מאת: אורן סעיד
רש"י מציין שמהפכת סדום החלה בזמן שבו ניתן לראות גם את השמש וגם את הירח. מהו זמן זה?
בפרשתנו אנו קוראים שה' המטיר על סדום אש וגפרית: "ו-ה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם" (יט, כד). רש"י במקום מפרש שזה היה בעלות השחר: "המטיר על סדום - בעלות השחר, כמו שנאמר לעיל (פסוק טו) 'וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה', שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה, לפי שהיו מהם עובדין לחמה ומהם ללבנה, אמר הקב"ה, אם אפרע מהם ביום, יהיו עובדי לבנה אומרים אילו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין, ואם אפרע מהם בלילה, יהיו עובדי החמה אומרים אילו היה ביום כשהחמה מושלת לא היינו חרבים, לכך כתיב 'וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה' (שם) ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים". ה' התחיל במהפכת סדום בזמן שבו ניתן לראות גם את השמש וגם את הירח. מהפכת סדום התחילה רק לאחר שלוט הגיע לצוער, עם זריחת השמש[1]: "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה; ו-ה' הִמְטִיר עַל סְדֹם..." (בראשית יט, כג-כד),
|
|
השמש והירח בזריחה בי"ח לחודש העברי.
צולם בישראל |
הירח וכן הכוכבים נמצאים ביום במקום בו הם נמצאים בלילה. את הירח ואת הכוכבים לא רואים במשך היום, מאחר ואור השמש מכהה את אורם. כך למשל בעת ליקוי חמה מלא, מסתיר הירח הסתרה מלאה את השמש והוא נראה מרצועה צרה על פני כדור הארץ; אם הליקוי מתרחש ביום בהיר וסמוך לצהרי היום, עלטה יורדת, וניתן לראות כוכבים בהירים[2].
שקיעה וזריחה אסטרונומית של עצם שמיימי מוגדרים כזמן שבו העצם חוצה את האופק. מאחר שמהירות הסיבוב של כדור הארץ גדולה מזו של הירח, אנו מבחינים בזריחתו באיחור של 50 דקות בממוצע מלילה אחד למשנהו. בעת המולד, זורח הירח עם זריחת השמש ושוקע עם שקיעתה. בימים לאחר מכן הוא נראה כחרמש דק, מעט לאחר השקיעה. במשך הרבע הראשון, זורח הירח בדיוק רבע יממה לאחר הזריחה (צהרי היום) ושוקע בחצות הלילה. הירח המלא זורח עם שקיעת החמה ושוקע עם זריחתה, כיוון שהוא מצוי מול השמש. ברבע האחרון, זורח הירח רבע יממה לפני הזריחה (בחצות הלילה), ושוקע בצהרי היום[3].
הזמנים בהם ניתן לראות את הירח והשמש באותו זמן, הם מעט אחרי זריחת השמש ולפני שקיעת השמש. בזמנים אלו אור השמש אינו בהיר דיו כדי להכהות את אור הלבנה. כמובן בתנאי שהירח מפנה אלינו את צידו המואר באותה עת. ע"פ זמני זריחת ושקיעת הירח במהלך החודש שציינו לעיל, נוכל לדעת מתי ניתן לראות את הירח והשמש בו זמנית: בימים שלאחר המולד (בתחילת החודש) עד הופעת הירח המלא באמצע החודש, ניתן לראות את הירח והשמש בו זמנית סמוך לשקיעת השמש. בימים שלאחר הופעת הירח המלא[4] (באמצע החודש) עד סוף החודש, ניתן לראות את הירח והשמש בו זמנית מעט אחרי זריחת השמש.
מקור דברי הרש"י הנ"ל הוא במדרש רבה: "אמר הקב"ה: אם אני רודה אותן ביום, עכשיו הם אומרין: אילו היתה לבנה שם, היתה מקיימת עלינו. אם אני רודה אותם בלילה, עכשיו הם אומרין: אילו היתה החמה שם, היתה מקיימת עלינו. אלא, נקם מהם בששה עשר בניסן, בשעה שהחמה ולבנה עומדים ברקיע, הדא הוא דכתיב (=כמו שכתוב): 'הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה' ו-ה' הִמְטִיר עַל סְדֹם...' (יט, כג-כד) וגו'" (בראשית רבה, פרשה נ, אות יב). על פי המדרש הנ"ל מהפכת סדום ארעה בחג הפסח[5] – בתאריך ט"ז בניסן. בתאריך זה, מעט אחרי זריחת השמש, השמש זורחת והירח הכמעט מלא (המתחסר) טרם שקע. זה מתאים לדברי רש"י על הפסוק "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה –פסח היה" (יח, י) וכן בהמשך כשהמלאכים הגיעו אל לוט: "וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (יט, ג) מבאר רש"י, שלוט הכין למלאכים מצות כי פסח היה: "ומצות אפה - פסח היה" (שם). א"כ, התופעה האסטרונומית שרש"י תיאר לעיל (יט, כג) התרחשה ביום ט"ז בחודש ניסן, מעט אחרי זריחת השמש[6].
[1] מפרשתנו לומדים בתלמוד בבלי (פסחים צג, ב) את משך הזמן היסודי בין עלות השחר לזריחת החמה ("הנץ החמה"). במשך זמן זה יצא לוט מסדום והגיע לצוער.
[2] ראה מאמרו של עפר ירון, "חשך בצהרי יום", גלילאו – מגזין מדע וטכנולוגיה, מרץ 2006.
[3] ראה מאמרו של יגאל פתאל, "הירח ומופעיו", "ראש גדול – ירחון מדע לצעירים", מרץ 2004. המאמר המקוון בספריה הוירטואלית של מט"ח
[4] וראה במסכת ראש השנה (כא, א), שבמקומות פתוחים, כמו בים, ניתן לראות את הירח המלא עם זריחת השמש, כבר ביום י"ד (ד"ה אמר להו רב נחמן להנהו נחותי ימא). ויש להקשות על דברי הגמרא, מאחר וסימן זה מתאים לשעת הניגוד באמצע החודש - הרי שהסימן לא מתאים לבוקרו של י"ד אלא לבוקרו של ט"ו - לאחר שעברו י"ד ימים ומחצה מתחילת החודש, גם בים שהאופק איננו מוסתר ? בספר "מחר חדש" (מאת רימיני משה חיים בן שמואל, פירנצי ,1804) בביאורו למסכת ראש השנה (כא, א), מתרץ, שדברי הגמרא מתייחסים לתקופה שקידשו ע"פ הראיה - וממילא יום י"ד לראיה הוא יום ט"ו למולד (כי בדרך כלל ניתן לראות את הירח החדש רק לאחר שעברו 20 שעות מהמולד לפחות).
[5] ביום השני של חג הפסח (את חג הפסח אנו חוגגים שבעת ימים).
[6] תודתי נתונה לשי וולטר על העזרה בפענוח דברי רש"י.
© כל הזכויות שמורות למחבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה