החרטומים

 מאת: אורן סעיד

החרטומים היו ממונים על פעולות הכישוף במצרים, שהיו חלק בלתי נפרד מן הדת המצרית, וכן היו בקיאים בכתב המצרי העתיק - כתב בחרטומים.

בפרשתנו מסופר, שכל חרטומי וחכמי מצרים לא הצליחו לפתור את החלומות לפרעה:  "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹֽה" (מא, ח). רש"י מבאר, שהמילה 'חרטומים' נגזרת מן המילה 'טִימֵי' בארמית שפירושה עצמות, שהרי החרטומים היו שואלים בעצמות: "חַרְטֻמֵּי – 'הַנֶּחֱרִים בְּטִימֵי' מֵתִים, שֶׁשּׁוֹאֲלִים בַּעֲצָמוֹת. 'טִימֵי' הֵן עֲצָמוֹת בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, וּבַמִּשְׁנָה (אהלות יז, ג): בַּיִת שֶׁהוּא 'מָלֵא טִמְיָא' – מָלֵא עֲצָמוֹת" (שם); ומסביר בפירוש "שפתי חכמים" על רש"י שמדובר בכשפים: "... שהיו נותנין העצמות תחת בית השחי ומחממין אותו והיה מדבר על ידי כשוף" (שם, אות מ).

האברבנאל מסביר, שכל מעשי הכישוף של החרטומים באמצעות העצמות, היה אחיזת עיניים[1]: "ולפי שהיו המכשפים ההם עושים כשופיהם באמצעות עצמות המתים נקראו הם חרטומים שהוא שם מורכב, כמו שכתב רש"י חר טומי, רוצה לומר הנחרים בעצמות. והנה בכח השדים יכלו החרטומים להראות לעיני הרואים, דברים שלא היו במציאות, כתנינים והדם והצפרדעים לא שיבראו אותם בעצם אמת, אלא שעשו אחיזת עינים להראות הדברים ההם כאלו הם במציאות ואינם כן" (שמות  ז, ח).

כתב חרטומים בכניסה להיכל העמודים
במקדש כרנך שבלוקסור במצרים.
יוצר: גיאגיאגיא.
מתוך ויקימדיה

החוקרים סבורים[2] כי מקור המילה 'חרטומים' הוא בביטוי המצרי 'חרי-טפ' שפירושו: אשר בראש, והכוונה לעומד בראש ה'קוראים' בספר הפולחן. ה'קורא'  היה ממונה על הפעולות המאגיות (המכשפות), שהיו חלק בלתי נפרד מן הדת המצרית. חרטומים מצריים, נזכרו בכתובות אשור בין נושאי המשרות למיניהם.

חוקרים אחרים סוברים[3], שהמילה 'חרטומים'  באה מהשורש ח.ר.ט, שעניינו חקיקה וכתיבה, ומכונים  בשם זה, על שם בקיאותם בכתב החרטומים -  הכתב המצרי העתיק. מסתבר, שכך גם סובר המלבי"ם לישעיה, המזכיר את כתב החרטומים, ככתב של תמונות, שישעיה הנביא היה צריך לצייר: "בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ- חֶרֶט, שם המכתב נהגו בו החרטומים בימי קדם, לצייר מושגים ועניינים על ידי תמונות מוסכמים ביניהם, מן חיות עופות בני אדם אילנות וכדומה (היראגליפענשריפט) וחרטומי מצרים השתמשו בו, ועל זה אמר (שמות לב, ד) 'וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט', שצייר תחלה צורת העגל בכתב חרטום. וחֶרֶט אֱנוֹשׁ נקרא אם ציירו המושגים על ידי תמונת אנשים, ציור של אנשים, כמו פה שצוה ה' אל הנביא שיצייר ציור מהר שלל, על ידי תמונות אנשים מצוירים לוחמים והורגים בוזזים ונהרגים ונבזזים" (פרק ח פסוק א).                     

כתב החרטומים

כתב חרטומים הוא צורת כתב שהייתה נהוגה במצרים העתיקה על ידי המלומדים ומכשפים, המכונים בתנ"ך 'חרטומים'. כתב זה ייחודי בכך שהוא מבוסס על שילוב של סימנים - שכל אחד מהם מייצג מילה שלמה, יחד עם סימנים אלפאבתיים - שכל אחת מהם מייצג עיצור או תנועה. טקסטים בכתב חרטומים נמצאים על מגילות פפירוס ממצרים העתיקה, וכן על קירות קברים ומקדשים מתקופה זו. הכתב כולל אלפי סימנים, חלקם בדמויות אנשים, אלים ובעלי חיים.

הכינוי הלועזי המקובל לכתב חרטומים הוא הירוגליפים על פי היוונית: היירוס - קדוש, גליף – תחריט או כתב מגולף. בגלל האופי הציורי של הכתב, נקשרה בשמו של כתב זה הילה של מסתורין וכשפים. בישראל נמצאו כתבי חרטומים במקדשים מצריים בתמנע, בבית שאן (כתובת של סתי הראשון), ובקיסריה[4] ('יבוא' רומי של 'עתיקות' ממצרים).

פענוח כתב החרטומים[5]

בשנת 1799 הזעיקה את המדענים קבוצת חיילים שהוצבו במבצר ג'וּלִייֶן, סמוך לעיירה אל-ראשיד לחוף הים התיכון, שהצרפתים קראו לה רוֹזֶטָה. החיילים עסקו בהריסת קיר כדי להרחיב את המבצר, וגילו לוח אבן שעליו חקוקות כתובות עתיקות. לוח האבן, משקלו כ-750 ק"ג, גובהו 118 ס"מ, רוחבו 77 ס"מ ועוביו 30 ס"מ.

החוקרים שנקראו למקום הבינו עד מהרה שהלוח כולל שלוש כתובות: ביוונית, בכתב חרטומים ובכתב דמוטי[6]. הם גם הבינו כי הוא עשוי להיות המפתח לפענוח כתב החרטומים המסתורי, והעבירו אותו למכון הלאומי הצרפתי בקהיר לצרכי מחקר מפורט. ב-1802 הועמסה אבן רוזטה על אנייה בריטית והועברה למוזיאון הבריטי בלונדון, מקום משכנה עד עצם היום הזה.

בתחילה החוקרים העריכו, כי סמלי כתב החרטומים מייצגים מילים או רעיונות. עד שבשנת 1822 החוקר סרן שמפוליון, פענח את הכתבים על אבן הרוזטה וגילה את המפתח להבנת כתב החרטומים, הבנה שפתחה פתח חדש למחקר מעמיק על תרבות מצרים העתיקה. הוא השלים את פענוח הכתב תוך שנתיים וזיהה את הצליל של רוב הסימנים של כתב החרטומים, ומצא כי אחדים מהם מייצגים לא אות או הברה, אלא צירוף של שתיים או שלוש אותיות.

---

[1] גם המלבי"ם מציין שכל מעשה החרטומים היה אחיזת עיניים:

"ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן, ובמה שלא אמר ויעשו גם הם כן, באר ההבדל בין מעשה אהרן ומעשיהם, שהם לא עשו תנינים בפעל רק עשו בלהטיהם, רוצה לומר בתחבולת אחיזת עינים שעושה במהירות עד שמתעה את עין הרואה, ואיכות התחבולה באר במה שכתוב 'ויעשו גם הם חרטמי מצרים', רוצה לומר שהביאו עורות של תנינים מתים, והחרטומים היו תחת עור התנינים והתנענעו תחתיהם עד שנדמה שהוא תנין חי מתנענע ודולג ממקום למקום, ופעל ויעשו מוסב על החכמים והמכשפים, שהם עשו את חרטומי מצרים שיהיו לתנינים ע"י שהתעטפו בעור תנין, ובעת שהשליכו המטות באו החרטומים המעוטפים בעור תנין וחטפו המטה תחת עור התנין, ומרוב המהירות ואחיזת עינים נדמה להרואים שמן המטה נתהוה תנין" (שמות ז, יא).

[2] "עולם התנ"ך",  בראשית, פרק מא פסוק ח, הוצאת "דברי הימים", תל אביב, 2002.

[3] "חדק בכתב חרטומים", יעקב עציון, ממעמקים - כתב עת וירטואלי לספרות ואמנות, גיליון מס' 30 - אדר תש"ע.

[4] המכלול – האנצ' היהודית בערך "כתב חרטומים".

[5] "הסודות של כתב החרטומים", איתי נבו, 2018, באתר של מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

[6] עם השנים התפתח כתב מקביל לכתב החרטומים, לצרכים יומיומיים יותר, המכונה הירטיקה (hieratic), שבו הוחלפו הסמלים של כתב החרטומים בסמלים פשוטים יותר לציור. לפני כ-2600 שנה הוחלף הכתב הזה בכתב פשוט עוד יותר, המכונה "כתב דמוטי" (demotic, מהמילה היוונית "עממי").

© כל הזכויות שמורות למחבר