גיאות הנילוס

 מאת: אורן סעיד

בפרשתנו אנו קוראים, שיעקב מברך את פרעה. רש"י מבאר, שיעקב בירך את פרעה שהנילוס יעלה לקראתו וע"י כך ישקה את ארץ מצרים.

בפרשתנו קוראים שבני יעקב ומאוחר יותר גם יעקב אבינו ירדו למצרים. יוסף מביא את יעקב לפני פרעה, ויעקב מברך את פרעה – "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה"(מז, י); במה ברכו? מבאר רש"י: "ברכו שיעלה נילוס לרגליו לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה; ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל הנילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ".  יעקב בירך את פרעה שהנילוס יעלה לקראתו וע"י כך ישקה את ארץ מצרים.

מאז ומעולם היה קיומה של מצרים תלוי במי הנילוס ובגאות הנילוס – שהנילוס עולה על גדותיו, מציף ומשקה את השדות[1]. בשנים שאין הגאות מספקת תיהפך מצרים למדבר וישתרר בה רעב. ברצות הנביא לנבא על חורבן מצרים, הריהו מתנבא על חוסר גאות הנילוס ואפיסת מים בתעלות הנמשכות ממנו לשדות והכלולות גם הן בשם יאורים: "וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ... וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר" (ישעיהו יט, ה-ו). וכן ביחזקאל: "וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה..." (ל, יב).

במעשה יוסף ואשת פוטיפר, שהתרחש ביום שבא יוסף לבית פוטיפר, התורה מספרת  "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת" (לט, יא). להיכן הלכו אנשי הבית? דורשים בבראשית רבה: "ר' יהודה אומר יום ניבול של נילוס היה והלכו הכל לראות והוא (יוסף) לא הלך" (פז, ו). מפרש בחידושי הרש"ש[2] את הביטוי "יום ניבול[3] של נילוס": "רוצה לומר, יום שנילוס עולה ומתפשט להשקות את הארץ";  וכן בפירוש "מתנות כהונה[4]" על המדרש מבאר: "יום ניבול – לשון נבלה ולשון ליצנות הוא כלפי עבודת גילולים של נילוס, שהיו עושין חג ביום שהנילוס עולה, ופירש רש"י: והיו מצחקין שם במיני שחוק" (שם). אנו למדים מכאן, שיום עליית (גיאות) הנילוס היה יום חג עבור המיצרים.

חלק מפסיפס הנילוס בציפורי.
מתוך ויקיפדיה

דעה נוספת המובאת במדרש שיר השירים רבה: "ורבי נחמיה אומר יום טיאטרון של נילוס היה" (א, א). יתכן שיום הגיאות של הנילוס, היה להם ליום תיאטרון – על שם משחקי התיאטרון שהיו נערכים לפולחנו[5]. 

החגים המצריים קשורים בתקופה שאחרי גיאות הנילוס. בגן הלאומי בציפורי, בגליל, שוכן מבנה הקרוי "בית חג הנילוס". על רצפת הגדול שבחדרים מצוי פסיפס מרהיב ובו תיאורים הקשורים בחגיגות שנערכו במצרים בעת גאות השיא של הנילוס[6].

מהי עליית הנילוס?

 הנהר נילוס, הזורם באפריקה המזרחית, הוא  אחד משני הנהרות הארוכים ביותר בתבל[7]. מקורות הנילוס  הם שניים: הנילוס הלבן,  היוצא  מהקצה הצפוני של אגם ויקטוריה; המקור השני של הנילוס הוא הנילוס הכחול, היורד ממעיינות בגובה 2,900 מ' ברמות אתיופיה.

המיוחד בנילוס,  שהוא מזרים  כמויות גדולות של מים,  היורדים באזורים גשומים, וכן טין פורה  שהוא גורף  בדרכו,  אל ארצות מדבריות המרוחקות אלפי קילומטרים, ובכך הוא משמש להן מקור-חיים. קיומה של מצרים תלוי בגשמים היורדים באפריקה המזרחית משוונית, ברמת אתיופיה ובנהר נילוס, המזרים אליה חלק ממי הגשמים האלה. מלבד  ברצועה צרה  לאורך  הנילוס ובדלתה של הנהר  אין כמעט  יישובים במצרים.

כשני שלישים ממי הנילוס מקורם בגשמים היורדים ברמת אתיופיה. אולם היות והגשמים ברמה זו יורדים רק בעונת הקיץ, רבות התנודות בכמות המים  של הנילוס  הכחול,  ועל-ידי כך נגרמים שטפונות עזים בחלק התחתון  של הנהר.  א"כ, תקופות  הגיאות  היו  בזמנים  קבועים,  בחודשי  הקיץ – בגלל גשמי המונסון ברמת אתיופיה. לפני הקמת הסכר אסואן (מערכת של שני סכרים) בשנת 1964 על נהר הנילוס, פקדו  את  הנילוס  תקופות  של  גיאות  ושפל  דבר  שגרם  להבאת  סחף  פורה  ועשיר לקרקעות חקלאיות.

באסואן  מעביר הנילוס  בעונת השפל (דצמבר-מאי) 800-500 מ"ק בשנייה בממוצע,  ובעונת  הגיאות  בקיץ  (יוני-אוקטובר) עד  8,000 מ"ק בשנייה. מערכת  הסכרים  שהוקמה במצרים, נועדה לאגור את מי השטפונות ולאפשר את ניצולם כל ימות השנה[8]. 

יעקב ברך את פרעה, שלא רק בעונת הגיאות (יוני-אוקטובר) יעלה הנילוס וישקה את מצרים, אלא בכל פעם שפרעה יגיע לנילוס, וזוהי כמובן תופעה ניסית. יש לציין שה"אבן עזרא" כותב שפרעה היה יוצא לנילוס בבוקר בתקופת הגיאות כדי לראות את עליית הנילוס: "לך אל פרעה בבוקר – מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור לראות כמה מעלות עלה" (שמות ז, טו).

הנילומטר – מד גיאות הנילוס  

בפירוש "צפנת פענח"[9] על האבן עזרא הנ"ל, מובא פירוש מעניין, המתאר כיצד מדדו את עליית הנילוס: "ובאמצע היאור יש אי, ובתוך האי יש עמוד מאבן שיש, עשוי בחכמת המידות לדעת כמה יעלה היאור, ואורך העמוד 12 אמה וכל אמה נקראת מעלה. וכשיעלה היאור עד שיתכסה העמוד במים אז ידוע כי כסה היאור את כל ארץ מצרים; ואם עלה שש מעלות ידעו כי עלה היאור בחצי מלכות מצרים וכן בכל מעלה ומעלה". בפירוש זה מתואר מתקן הנילומטר, עליו נרחיב בשורות הבאות.

מתקן הנילומטר היה מבנה בו מדדו את ניקיון הנילוס ואת גובה פניו בתקופת ההצפות השנתית ע"י גיאות הנילוס. כאמור, גיאות הנילוס, גרמה  להבאת  סחף  פורה  ועשיר לקרקעות חקלאיות, ולכן גיאות מתונה היתה חיונית לחקלאות מצרים. אולם, גיאות נמוכה יותר יכלה לגרום לרעב וגיאות גבוהה יותר יכלה לגרום לאסונות. לכן היתה חשיבות רבה ליכולת לחזות את כמות ההצפות כתוצאה מגיאות הנילוס.

מתקן הנילומטר הפשוט ביותר הוא עמוד הניצב בתוך מימי הנילוס, עם סימנים במרווחים קבועים הקובעים את עומק המים. במתקן שכזה, השוכן בתוך מבנה משוכלל ומקושט, עדיין ניתן לחזות באי רודה שבמרכז קהיר. למרות שנילומטר זה מתוארך לשנת 861 לספירה, כשנבנה על פי הזמנת הח'ליף אל-מתוכל הראשון לבית עבאס, הרי שהוא נבנה על גבי נילומטר קדום יותר. יתכן שלנילומטר מסוג זה, התכוון בפירוש "צפנת פענח" הנ"ל.

תכנון מתקדם יותר של הנילומטר כולל גרם מדרגות היורד לתוך המים, עם סימנים עומק לאורך הקירות. הדוגמה הידועה ביותר נמצאת באי יֵב אשר באסואן. המיקום הלז היה בעל חשיבות מיוחדת, משום שלאורך רוב ההיסטוריה המצרית, יֵב סימנה את הגבול הדרומי של מצרים ולכן זהו המיקום הראשון בו הבחינו בהצפות השנתיות[10].

גיאות ושפל של מי הים

גיאות ושפל מסוג אחר הם של מי הים. בשעת הגיאות גבוהים מי הים ומכסים שטחים מסוימים של החוף ואילו בשעת השפל הם משתפלים וחושפים את השטחים שהוצפו בעת הגיאות. הסיבה לתופעה זו היא כוח המשיכה שמפעיל הירח על כדור הארץ. כוח זה גורם לעליית פני המים באזורים שונים בכדור הארץ. גם לשמש ישנה השפעה על תופעת הגיאות  והשפל, אך השפעתה  נמוכה מזו של הירח בשל מרחקה הרב, יחסית, מכדור הארץ.  

ברוב האזורים בכדור  הארץ, מופיעה הגיאות בכל 12 שעות לערך. זמן הופעת הגיאות שונה באזורים  שונים של כדור הארץ ואף משתנה מיום ליום  באותו אזור.  בים התיכון, שלחופו שוכנת ארץ ישראל, כמעט אין תנועות הגיאות והשפל מורגשות (הן מגיעות רק עד כמה עשרות סנטימטרים). לעומת זאת, בחופי האוקינוסים של העולם, תנועות אלה הן גדולות ומורגשות, עד כדי הפרש של 15 מטרים בין גובה פני הים בעת הגיאות לגובהם בעת השפל[11].  

הנס של עליית הנילוס, עליו דובר בחלק הראשון של המאמר, מזכיר "עליות-מים" נוספות: רש"י מפרש שמי הבאר בבאר-שבע עלו לקראת אברהם לאות שהוא חפר אותה (בראשית כא, ל); וכן מי הבאר עלו לקראת רבקה, כך הכיר לראשונה אליעזר - עבד אברהם - במעלתה (שם כד, יז). באירועים אלו מדובר בניסים, שכן כוחות גיאות ושפל הם מזעריים על משטחי מים קטנים.

---

[1] אנצ' יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך "שיחור".

וכן במאמר "חקלאות מצרים מתנת הנילוס" בפרשת עקב, בבלוג זה.

[2] הרב שמואל שטראשון ז"ל. אחד הפרשנים על המדרש רבה.

[3] הגירסה בילקוט שמעוני, פרשת וישב, רמז קמו: "יום גידול נילוס", וזה מתאים לפירוש הרש"ש שמובא בהמשך המאמר. ישנן גרסאות אחרות: זיבול נילוס או זיבוח נילוס.

[4] הרב יששכר בער הכהן כ"ץ (מכונה: ברמן אשכנזי; חי במאה ה-16) הוא מחברו של הפירוש "מתנות כהונה" על עשרת חלקי המדרש רבה.

[5] "תרבות התיאטרון בארץ־ישראל ובעולם הקלאסי: קובץ מאמרים", אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, 1994, עמ' 53.

[6] ראה בספר "מראי מקום: לטייל עם המקורות בצפון הארץ", מאת חנה עמית ודוד עמית, יד יצחק בן־צבי, 2004, עמ' 104-105 במאמר על "בית הנילוס".

[7] שני הנהרות הארוכים בעולם הם הנילוס הנשפך לים התיכון, והאמאזונס, הנשפך לדרום האוקינוס האטלנטי. איזה הוא הארוך מבין שניהם, זהו כבר עניין של הגדרה ולא של מדידה. תלוי איזה שפך מוגדר כשפך האמאזונס.

[8] ע"פ אנצ' הבריטניקה החדשה לנוער, כתר הוצאה לאור בע"מ, 1998, בערך "נילוס".

[9] נכתב ע"י ר' יוסף (בר' אליעזר) טוּב עֶלֶם הספרדי, מכונה גם בשם ר' יוסף טוב עלם השני (המאה ה-14).  פירוש זה הוא מהפירושים החשובים ביותר על פירוש האבן עזרא והמוקדמים שיש בידינו עליו. נדפס לראשונה ר' יקותיאל לאזי בתוך "מרגלית טובה" אמסטרדם תפ"ב בשם "אהל יוסף" במקום צפנת פענח, בצורה מקוצרת ומשובשת. לאחר מכן יצא הספר בשלמות בשמו הנכון "צפנת פענח" על פי שבעה כתבי יד על ידי ד"ר דוד הערצאג. להרחבה ראה המכלול – האנצ' היהודית בערך "יוסף בר' אליעזר טוב עלם הספרדי".

[10] להרחבה ראה המכלול – האנצ' היהודית בערך "נילומטר".

[11] ע"פ אנצ' לנוער, הוצאת יבנה, תל אביב, 1995, ערך "גיאות ושפל".

© כל הזכויות שמורות למחבר