צבעו של הגיר

 מאת: אורן סעיד

פירושיו הסותרים של רש"י, לגבי צבעו של הגיר, עולים בקנה אחד עם הידע המדעי על הגיר, ועם דרך פירושו לתורה ולתלמוד.

בתיאור המן שירד לבני ישראל במדבר, מתארת התורה את אופן ירידת המן על הארץ: "וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל[1] וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ" (טז, יד). אונקלוס מתרגם "דַק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ": "דַעֲדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא". אונקלוס הוסיף את המילה "כְּגִיר" לתרגום המילים בפסוק. רש"י מבאר הוספת מילה זו של האונקלוס: "דַעֲדַק כְּגִיר,  'כְּאַבְנֵי גִר' (ישעיה כז, ט) והוא מין צבע שחור, כדאמרינן גבי כיסוי הדם[2] (חולין פח, ב) 'הגיר והזרניך[3]'. 'דַעֲדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא', דק היה כגיר ושוכב מוגלד כקרח על הארץ… וכגיר שתרגם אונקלוס, תוספת הוא על לשון העברית, ואין לו תיבה בפסוק". רבי אליהו מזרחי[4] מסביר את רש"י: "דמיון המן לגיר, אינו אלא מצד דקותו, ולא מצד מראהו, שהרי המן לבן והגיר שחור". כלומר, לדעת רש"י המן היה דומה לגיר לא מצד צבעו אלא מצד דקותו; בדומה למה שפירש רש"י  את הפסוק "וְהוּא [=המן] כְּזֶרַע גַּד לָבָן" (שמות טז, לא) – שהמן דומה ל'גַּד[5]' לא מצד צבעו אלא מצד צורתו – עיגול.

אם כן רש"י מפרש שצבע הגיר שחור. לעומת זאת, הרמב"ן[6] דוחה את פירוש רש"י ומסביר שהגיר הוא הסיד שצבעו לבן: "ואין כל זה נכון כי הגיר הוא עפר הלבן הנדבק באבנים וינפצו אותן וטחין בו הכתלים בסיד, והוא לבן מאד וטוב מן הסיד לטוח בו הקירות. וכן כתוב: 'עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא' (דניאל ה, ה). ועל כן ייחס בו המן שהוא לבן ומפוזר על הארץ כגיר המנופץ". גם     בפירוש "תוספות יום טוב" דוחה את פירוש רש"י ומבאר שגיר הוא הסיד שצבעו לבן: "... כי גיר שהוא סיד - לבן  הוא; וכן אני אומר על מה שתרגם אונקלוס בפרשת בשלח, 'דַּק כַּכְּפֹר' – דַעֲדַק כִּגְלִידָא, שפירושו דעדק כסיד שהוא קלוש על הכותל ולבן, ורצה המתרגם  לכלול מה שנזכר במקום אחר 'וְהוּא [=המן] כְּזֶרַע גַּד לָבָן' (שמות טז, לא) ודלא כפירוש רש"י שרוצה לומר מין צבע שחור דק שנקרא גיר" (פאה, פרק ב, משנה ה).

גיר גולמי.
מצוי בצבעים שונים.
יוצר: כ. אלון
מתוך ויקיפדיה

כאמור, רש"י למד שהגיר צבעו שחור, וכך פירש במסכת ביצה (טו, א): "ר' יהודה מתיר (במנעל) בשחור, ואוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר". רש"י מפרש: "ביצת הגיר – 'גיר' - מין קרקע המשחיר. 'ביצת' - כל דבר הנילוש ונעשה עב קרוי ביצת, מטונ"ש בלע"ז (=גושים של חומר שנילוש ונעשה עיסה)". לדעת רש"י, ביצת הגיר, הוא גיר שחור שעשו ממנו עיסה כדי לצבוע נעליים בצבע שחור[7]. לעומת זאת, מדברי הגאונים והרמב"ם נראה שביצת הגיר זהו סיד לבן, והשתמשו בו כדי להלבין את המנעל ללבן.

רש"י לישעיה (כז, ט) פירש: "כְּאַבְנֵי גִר  - מין צבע הוא" (שם). רש"י כאן לא כתב מהו צבעו של הגיר. לעומת זאת המצודת ציון והרד"ק במקום פירשו שהגיר הוא הסיד.

אולם נראה שיש סתירה[8] בפירוש רש"י:

             רש"י בדניאל (ה, ה) פירש: "עַל גִּירָא  - על סיד טיח הכותל הבית כמו (ישעיה כז) 'כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת'-הוא [המזבח] דומה לסיד". כאן רש"י פירש שהגיר הוא הסיד. וצבעו של הסיד כידוע לכולנו - לבן.

            א"כ יוצא שרש"י בפרשתנו ובמסכת ביצה  פירש שצבעו של הגיר - שחור. בישעיה רש"י לא פירש מהו צבעו של הגיר. בדניאל, רש"י מתייחס לפסוק בישעיה ומפרש שהגיר הוא הסיד, כלומר צבעו לבן[9]. א"כ, כיצד יש להבין ולהסביר את הסתירה ברש"י? ומהו באמת צבעו של הגיר?

הדרך שבה כתב רש"י את פירושיו[10]

כדי להסביר את הסתירה ברש"י עלינו להבין כיצד כתב רש"י את פירושו. רש"י לא כתב את פירושיו בהינף אחד, ברצף ובתוך אותה תקופה. אין אנו יודעים אלו מסכתות פירש רש"י בראשונה ואלו באחרונה, וכן אין אנו יודעים את סדר פירוש התנ"ך שלו, אבל מתוך לשונות רש"י בפירושו ומלשון תוספות במספר מסכתות, וכן בתנ"ך, ניתן לשער ולפעמים אף לקבוע בסבירות איזו מסכת או איזה ספר בתנ"ך פירש רש"י אחרי מסכת מסוימת או ספר מסוים.

אם ברור לנו שרש"י חזר בו מאיזה פירוש שפירש, ניתן להסיק שהפירוש שחזר בו פירש לבסוף, ולכן חשוב לדעת איזה פירוש פירש לבסוף, שכן זה יסוד לקביעת סדר פירושיו, כמו שכתב ה"יד מלאכי": "כשרש"י סותר עצמו ממקום למקום, מסדר לסדר, אחרון עיקר דמסכתא פירשה באחרונה" (כללי רש"י לד).

לכן, ע"פ המקרה שלנו דלעיל, ניתן לשער, שרש"י פירש את דניאל לאחר שפירש את ספר ישעיה, לכן בדניאל, רש"י מבאר את מה שפירש בישעיה-"מין צבע הוא", שהגיר הוא הסיד וצבעו לבן.

אבל איך ניתן להבין את הסתירה ברש"י שבפרשתנו ובמסכת ביצה מבאר שצבעו של הגיר שחור, ואילו בדניאל מבאר שצבעו של הגיר לבן?

דרכו של רש"י היתה לפצל ולפזר את פירושיו במסכתות השונות ובספרי התנ"ך השונים. יש שאותו עניין הוא מפרש בצורה שונה - כאן הוא מפרש בקצרה, במקום אחר באריכות. יש ששני פירושים כאלה משלימים זה את זה ויש שהם הפוכים וסותרים; יש שכאן מפרש ושם אינו מפרש; יש שכאן מפרש פירוש אחד ושם שניים; מקשה כאן ושם לא מקשה; יש שמקשה ולא מתרץ ושם מתרץ; כאן מפרש סתם ושם בשם רבו; כאן מפרש פירוש אחד ושם פירוש שונה ובמקום שלישי כותב את שניהם; יש שמפרש סתם ובמקום אחר דוחה את הפירוש; יש שמפרש פעם אחת בתלמוד ויש שמפרש פעמים רבות אותו פירוש; כאן מביא ראיה לפירושו ושם לא מביא ראיה; כאן מביא מקור לדבריו ושם לא.

המהרש"א שעמד על כך כתב: "ודע שגירסת רש"י מהופכת הכא מדהתם, ואין לחוש בכך, כי כן דרכו לפרש במקום זה כך ובמקום אחר שינה פירושו" (קידושין מד, א). מדוע נהג רש"י כך?

 לאורך כל התלמוד והתנ"ך פירש רש"י על פי מה שקיבל מרבותיו וכתב את פירושיהם, בין שהסכים להם ובין שהקשה עליהם ואף דחה אותם. לעיתים רש"י קיבל מרבותיו בסוגיא אחת פירושים מנוגדים והוא מביא את כולם. זוהי אחת הסיבות למציאותם של פירושים מנוגדים בפירוש רש"י.

פעמים רבות, כשחזר בו רש"י במקום פלוני ושינה את פירושו, או העביר קולמוסו על פירושו, לא שינה את פירוש אותו עניין, המובא בשאר מקומות בתלמוד ובתנ"ך, וכך נתקבלו שני פירושים שונים.

בפרשו כל מה שלמד מרבותיו לא השמיט רש"י שום פירוש שקיבל מהם, הוא נהג כמו מסדר התלמוד, המביא כמה וכמה פירושים, לרבות פירושים סותרים - כתב את אשר שמע מרבותיו, ערך והעמיק בפירושים ששמע ויצקם במטבע לשונו, אבל לא שינה ולא מחק דבר, כמו שהגמרא אומרת "משנה אינה זזה ממקומה" (חולין לב, ב; שבועות ד, א). ומפרש רש"י שם (בחולין) ד"ה ומשנה: "אחר שנשנית (משנה) בבית המדרש לא זזה ממקומה, לא שכחוה התנאים, ולא עקרוה ממשנתם, אע"פ שחזר בו ר"ע, וחזר ושנו וקבעו במשנתם אף לאחר החזרה וכו'".

לכן , במקרה שלנו, רש"י בפרשתנו ובמסכת ביצה פירש כפי שקיבל מרבו האחד, שצבעו של הגיר שחור, ואילו בדניאל הוא פירש כפי שקיבל מרבו האחר, שצבעו של הגיר לבן. שני פירושים אלו אינם סותרים זה את זה אלא משלימים זה את זה, כפי שנראה בקטע הבא.

מהו צבעו של הגיר?

ראשית נבאר מהו הגיר. סלעי הגיר הם סלעי משקע שנוצרו בימים או באגמים. הם מורכבים משלדים גיריים של יצורים ימיים זעירים (פלנקטון) וגם צדפות, אלמוגים, כוכבי-ים ודגים. יצורים אלו שקעו בעבר ויצרו בקרקעית הים או האגם שכבות, שהתלכדו ברבות הימים ויצרו את סלע הגיר. סלע הגיר עשיר בפחמת הסידן, שהיא המרכיב הכימי של שלדי היצורים שמהם נוצר.

הגיר הוא סלע בעל דרגת קשיות בינונית - אינו נחרץ בציפורן, אך נחרץ במסמר. הוא תוסס היטב בחומצה מלחית מהולה.

אבן גיר בצורתה הטהורה היא בצבע לבן או כמעט לבן. ניתן למצוא גם סלעי גיר בצבעים שונים, אשר מקורם בתוספת לוואי של ברזל (ורוד, חום) או חומר ביטומני (אפור, שחור; ביטומן=תערובת של תרכובות אורגניות, ממשפחת הנפט), או בשל מזהמים כמו טיט, חול ןחומרים אורגניים. במרבית סלעי הגיר מצויות גם כמויות קטנות של מינרלים אחרים, כגון: קוורץ, חרסית ותחמוצות ברזל.

הגיר הוא הסלע הנפוץ ביותר בארץ ישראל, במיוחד בהרים הוא מגיע לעומק של מאות מטרים מתחת לקרקע. אבן הגיר משמשת להכנת סיד, בנייה וביצורים ולסלילת דרכים. כיוון שהסיד נוצר מאבני גיר, לא הבחינו מפרשים אחדים בין גיר ובין סיד. מסוגים שונים של גיר נחצבו ונלקחו האבנים הגדולות של הכותל המערבי.

קירטון - זהו גיר בעל גרגר דק מאוד. סלע לבנבן, רך, הוא נחרץ בציפורן. בימי קדם חצבו קירטון רך ביותר במערת צדקיהו ובמערות הגדולות של בית גוברין. סלע זה שימש אז, כפי הנראה, כחומר מלכד בין לבנים, תפקיד שממלא הסיד בימינו[11].

סלעים ביטומניים הם סלעי גיר וקירטון המצויים לעיתים בצבע אפור-שחור בשל תכולה של חומר ביטומני, ממשפחת הנפט. יש שצבעם של הסלעים לבן מבחוץ, בשל חמצון הביטומן ושטיפתו, אך במכת פטיש נחשף הסלע השחור[12].

א"כ אנו רואים, שצבעו של הגיר הוא גם לבן וגם שחור. א"כ, פירושיו של רש"י אינם סותרים זה את זה אלא משלימים זה את זה!

---

[1] על שכבת הטל, ראה במאמר "שפופרת ביצה מעופפת", בפרשה זו.

[2] יש לציין, בדפוס הגמרא שלנו אין הגיר מוזכר עם הזרניך, וכך שנינו: "ת"ר אין מכסין אלא בעפר... ויש אומרים אף הזרניך" (חולין פח, ב).

[3] ארסן, מתכת בעלת ברק כסף.

[4] ר' אליהו מזרחי. חיבר פירוש על רש"י הנקרא "המזרחי". נפטר בשנת 1525.

[5] על זיהוי הגד ראה מאמר "גד השדה" בפרשת בהעלותך בבלוג זה.

[6] וכן ראה בתוספות יום טוב על מסכת פאה פרק ב משנה ה.

[7] יש להעיר, שע"פ  ר"ת המובא בתוס' בבא קמא (נט, ב), רק המנעל היה שחור, אבל הרצועות היו לבנות.

[8] נראה שיש סתירה נוספת ברש"י: רש"י במסכת עבודה זרה (נד, א) פירש על הפסוק בישעיה: "כאבני גיר מנופצות" (ישעיה כז, ט) בד"ה גיר: "כפור גרושל"א" כלומר, ברד. בעוד שרש"י בדניאל, בהתייחסו לפסוק זה פירש שהגיר הוא הסיד!!  ועוד, יש לשאול, מניין לרש"י שהגיר הוא ה'כפור'? נראה לענ"ד, לתרץ כך: שבעוד שרש"י בפרשתנו פירש,  שהמילה 'כגיר' בתרגום אונקלוס על המילים 'דק ככפר', היא תוספת על הנאמר בכתוב ("דק ככפר" לעומת  התרגום: דעדק כגיר כגלידא), רש"י חזר בו, ופירש בתלמוד בבלי, שהמילה 'כגיר' גם היא (בנוסף ל: 'כגלידא')  תרגום של המילה 'כפור' בפסוק. 

[9]  ראה גם בחומש "פרשה מפורשה" (שמות טז, יד), בפירוש "מסורת מפורשת" מאת הרב יוסף צובירי זצ"ל, בני ברק, תשס"ח,  שהרחיב את הביאור על תרגום אונקלוס לפסוק הנ"ל ועמד על הסתירה בפירוש רש"י.

[10] להרחבה מומלץ לעיין בספר "רש"י - חייו ופירושיו" של הרב רפאל הלפרין, שער עשירי, הוצאת הקדש רוח יעקב, 1997.

[11] על הקשר בין סיד לגיר ראה במאמר "כבשן סיד", בפרשת יתרו, בבלוג זה.

[12] ראה בספר "גיאולוגיה בפטיש ישראלי", מאת עמנואל מזר, האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 1994, עמ' 37-40.

© כל הזכויות שמורות למחבר