בריח פנימי, שהושחל לתוך חלל המנוקב בעובי קרשי המשכן. על פי המדרש, הוא התפתל לבד בתוך קרשי המשכן, מצד לצד.

בפרשתנו אנו קוראים על המשכן שנבנה מקרשים עשויים מעצי שיטים.  קירות המשכן הורכבו מ- 48 קרשים. 20 קרשים מוקמו בצד דרום, 20 בצד צפון ועוד 8 בצד מערב.

בכל קיר של המשכן, היו ארבעה בריחים חיצוניים, שניים מלמעלה ושניים מלמטה, כך שכל בריח חיבר חצי מקיר המשכן. הבריחים החיצוניים הושחלו בתוך טבעות זהב שנקבעו בקרשי המשכן. בנוסף, בכל קיר של המשכן, היה בריח פנימי, שהושחל לתוך חלל המנוקב בעובי הקרש, באמצע גובהו של הקרש: "וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה" (כו, כח). לפי פשוטו של מקרא, הבריח התיכון חיבר כל כותל וקרשיו בנפרד. מצד צפון ומצד דרום היה אורכו שלושים אמה, וכך חיבר את כל עשרים הקרשים לכותל אחד. מצד מערב היה אורכו שתים עשרה אמה, ובכך חיבר את כל שמונת הקרשים במערב מצד לצד. ברם, על פי המדרש, הבריח התיכון היה אחד ונעשה בו ניסים כפי שמביא בספר ב"מעם לועז [1]" :

כיפוף עץ באמצעות קופסת קיטור.
יוצר: Msdny
מתוך ויקימדיה

"דעו שהאילן ('אשל') שנטע אברהם בבאר שבע  כפי שנתבאר בפרשת וירא (כא, לג), כשעברו ישראל בים סוף ירדו מלאכים מן הרקיע וקצצו האילן הזה והטילו אותו לים סוף במקום שבו עברו ישראל, והיה הולך וצף על המים והמלאכים היו מכריזים ואומרים: זהו האילן שנטע אברהם אבינו בבאר שבע ותחת צלו ערך אברהם תפלתו לפני השם יתברך. ואז לקחו ישראל האילן והביאוהו עמם. ועליו אומר הכתוב: 'וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה' (שם). ונקרא בריח כיוון שהיה דומה לקורה שנותנים בדלתות מצד אל צד לסוגרו. כן עשו מאילן הזה בריח באמצע בפנים קרשי המשכן. והיה ארוך שבעים אמה. ונעשה נס בבריח שבשעה שהקימו המשכן היה מסתובב כנחש סביב בפנים הקרשים והיה מחבקם מצד אל צד. וכשפרקו המשכן היה מסתלק ועומד על רגליו כמקל. באופן שהוא עצמו היה עושה הפעולה הן בסגירה והן בפתיחה, ולא היו צריכים לטרוח להרים המשא הזה לסגור ולפתוח [2]" (שם).

בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות", מבאר שהבריח התיכון לא היה מהאילן של אברהם אבינו אלא "ממקלו של יעקב, ככתוב 'כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה' (בראשית לב, יא) והביאו למצרים וכשיצאו העלוהו עמו" (כה, ה).

בתלמוד בבלי מסכת שבת נאמר: "והבריח התיכון בתוך הקרשים -  תנא: בנס היה עומד" (צב, ב). רש"י מבאר מהו הנס שנעשה בבריח התיכון: "שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום, היה נותנו ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו [3]" (שם). הנס שהיה בריח אחד ארוך, באורך שבעים אמה, שהיה מסתובב סביב הקרשים ומחברם מצד אל צד. האבן עזרא כותב (כו, יח) ד"ה ועשית: "...ועל דעת רבינו שלמה כי כתב כי במעשה נס היה עומד, כי על דרך הפשט שלשה בריחים תיכונים הם" (ראה גם רשב"ם כו, כח). על דרך הפשט, היו שלושה בריחים, אחד בצפון אחד בדרום ואחד במערב [4]. וע"פ המדרש, כאמור, היה בריח אחד ארוך, באורך שבעים אמה, שבנס היה עומד.

רבי לוי (שיר השירים רבה א, יב) מציין שאורכו של הבריח הוא 32 אמות, שהם כ-16 מטר [5]. הוא סובר "כדרך הפשט" , שהיו שלושה בריחים. כאשר שני הבריחים שהיו לאורך המשכן - היה כל אחד 32 אמות. אך מדוע 32, הרי אורך המשכן 30 אמה בלבד? ומסביר ב"יפה קול" (שם): "ויתכן כי הבריח היה נתחב גם בעובי הקרשים שבקצה כותל דרומי וצפוני, ועובי הקרשים היה אמה אחת, לכן צריכין עוד אמה לעובי הקרשים האלה, ועוד אמה אחת היתה בולטת כדי שנוכל לתפוס את הבריח כשיפרקו המשכן".

הבריח התיכון ועץ השיטה

כאמור, על פי הפשט, הבריח התיכון היה באורך 30 אמות (כ-15 מטר) בצד צפון ובצד דרום של המשכן. לבניית המשכן השתמשו בעצי שיטים. גם הבריחים שחיברו את הקרשים היו עשויים עצי שיטים (כו, כו). פרופ' מרדכי כסלו כותב [6], שאת הבריחים הארוכים למשכן, ניתן היה להכין מהשורשים של עץ השיטה, מהסוג שיטה מלבינה: "נראה שאפשר למצוא מוט ארוך וגמיש, ישר וצר לכל אורכו בין השורשים האופקיים של שיטה מלבינה המגיעים אל מקורות המים בוואדי או המיועדים להצמיח נצרים".

כיפוף עץ

כאמור, העץ ממנו היה עשוי הבריח התיכון, היה מתפתל ומתעקם בתוך הקרשים, באופן ניסי, ושום נגר לא יכול ליצור עץ שמסוגל להתפתל ולהתעקם מעצמו, כפי שרש"י ציין: "ואין לך אומן יכול לעשות כן" (שבת, שם). בהקשר זה,  נדון בשיטות לכיפוף עץ.

אחת הטכניקות לכיפוף עץ היא כיפוף באמצעות חום. בטכניקה זו, לוחות עץ דקים מכופפים לעקומות וצורות שונות באמצעות לחות הנפלטת מהעץ שהושרה במים וחום הנפלט מ"מגהץ כיפוף" (=ברזל מיוחד, הקיים בצורות ובגדלים שונים, המשמש לחימום ולכיפוף העץ). טרם הכיפוף, את הלוח עץ משרים בתוך מים. ככל שהעץ שרוצים לכופף קשה יותר, כך צריך להשרות אותו יותר זמן במים. החום הנפלט מן ה"מגהץ כיפוף" והלחות הנפלטת מן המים הספוגים בעץ, גורמים לשינוי במבנה של העץ ולארגון מחדש סיבי העץ, המונעים מהעץ לחזור לצורתו המקורית. תהליך זה בדרך כלל משמש להכנת "צלעות" לכינורות, גיטרות, מנדולינות וכלים אחרים. ה"מגהץ כיפוף" מחומם בד"כ באמצעות חשמל, ולכן ניתן לשלוט בקלות בעוצמת החום הנפלטת ממנו. לאחר הכיפוף, הידוק העץ לתבנית יציבה, תחזק את הכיפופים שבוצעו בעץ ותימנע היווצרות זוויות במהלך הייבוש [7].

טכניקה נוספת  לכיפוף עץ היא באמצעות קיטור. בטכניקה זו, רצועות של עץ מחוממות באמצעות קיטור. החום והלחות עושים את העץ גמיש מספיק כדי לכופפו בקלות כדי ליצור צורה מסוימת. השיטה הייתה בשימוש בייצור של מגוון רחב של מוצרים, כגון: הצלעות של סירות,  כינורות ורהיטי עץ. שיטה זו היה נפוצה בעבר, אך עם התקדמות הטכנולוגיה הפכה לפחות נפוצה. כיפוף עץ באמצעות קיטור מוגבל ברמת הכיפוף שהוא יכול להשיג, במיוחד עבור עץ עבה. כמו כן, לא כל סוגי העצים מתאימים לכיפוף באמצעות טכניקה זו מאחר וזה מחליש את העץ מעט ויכול להשאיר בעץ מקומות המועדים לשבירה לאורך זמן [8].

---

[1] תחילתה של הסדרה "ילקוט מעם לועז" בחיבור בשפת הלאדינו של החכם רבי יעקב כולי‏‏ (1689-1732) על ספר בראשית ומחצית ספר שמות עד פרשת תרומה. על משקל ספר זה, המשיכו את החיבור חכמים שונים: ר' יצחק מאגריסו השלים את היצירה על ספר שמות וכתב את היצירה על ספר ויקרא ובמדבר (ככל הנראה על פי רשימות שהותיר רבי יעקב כולי). ר' יצחק ארגואיטי חיבר את הפירוש לספר דברים. ובתקופתנו, בה תורגמו הספרים לעברית, הסתיימה עריכת הסדרה על ידי הרב שמואל קרויזר-ירושלמי (ע"פ ויקיפדיה בערך "ילקוט מעם לועז").

[2] ע"פ תרגום יונתן, שמות כו, כח.

[3] החת"ם סופר מקשה שאם זה היה נס, היה צריך לומר בנס היה נכנס ויוצא ולא "עומד": "ולדידי קשיא נמי מאי בנס היה עומד,  הןה ליה למימר בנס היה נכנס ויוצא אבל עמידת הבריח לא היה בנס" (שמות כו, כח). אולי אפשר לתרץ, שהנס היה, שלמרות שהבריח היה ארוך הוא לא נשבר, אלא "עמד" בשלימותו, גם במקומות שהוא היה מכופף בזוויות המשכן.

[4] השווה לדברי התוספות, תלמוד בבלי, שבת, שם, ד"ה בנס היה עומד, שכך גם כתוב בברייתא של מלאכת המשכן, שהיו שלושה בריחים.

[5] על פי שיטת רבי חיים נאה, שהאמה היא 48 ס"מ.

[6] ראה במאמרו של מרדכי כסלו, "שני מיני שיטה שימשו לבניית המשכן וכליו", דף שבועי פרשת תצוה, תשע"ד מספר 1055, בהוצאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר אילן.

[7] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Heat bending of wood" (כיפוף עץ באמצעות חום).

[8] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Steam bending" (כיפוף בקיטור).

© כל הזכויות שמורות למחבר