"פנינת הבדולח"

 מאת: אורן סעיד

התורה משבחת את נהר הפישון בגן עדן, בשל אבן הבדולח המצויה בו. לפי אחד הפירושים אבן הבדולח היא הפנינה, המצויה בקונכיות שבלולים שונים, או צדפות.

בתיאור חלקי גן עדן בפרשתנו,  הכתוב משבח את נהר הפישון: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם" (ב, יב). מהו הבדולח ?

בדולח הוא כינוי לשרף של עץ מהסוג קומיפורה (Commiphora), הגדל באזורים טרשיים ויבשים בצפון הודו. צמח זה נקר בערבית "מקל [1]" שפירושו "בדולח". דעה זו, שה״בדלח״ הוא מין בושם, הובאה כבר במדרש, אלא שרב איבו הכריע לטובת הפירוש, שמדובר במין של אבן חן: ״אמר רבי איבו: את סבור כבדולח הזה של פטמים [=רוקחים, מפטמי בשמים, שיש להם מין שרף-עץ הנקרא בפי בניאדם 'בדולח'] ? יגיד עליו ריעו [=שפסוק אחד מלמד על חבירו]: 'וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח' (במדבר יא, ז) מה זה [=הבדולח האמור במן] אבן טובה, אף זה אבן טובה" (בראשית רבה טז, ב). גם רש"י ציין, שהבדולח הוא אבן טובה, כהכרעת רבי איבו במדרש: "בדולח - שם אבן טובה, קריסט"ל " (במדבר יא, ז).

הרמב"ן מסביר שמקור הבדולח  הוא בחול אשר בים ועל שפתו:  "...והזכיר עוד שם הבדולח, לשבח הנהר כי בחול אשר בו ועל שפתו ימצא הזהב ההוא הטוב והבדולח והשוהם כי כן ימצא בנהרות, מהם שימצא בהם הכסף, וכן הבדולח והאבנים הטובות בנהרות ימצאו רובם" (שם).

האבן עזרא מסביר: "אמר הגאון  (רס"ג, רבי סעדיה גאון), כי בדולח הם האבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים שהם דקים, ודמה המן אליהם. והכתוב אמר על עין המן לבדו (ועינו כעין הבדולח, במדבר יא, ז)" (שם).

ללא הספק, הרס"ג  ורבי אברהם אבן עזרא זיהו את הבדולח עם הפנינה. כיצד נוצרת הפנינה ?

פנינים וצדפה.
מתוך ויקימדיה

הפנינה היא אבן יקרה המצויה בקונכיות שבלולים שונים, או צדפות. הפנינה עצמה עשויה חומר אורגני (הקרוי "דר" ומכוּנה" אם הפנינה") הנוצר מהפרשות בעל החיים שנוצרות כתוצאה מגירוי החודר לצדפה, כדוגמת גרגיר חול. הפרשות אלו נערמות אחת על השנייה בשכבות ויוצרות עם הזמן כדור (סגלגל או דמוי אגס) מבהיק ומרהיב ביופיו [2].

עד המאה ה-18, היו שחשבו, שהפנינים נוצרות מטיפות הטל או מטיפות גשם [3], בשל צורתן הכדורית של הפנינים, הדומות לטיפות גשם. הדעה שהפנינים נוצרות מטיפות הטל או מטיפות גשם מובאת בפירוש הרד"ק: "והבדולח – אמרו (רס"ג) שהיא אבן עגולה קטנה והיא לבנה, כמו שאמר כעין הבדולח (במדבר יא, ז); וזאת האבן אמרו (בראשית רבה, פרשה יב, ז) שהיא נעשית מטיפות הטל היורד על הנהר ההוא, לפיכך היא עגולה בהוויתה כמו הטיפה" (שם).

הפנינים משמשות כתכשיט. שבחן של הפנינים כבר היה גדול בעולם העתיק: " יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים  וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (משלי ג, טו; וכן  ח, יא;  לא, י). הרד"ק מציין, שאת הפנינים היו נוקבים ועושים מהן שרשרת – תכשיט לצוואר: "...ולפי שמאבן אחת מהבדלח לא יעשו שום מעשה ומלאכה לרוב קטנותה, אלא שנוקבין אותה ומחברים אבן אל אבן בחוט עד שיעשה מהם ענק [=שרשרת לצוואר] , לפיכך לא אמר 'ואבן הבדלח', כמו שאמר 'ואבן השוהם', שהיא אבן גדולה, וגם היא לבנה וזכה, ויעשו ממנה כלים למלכים הגדולים" (שם).

שליית הפנינים נעשתה ע"י צלילה לקרקעית הים או לקרקעית אגמים ונהרות לפרקי זמן קצרים. הייתה זו מלאכה מתישה, שכן היה צורך לשלות ולבדוק למעלה מטונה של צדפות על מנת למצוא בהן 3-4 פנינים איכותיות לפחות. שליית פנינים ע"י צלילה חופשית נעלמה כמעט לגמרי בימינו, ואת מקומה תופסות חוות תת-ימיות בהן מגדלים פנינים מתורבתות. את פניני התרבות מייצרים ע"י גירוי מלאכותי, באמצעות החדרת חתיכה זעירה של שריון ורקמת צדפה אחרת לתוך בשר הצדפה, כדי לגרות ולעורר אותה ליצור סביבה פנינה [4]. שוויין  של פניני התרבות נמוך ממחירן של הפנינים הטבעיות.

יש לציין, שבלשוננו כיום "בדולח" הוא כינוי לזכוכית יקרה עשויה גבישים גבישים (Crystal).

---

[1] נקרא גם מקל הינדי או מקל אליהוד. על פי המאמר מאמר פרופ' זהר עמר "שחלת – ציפורן" בכתב העת "על-אתר" ג' תשרי תשנ"ח. על אתר הוא ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, רואה אור מאז שנת תשנ"ו (1996) במסגרת הוצאת "תבונות" של המכללה האקדמית הרצוג, ובחסות אקדמית של המחלקה ללימודי ארץ ישראל הפועלת במכללה.

[2] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "פנינה".

[3] .”The Pearl Oyster”, by Paul Southgate and John Lucas, Elsevie 2011, page 8.

[4] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "שליית פנינים".

 

© כל הזכויות שמורות למחבר