הכינים בימי קדם ואנחנו

 מאת: אורן סעיד

בפרשתנו אנו קוראים על מכת הכינים ש-ה' הביא על מצרים. לפי עדויות מדעיות, מזה אלפי שנים, נמצאות כינים על ראשם של אנשים.

בפרשתנו אנו קוראים על מכת הכינים ש-ה' הנחית על מצרים.  במהלך מכה זו, מלאה הארץ בכינים והן רחשו על עפר הארץ, ועל האדם והבהמה (שמות ח, יב-טו). רבי יוסף בכור שור (וכן החזקוני)  סבור, שפרעה עצמו לא סבל ממכת כינים, והאנשים הפשוטים שסבלו לא ראו בכך סבל קיצוני או חריג, ולכן לא ביקשו ממנו לפעול כדי להסיר את המכה: "ויחזק לב פרעה - וגם לא שאל רפואה על הכינים, לפי שלא היו אלא בעפר [1], והיכליו - של רצפת שייש היו ומכבדין אותם בכל יום, לא היה שם עפר וכינים, וכן כל השרים הגדולים; והעניים רגילים בכינים ואינם חוששין (ח, טו). מפירוש זה עולה, שהכינים  היו נפוצות באדם ולא נחשבו כמשהו חריג.

הכינים בימי קדם

מסרק מתל-מקנה המזוהה עם עקרון, עשוי עצם.
אורך המסרק 6.7 ס"מ ורוחבו 6 ס"מ.
מהמאה ה-11 לפני הספירה.
יוצר: yoav dothan.
מתוך ויקימדיה

כיני ראש או ביצי כינים, נמצאו צמודות לשערות של מומיות במצרים, בארצות הברית, בסין, בפרו ובצ'ילה. לפי עדויות מדעיות, מזה אלפי שנים, נמצאות כינים על ראשם של אנשים וקופים שונים.

תופעת הכינים במצרים היתה ידועה. בפפירוס אברס מהמאה השש-עשרה לפנה"ס מופיעים תכשירים רפואיים כנגד הכינמת. חלק מהמצרים, למשל החרטומים, כהני מצרים וילדים היו מגלחים ראשם על מנת להימנע מהדבקת ראשם בכינים. השיער הארוך שרואים לעיתים על ראשי המצרים באיורים מצרים קדומים הם למעשה פיאות. כאמור, בכמה מומיות נמצאו כינים בשיער הראש. זאת בנוסף למציאות של מסרקי עץ נגועים בכינים, שנתגלו במצרים העתיקה [2].

שכיחות הכינים בתקופה התלמודית עולה ממקורות רבים, למשל: "אני ראיתי את רבי... וממשמש בבגדו [= "להעביר הכינה העוקצתו", רש"י] (שבת כד, א) וכן: "ולא יפלה את כליו" (שבת יא, א) וביאר רש"י שהכוונה להוציא  את הכינים מבגדיו (שם); וכן: "רבה מקטע [=הורגן בשבת, רש"י] להו [לכינים], ורב ששת מקטע להו" (שבת יב, א). במאמר זה נדון בכינים ובמסרקי כינים קדומים שנתגלו.

מסרקי כינים קדומים

אחד האמצעים היעילים להרחקת כינים, עד ימינו אנו, הוא מסרק להוצאת כינים. מסרקים כינים נזכרו בתלמוד בבלי: למשל, "סריקותא דמקטלא כלמי" (נדה כ, ב)  הוא מסרק שהורגין כינים על גביו (ע"פ פירוש רש"י, שם); וכן במסכת שבת (יב, א)  מסופר שאָמַר לְהוּ [היה אומר להן] רַב נַחְמָן לִבְנָתֵיהּ [לבנותיו]: קְטוֹלִין וְאַשְׁמְעִינַן לִי קָלָא דְּסַנְוָותֵי [הרגון והשמיעו לי את קול המסרקים], כלומר, יכולות אתן להרוג את הכינים כרגיל על גבי המסרק .

המסרקים העתיקים ביותר שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, דומים למסרקי הכינים של ימינו, מתקופת הפרעונים במצרים,  משנת 1500 לפנה"ס. מרבית המסרקים שנמצאו הם דו צדדיים: צד אחד של המסרק שימש להסרת קשרים בשיער ואילו הצד השני עם השיניים העדינות, שימש להסרת כינים וביצים. מרבית המסרקים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות עשויים מעץ; חלקם עשויים מעצם ושנהב.

נמצאו גם מסרקים נגד כינים במדבר יהודה. שניים מהם, אשר נתגלו בישוב קוּמראן שבמדבר יהודה (האתר בו התגלו ב-1947 המגילות הגנוזות), נשתמרו היטב הודות לתנאי הסביבה באזור ים המלח (400 מ' מתחת לפני הים, מעוט משקעים ולחות נמוכה ביותר). לאחר שסוננו שאריות חומר אורגני ואי-אורגני מן המסרקים, נמצאו במסרק אחד שרידים של 10 כיני-ראש בכל דרגות ההתפתחות ו-27 ביצים. במסרק השני נמצאו 14 ביצים. הכינים העתיקות, אשר בודדו מהמסרקים זהות בצורתן לכינים שאנו מוצאים כיום בראשי ילדים בישראל.

נבדקו גם דגימות שיער מארמון הורדוס במצדה ו-24 מסרקים נוספים ממערות בר כוכבא בסביבות מצדה ומאתרים ארכיאולוגיים במדבר יהודה ובנגב.

ב-8 מתוך 11 מסרקים שנמצאו במדבר יהודה נמצאו כיני ראש או ביציהן או שניהם גם יחד (באחד המסרקים נמצאו 4 כינים ו-88 ביצים!). ב-4 מתוך 13 מסרקים מהאזורים המדבריים בנגב נמצאו עדויות לנוכחות כינים וביציהן. בדגימת שיער ממצדה נמצאו 7 ביצי כינים [3].

ריבוי המסרקים נושאי הכינים וביצים והמספר הגבוה של הכינים וביצים שבודדו ממסרקים אלה, מוכיחים כי הם היו יעילים ביותר בהרחקת כינים. לפיכך, יש להניח, כי הם עוצבו במיוחד למטרה זו. תחילה יישרו את השיער תוך שימוש בצד המסרק בעל צפיפות השיניים הנמוכה. אחר כך השתמשו בצד הנגדי, בעל צפיפות השיניים הגבוהה, להרחקת הכינים והביצים.

השיעור הגבוה של מסרקים מכילי כינים וביצים, שנמצאו במדבר יהודה, יכול לשקף את התנאים הקשים בהם חיו היהודים שנאלצו לברוח מבתיהם בערים ולהסתתר במערות מדבר יהודה. הצפיפות והתנאים ההיגייניים הירודים ב"מגורים" כאלה נוטים לעודד הדבקות בטפילים [4].

הכינים ואנחנו

הכינים הסתגלו היטב לצורת חייהן הטפילית. שיער ראשינו משמש להן סביבת חיים בלעדית בכל שלבי התפתחותן, מן הביצה ועד לכינה הבוגרת.

נקבת הכינה מטילה את ביציה על שיער ראשו של אדם קרוב לקרקפת. יחד עם הביצה מופרש חומר דביק המלפף היטב את השערה ומקשה על הרחקת הביצים תוך כדי סירוק. גודלה של ביצת הכינה כ-1 מ"מ וצבעה חום בהיר, כל עוד העובר בתוך הביצה. כאשר הכינה יוצאת לאוויר העולם, הביצה הריקה נשארת צמודה לשיער ועם גְדול השערה, הביצה מתרחקת מן הקרקפת, וצבעה משתנה ללבן שקוף [5].  רק צבע הביצה וקרבתה לקרקפת הם הסימנים המאפשרים לקבוע אם הביצה ריקה או מלאה, עובדה המצוינת כבר בתלמוד בבלי: "…אינבא חיה דקאים בעיקבא דבינתא"=ביצה של כינה חיה, נמצאת בעיקר השיער סמוך לראש; "אינבא מתה ברישא דבינתא"=ביצה של כינה מתה, נמצאת רחוק מן הראש (נזיר לט, א; ועיין שם גם בתוספות ד"ה תא שמע מהאי אינבא).

בעת מציצת דם הכינה שולפת צינור דמוי חדק, שבראשו "שיניים" ופגיוניות המשמשים לניקוב עור הראש בעת החדרת איבר המציצה וגורמים פציעת הקרקפת בשעת מציצת הדם.

סירוק השיער הרטוב במסרק צפוף הוא אמצעי טוב לשליפת הכינים. שיני המסרק גורמות לשבירת הגפיים ואיברי המציצה של הכינים, וכתוצאה מכך הן חדלות לתפקד.

---

[1] הכוונה שעפר מצרים הפך לכינים, ומהעפר הם עלו על האדם והבהמה, כפי שהתורה כותבת: "וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" (ח, יד) וכפי שביאר הרלב"ג: "ואז השתדלו החרטומים להוציא הכנים ולא יכולו, ואחר זה עלה הכנם מהארץ באדם ובבהמה" (שם).

[2] מתוך המאמר "מכות מצרים: ריאליה ונס", פרופ' זוהר עמר, באתר "קדמוניות הטבע והריאליה בארץ ישראל".

[3] להרחבה על מסרקות כינים, ראה במאמר "The louse comb: past and present", מאת Kosta Y. Mumcuoglu, האונ' העברית ירושלים, שהופיע בכתב העת "American Entomologist", כרך 54, גיליון 3, ספטמבר 2008.

[4] מתוך: "לדעת מדע לנוער המתבגר" כרך כא חוברת 4, מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע והטכנולוגיה (ירושלים) .  על מסרקי כינים העשויים מקרן בעלי חיים ראה מאמרו של הרב יעקב ישראל סטל "מסרק מקרני ראמים ליטול בו 'ביצי כינים'", "המעיין", גליון תמוז תשע"ג, הוצאת מוסד יצחק ברויאר, ישיבת שעלבים.

[5] ראה גם בויקיפדיה  האנגלית בערך "Head louse" (=כינת הראש) בפיסקה " louse eggs".

© כל הזכויות שמורות למחבר