מערת המכפלה

 מאת: אורן סעיד

על פי הממצאים הארכיאולוגיים ועדויות נוסעים, זיהוי מערת המכפלה הוא וודאי.

מערת המכפלה היא מערה  המצויה "לִפְנֵי מַמְרֵא" (כג, יז), היינו ממזרח לגבעת ממרא, בה ישב אברהם. גבעה זו מזוהה כיום עם "ג'בל נמרא", המצויה מצפון מערב למערה.  בפרשתנו אנו קוראים שאברהם קנה אותה מאת עפרון החיתי על מנת לקבור בה את שרה אשתו. במערה נקברו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. על פי כל קנה מידה מחקרי מקובל, ניתן לומר כי זיהוי מערת המכפלה באתר זה הוא וודאי. הוא מתואר במקורות רבים ובמסורות עתיקות, ונתוניו מתאימים הן לתיאורים המפורטים בתורה, הן לנתונים הגיאוגרפיים והטופוגראפיים, והן לממצאים הארכיאולוגיים.

עדויות נוסעים[1]

בין העדויות של נוסעים שביקרו במערת המכפלה, נביא כאן את עדותן של הרמב"ם ובנימין מטודלה שביקרו במערת המכפלה במאה ה-12.

הרמב"ם ביקר בשנת ד' תתקכ"ו (1165) במערת המכפלה, וקבע את יום הביקור בה כיום טוב לדורו ולזרעו אחריו, כדבריו, כפי שמתואר ב"ספר חרדים"[2]:  "וכן מצאתי בסוף שיטה אחת שהעתיק הנעלה ר' שמואל בר אברהם שקייל ז"ל בעכו מכתיבת יד הרב רבינו מאור הגולה [הרמב"ם]: וליל אחת בשבת שלשה ימים לירח סיון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו וניצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. ויום זה נדרתי שיהא ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים, אני וביתי עד סוף כל הדורות. ויום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשוון, שנת כ"ו ליצירה, תתקכ"ו, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה , ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשוון. ובא' בשבת, תשעה בחדש, יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה. ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי שבח לאל יתברך על הכל, ושני הימים האלו, שהם ו' ותשיעי במרחשוון, נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בה ואכילה ושתיה. אלקים יעזרני על כל, ויקים לי נדרי לה' אשלם אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה בחרבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה, אמן".

מערת המכפלה בתמונה
משנות ה-20 של המאה העשרים.
מתוך ויקיפדיה

כמו כן,  ביקר בה בנימין מטודלה במאה ה-12, המזכיר בספרו שלוש מערות או כוכים ושישה קברים של -  אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה - שבנו הישמעאלים, וכך הוא כותב[3]:

"ובעמק השדה בשדה המכפלה, שם העיר היום, ושם הבמה הגדולה שקורין שמה שנט  אברהם, והיא הייתה כנסת (בית כנסת) יהודים בימי ישמעאליים. ועשו שם הגויים ששה קברים על שם אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים להולכים שם שהם קברי האבות ונותנין שם ממון; אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה ויפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו עליהם השלום, וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשנייה, עד שיבוא אל השלישית, והנה שם ששה קברים: קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק 'זה קבר אברהם אבינו עליו השלום' ועל קבר יצחק  כמו כן, ועל כל הקברים גם כן וכן לכולם; ובמערה מדליקין שם עששית אחת דולקות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, ומניחין אותן שם עד היום הזה. ובקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם ומעיין לפני הבית. ואין מניחין שם לעשות בית מפני כבוד אברהם אבינו".

ממצאים ארכיאולוגיים[4]

על פי מחקרו של נעם ארנון, התקופות המזוהות במערה הן תקופת האבות, תקופת בית ראשון ושני, תקופת המשנה והתלמוד ומכל תקופה יש ממצאים ארכיאולוגיים מרתקים וחשובים.

תקופת האבות - החדירה למערה כרוכה במאמץ גופני בשל הפתחים הצרים שבה. בשנת 1981 קבוצת יהודים הצליחה לחדור דרך "פתח הנרות[5]" למערה, דבר שהביא לגילוי המערה הכפולה[6] ("מכפלה") הטמונה מתחת למבנה הענק: המערה מורכבת משתי מערות, מחוברות זו לזו במעבר צר; שתי המערות מלאות כיום כמעט עד מלוא גבהן בעפר, המכסה את הקברים הקדומים. צורת המערה ואופי חציבתה אופייניות לתקופת הברונזה התיכונה 2, אותה מקובל לראות כ"תקופת האבות" ומתאימה לתיאור התורה. בנוסף, סמוך למבנה התגלו מערות דומות נוספות, שזוהו גם הן כמערות קבורה מתקופה זו[7].

תקופת בית ראשון  - בתוך המערה, ליד עצמות אדם מפוזרות, התגלו חלקי ארבעה  כלי חרס: קערה, קובעת, פכית, וכתף של קנקן. הכלים תוארכו לתקופת הברזל 2 (מאה 8-9 לפני הספירה, תקופת בית ראשון). בכלים בוצעו בדיקות מעבדה – בדיקה פטרוגראפית באוניברסיטת אריאל ואנליזה כימית באוניברסיטת בון בגרמניה. תוצאות הבדיקות מראות כי הכלים נוצרו באזורים שונים ביהודה – בהר חברון, בירושלים, ובשפלה. כלומר, כלי החרס הללו מעידים על ביקורים של יהודים ממקומות שונים, מה שמלמד שהמקום היה ידוע כמקודש והושארו בו כלי חרס ו"מנחות קבורה".

תקופת בית שני  - סגנון המבנה ושיטות הבניה, ובדיקת פחמן 14 שבוצעה על גרגרי פחם שהתגלו  במילוי הבטון בתוך החומה, שחשפה את גילו המדויק של המבנה המוכר לכולנו, מוכיחים כי בונה המתחם הוא (כצפוי) הורדוס מלך יהודה (4 – 37 לפני הספירה). צורת הבניין שבנה הורדוס מלבנית וממדיו כ- 35X60 מטר. חומותיו החיצוניות בנויות כדוגמת החומות החיצוניות של חומת הר הבית בירושלים. הקברים שבבניין מהווים ציון בלבד למקום שבו מצויים הקברים האמיתיים בתוך המערה. למעשה, המבנה המוכר הוא מבנה התפילה היהודי השלם היחיד שנותר על תילו למעלה מ-2000 שנה.

 כמאה שנה מאוחר יותר כתב[8] יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאוויוס) על "מצבות עשויות שיש מרהיב ביופיו, מלאכת מחשבת" - לפי תיאורים שקיבל מעדי ראיה.

תקופת התלמוד -  התגלו כתובות של יהודים, שנחקקו בצידה הפנימי של החומה, בתוך המבנה. הם ביקרו במאה רביעית והחמישית, בתקופה הביזנטית. הם כתבו כתובות שמעידות על כך שיהודים ביקרו במקום כמקום תפילה.

---

[1] ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "מערת המכפלה".

ראה גם במאמר "פותחי השערים: אלף שנות כניסת יהודים למערת המכפלה", נעם ארנון, קרית ארבע : מדרשת חברון, 2017. התקציר מאתר מחדשי הישוב היהודי בחברון.

[2] ספר חרדים מהדורה תרל"א עמ' 49. ספר חרדים נכתב על ידי רבי אלעזר אזכרי בצפת במאה ה-16.

[3] בנימין בן יונה מטודלה , בספרו "מסעות רבי בנימין", דפוס מונקאטש, תרנה, 1895, עמ' 14

[4] "מערת המכפלה במבט ארכיאולוגי", נעם ארנון, הדף השבועי, הפקולטה למדעי היהדות, אונ' בר אילן, פרשת חיי שרה, תשפ"ב, מספר 1442.

[5] מקום פתח המערה יוחס ל"פתח הנרות", הפתח העגול ברצפת הקומה העליונה, באולם הנקרא כיום "אולם יצחק". דרך פתח זה מורידים שומרי הואקף מידי בוקר נרות שמן אל החלל התת-קרקעי. פתח זה מוביל אל מעבה המערה ולכן הוא מכונה "פתח גן עדן". המוסלמים, שכבשו את המקום לפני כ-700 שנה, מנעו לחלוטין כניסת יהודים ונוצרים למערה.

[6] להרחבה, "המערה" מאת נעם ארנון, הוצאת מדרשת חברון ובית אל 2017 ,עמ' 84-100.

[7] ארנון נעם, "מערת המכפלה: האתר ותולדותיו מראשיתו ועד שלהי העת העתיקה" תשפ"א עמ' 60-61.

[8] תולדות מלחמת היהודים ברומאים, תרגום: עליזה אולמן, ירושלים תש"ע, עמ' 421 .

© כל הזכויות שמורות למחבר