עמק השידים - ים האספלט

 מאת: אורן סעיד

העובדה שניתן למצוא גושי אספלט באזור ים המלח, ידועה מימי קדם והיא מוזכרת בפרשתנו, בה נאמר שבים המלח היה מצוי החֵמָר, הוא האספלט.

בפרשתנו מתוארת תבוסתם של מלכי הככר (=הירדן, 5 המלכים) במלחמה נגד כדרלעומר ומלכי הצפון[1]. בתום הקרב בעמק השידים[2] הוא ים המלח (יד, ג), נאמר: "וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ" (יד, י). מכאן, שבזכות החֵמָר שהיה שם, ניצחו ארבעת המלכים את החמישה.  הרמב"ן מציין שהחמר שימש לבנייה: "בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר  - בארות הרבה היו שם, שנוטלין משם אדמה לטיט הבנין" (שם). מהו החֵמָר?

רבי אברהם אבן עזרא פירש, שהחֵמָר הוא אדמה דביקה בעלת צבע אדום: "והוא הטיט אדום מדבק, ימצא בארץ ישראל; וכמהו 'בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר' (שם) , ובלשון ישמעאל יקרא 'אלחמר' " (שמות ב, ג, בפירושו הארוך) ; והכוונה ל'חַמְרַה' - אדמה העשירה בתחמוצות ברזל, שצבעה אדום-חום. מקור השם הוא מהמילה הערבית חמרה - "אדומה". החמרה נפוצה לכל אורך מישור החוף מראש הנקרה ועד אשקלון[3]. 

יש הסבורים[4], שהחמר הוא "סיד חי" - הסיד כפי שהוא מופק משריפת אבני הגיר או "סיד כבוי" - אבקת סיד הנוצרת מ"סיד חי" שערבבו אותו במים.  תערובת של סיד כבוי, חול ומים יוצרת טיח.

גושי אספלט נוצרים באופן טבעי בים המלח
מתוך ויקיפדיה

הפירוש המקובל הוא, שהחֵמָר הוא האספלט[5], "זפת האדמה", ועדות מסייעת לכך אנו מוצאים בפרשת מגדל בבל, בו נאמר כי החֵמָר שימש לבניין המגדל כמלט לחיבור הלבנים: "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא, ג). מחפירות ארכיאולוגיות בארץ שנער (עירק של ימינו), התברר כי עוד בימי השוּמֵרים [שמו של עם קדום (באלף השלישי לפני הספירה)  ששכן בדרומה של מסופוטמיה, בין הנהרות פרת וחידקל] נעשה שימוש נרחב באספלט כמלט לבניית מבנים וחומות. כמו כן ידוע שפרעוני מצרים ניצלוהו כחומר לחניטה; כן נוצל לבניית סירות וספינות ולתרופות ועל שמו כינו את ים המלח בתקופה הרומית "ים האספלט[6]".

האספלט במקרא מכונה גם בשמות "כֹּפֶר" (בראשית ו, יד), ו-"זֶפֶת[7]" (ישעיה לד, ט). האספלט שימש לאיטום תיבת נח (בראשית ו, יד). את תיבת משה רבינו, יוכבד אטמה עם חמר וזפת "וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת" (שמות ב, ג), כנראה הכוונה[8], שהיא השתמשה בתערובת של אספלט מוצק ('חֵמָר') ואספלט מותך - במצב נוזלי ('זפת').

בספרות הערבית נקרא האספלט מים המלח בשם "קפר אליהוד" (הכופר היהודי) ונחשב בעיני בני התקופה לטוב ביותר מבין כל מיני האספלט שהיו מוכרים ברחבי האזור. בימי הביניים התפרנסו חלק מתושבי אזור ים המלח ממכירתו, לפי תיאורי נוסעים וגאוגרפים מימי הביניים ומן העת החדשה[9]‏.

המלבי"ם מציין, שישנם מספר סוגי אספלט ("זפת"), אספלט מוצק, אספלט נוזלי ואספלט הצף על פני המים: "יש שני מיני זפת, זפת נקפא, והוא זפת ההר, והוא שחור מוצק ונקפא...זפת זב ונגר וימצא ממינו גם כן הצף על פני המים מראהו שחור ומתדבק" (ישעיה לד, ט).

יוסף בן מתתיהו מציין את השימושים בגושי האספלט הצפים על פני ים המלח: "במקומות רבים הוא (=ים המלח) מקיא גושי מלח שחורים והם נישאים על פני המים ודומים במראם ובגודלם לשוורים כרותי ראש. עושי המלאכה על פני הים ניגשים אל הגושים האלה ואוספים את הרגבים המדבקים אל תוך ספינותיהם וכאשר הם ממלאים את הסירות לא נקל להם להוציא מהן את הרגבים, כי הסירה נדבקת אל הכופר הנטפל אליה, ורק מי נידה או מי רגלים עוצרים להפריד בין הדבקים האלה. והכופר הזה הוא טוב למלא בו את סדקי האוניות וגם מעלה ארוכה לגוף, ועל כן מערבים אותו בסמי רפואה רבים" (מלחמות ד, ח, ד).

בהקשר זה יש להזכיר את נחל חֵימָר  הקרוי כך על שם נביעות האספלט שבו. נחל זה הוא הדרומי בנחלי מדבר יהודה, נשפך לעמק זוֹהַר, ומשם לים המלח. בין הממצאים שהתגלו במערת נחל חימר: מגל שלם ששובצו בו 4 להבים שהודבקו בעזרת אספלט, גולגולות אדם מצופות אספלט, מחצלות אטומות באספלט וכלים העשויים מהן[10].

האספלט

האספלט הינו חומר אורגני מוצק שצבעו שחור עמוק, המורכב ברובו מחומרים פחמימניים הקשורים ביניהם ע"י אטומי גופרית. האספלט נוצר כתוצאה מקבורה עמוקה של סלעי המקור המשוערים-פצלי שמן. כמו כן האספלט מתקבל כאחד השיירים בתהליך  זיקוק הנפט[11].

האספלט באזור ים המלח מתגלה בשלוש צורות[12]:

א.      במצב נוזל צמיגי, בסלעים היבשתיים.

ב.       כמילוי סדקים בשכבות הסלעים.

ג.         כגושים הצפים על פני הים.

באזור שמסביב לחלקו הדרומי של ים המלח מצוי אספלט במצב נוזל צמיגי, הנוזל מן סדקי הסלעים. האספלט המוצק, אין בו כדי לעמוס בחום השמש זמן רב, והוא מתרכך ונמס כתוצאה מכך[13].

המטייל כיום לאורך שפת ים המלח יכול למצוא גושי אספלט בגדלים שונים, בד"כ החל ממספר ס"מ עד כמה עשרות ס"מ. יש מקרים בהם נפלטו גושי אספלט גדולים במיוחד; גושים אלה ניתקים מקרקעית ים המלח, בעיקר בעת רעידות אדמה, וצפים על פני הים. לעתים הם נסחפים ונפלטים אל חופי ים המלח. כך למשל, רעידות האדמה שהתרחשו בתאריך 11.7.1927 ובתאריך 1.1.1837, גרמו לגוש גדול של אספלט להינתק מקרקעית ים המלח ולצוף על פני ים המלח[14]. באוקטובר 1970, נפלטו לחוף ים המלח, גושי אספלט אחדים, בהם גוש בגובה של מטר בערך, בפתח נחל חבר וגוש בגובה של למעלה מ-3 מטר בשפך נחל דרגות. הגושים עולים, כנראה, באזור האגן הצפוני של ים המלח. אין עדויות על הופעת גושי אספלט באגן הדרומי של הים[15].

יש ששמים את האספלט שבים המלח על הגוף, בשל תכונותיו הרפואיות.

---

[1] להרחבה על  מלחמה זו, ראה במאמר "מלחמת העולם הראשונה" בבלוג זה.

[2] ע"פ תרגום אונקלוס, הכינוי "עמק השידים" רומז אולי לשדותיו הפוריים שהיו מעובדים יפה.

[3] המכלול – האנצ' היהודית בערך "חמרה".

[4] דעת מקרא, בראשית (יד, י) בהערה.

[5] דעת מקרא, בראשית (יד, י) בהערה.

[6] אנצ' מקראית בערך "חמר", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1968.

[7] ואין לבלבל בין האספלט – על אף שמכונה גם "זפת", לבין מה שאנו מכנים היום בשם זפת, נוזל מעובה וצמיגי שצבעו נע בין חום-צהבהב לשחור, המופק באמצעות זיקוק יבש של חומר אורגני.

[8] דעת מקרא, שמות (ב, ג).

[9] רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה, מאת זהר עמר ואפרים לב, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תש"ס, עמ' 137- 136.

[10] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית  בערך "נחל חימר".

[11] להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Asphalt" (אספלט).

[12] "ים המלח וחופיו", צבי אילן, הוצאת עם עובד, 1971, עמ' 31.

[13] אנצ' מקראית בערך "חמר", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1968.

[14] "צפונות כדור הארץ", מאת שלמה שובאל, הוצאת האונ' הפתוחה בישראל, 2006,  עמ' 56 ועמ' 626.

[15] "ים המלח וחופיו", צבי אילן, הוצאת עם עובד, 1971, עמ' 32-33.

© כל הזכויות שמורות למחבר