תפוחי סדום

 מאת: אורן סעיד

צמח פתילת המדבר הגדולה, הגדל באזור ים המלח, מכונה "תפוח סדום", כי הוא מכיל זרעים רבים שלכל אחד מהם ציצית שערות לבנות . אלה נראו לקדמונים כאבק ואפר.

בפרשתנו אנו קוראים על מהפכת סדום ועמורה. ישנו צמח המנציח בשמו את מהפכה זו. בנאות מדבר לאורך הערבה, בבקעת ים המלח ובבקעת הירדן, גדל עץ המגיע לגובה חמישה מטרים, הנקרא "פְּתִילַת הַמִּדְבָּר הַגְּדוֹלָה" המכונה גם "תַּפּוּחַ סְדוֹם". זהו עץ מוזר מראה: פרחיו סגולים כהים, בשרניים ונראים כאילו עשויים שעווה, עליו רחבים מאוד ושעירים וצורתם אליפטית-ביצית, וכל חלקיו מכילים מיץ חלבי לבן צמיג ורעיל; ובעיקר בולטים פירותיו יוצאי הדופן, שהם כדוריים וגדולים, אך אם תפתחום – תגלו שהם חלולים ומכילים רקמה ספוגית רכה, וזרעים רבים שלכל אחד מהם ציצית שערות לבנות[1]. אלה נראו לקדמונים כאבק ואפר.

יוסף בן מתתיהו מתאר: "וסמוכה לים המלח היא ארץ סדום, אשר היתה לפנים מבורכה במגד אדמתה ובכל טוב עריה ועתה היא כולה ארץ שרֵפה; על כן יֵאָמֵר, כי ברקים להטו את הארץ הזאת בחטאות יושביה. ועוד עתה נשארו עקבות (רשמי) אש האלהים, ויש לראות שם צללי חמש ערים. וגם האפר הולך ומתחדש בפרי המקום ההוא, אשר צבע קליפתו דומה לצבע פרי עץ-מאכל, אולם בהיתלשו בכף הוא כלה כעשן וכאבק. והמראה הזה מוסיף אמון לשיחות מני קדם על דבר ארץ סדום" (מלחמות ד, ח, ד).  יש הסבורים[2], כי צמח זה, זהה עם "גֶּפֶן סְדֹם" המוזכר בפסוק: "מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה, עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ" (דברים לב, לב).

פתילת המדבר הגדולה בעין פשחה.
יוצר: י.ש.
מתוך ויקימדיה

הדלקת נר שבת בפתילת המדבר

במשנה מסכת שבת מוזכרת פתילת המדבר, כאחד הצמחים, שהפתילות העשויות ממנו, פסולות להדלקת נר שבת, משום שהאש אינה נאחזת יפה בפתילות אלו : "אֵין מַדְלִיקִין... וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר" (פרק ב, משנה א). על פי  פרופ' יהודה פליקס[3], הפתילה אמנם מושכת את השמן אך במשך הזמן, מסתכסך קצה הפתילה והאש כבה מאליה, אלא אם כן מושכים את הפתילה למעלה או מוסיפים שמן. מסיבה זו נאסר להדליק נר שבת עם פתילה העשויה מפרי תפוח סדום, שהרי כל אמצעים אלו לשמירה על הלהבה אסורים בשבת. האיכות הירודה של פתילת תפוח סדום נובעת מכך שסיביה עדינים מאד ואין להם עובי מספיק, היכול לגרום לשמן להתרומם ולהימשך כלפי מעלה[4] בסיבי הפתילה[5].

פרופ' זוהר עמר[6], מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן, מצא בניסוי, שפתילה העשויה מסיבי תפוח סדום, בוערת זמן ממושך ולכן תהה מדוע היא נפסלה להדלקת נר שבת. לדעתו טעם האיסור, איננו רק בגלל הצורך למשוך את הפתילה אלא גם העובדה ששלהבת הנר נמוכה ואינה מפיצה אור רב[7].

ה'שֵש' - פתילת המדבר עם פשתן[8]

יריעות המשכן וכן חלק מבגדי הכהונה: הכתונת, המצנפת האבנט והמכנסיים ,היו עשויים מצמח המכונה בתורה 'שֵש' (שמות כה, ד; כו, א). פרופ' זהר עמר מספר[9]: "יום אחד קראתי את תרגומו הערבי של רס"ג (ר סעדיה גאון) לתורה. כשהגעתי לפסוקים המתארים את בגדי הכהן הגדול, ראיתי שבכל מקום שכתוב 'שֵש' או 'בוּץ' הוא מתרגם 'עשֻׁר'. ניסיתי לאתר את מקור המלה, ופתאום נזכרתי כשהייתי מדריך טיולים באזור ים המלח נתקלתי בצמח בשם זה, מה שנקרא היום 'פתילת המדבר'[10]. 

חיפשתי בספרים מתקופת רס"ג, ושם תיארו את 'עשֻׁר' כצמח שהכינו ממנו בדים, שתיאורו דומה להפליא לפתילת המדבר. זו היתה תגלית, שכן עד אז סברו החוקרים ופרשני המקרא שבוץ ושש הם פשתן! פרופ' פליקס אמר שזו אכן תגלית יפה, אך בלתי אפשרית ; הוא אמר שאי אפשר ליצור מזה חוטים ואריגים.

פניתי למומחית  לטוויה, טוני פרידמן, וביקשתי שתנסה להכין לי אריג מפתילת המדבר. היא הסכימה, ויצאתי לקטיף מרוכז של הצמח. כל הבית התמלא לי בפקעות של פתילת המדבר. הבאתי לה אותן, ואחרי ארבעה חודשים היא התקשרה ואמרה: 'בחיים לא ראיתי חומר כזה, הוא כל כך חלק שבלתי אפשרי לטוות ממנו חוטים. אני מרימה ידיים'. ובכל זאת, היא המשיכה לנסות. מוצאי שבת אחד היא התקשרה ואמרה: 'הצלחתי'. הכנו את האריג בשילוב עם פשתן, מה שנתן לו חוזק. התוצאה היתה אריג מבריק ומלכותי, שללא ספק מתאים להיות בגד של הכהן הגדול. בסיום הפרויקט הרגשתי שסגרתי מעגל גדול".

יש לציין,  שלפי רס"ג לא הייתה סתירה בין מסורת חז"ל הרואה בשש את הפשתן ובין זיהוי העשֻׁר (תפוח סדום), שהרי לפי פירושו[11] הוא נכלל במיני הפשתן, ובלשונו: "כל שֵש וכל בד הוא סוג של פשתן, שקוראים לו אלעשר".

---

[1] להרחבה ראה "עצי בשמים יער ונוי" - כרך שני בסדרה "צמחי התנ"ך וחז"ל", יהודה פליקס, בערך "פתילת המדבר", עמ' 214-217, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1997.

[2] ראה בפרשת האזינו, באתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל", מאמר  "כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה" מאת פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן.

[3] י. פליקס, "עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל", ראה הערה קודמת.

[4] מדובר בכוח הנימיות -  יכולתו של נוזל לזרום במקום צר כגון במעלה צינור דקיק, בהיעדר כוחות חיצוניים ולעיתים אף בניגוד אליהם, לדוגמה, בניגוד לכוח המשיכה. להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "נימיות".

[5] גם כאשר הסיבים עבים יתר על המידה, השמן לא יכול להתרומם ולהימשך כלפי מעלה, בסיבי הפתילה, משום שהרווחים ביניהם גדולים מדי.

[6] ז. עמר וא. שוויקי, 'במה מדליקין', תל-אביב תשס"ג, עמ' 51-59.

[7] ראה גם בפורטל הדף היומי, "ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר – תפוח סדום" שבת (כ, ב), ד"ר משה רענן.

[8] לרחבה על ה"שֵש", ראה במאמר "זיהוי השֵש", בפרשת תרומה בבלוג זה.

[9] כפי שהובאה בעיתון "בשבע" בתאריך יג בשבט תשס"ד (5.2.04). ראה במאמר "זיהוי השש על פי רב סעדיה גאון", ד"ר זהר עמר, בדף השבועי מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות, אונ' בר-אילן, מספר 588, פרשת תצוה, תשס"ה.

[10] הצמח עשֻׁר ידוע בספרות הערבית לדורותיה ומזוהה עם הצמח הנקרא בימינו בשם "פתילת המדבר הגדול" (Calotropis procera)  או בשם העממי הראוי לו יותר: "תפוח סדום".

[11] י. רצהבי, פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות, ירושלים תשנ"ח, עמ' קנב.

© כל הזכויות שמורות למחבר