על המזלג

 מאת: אורן סעיד

המזלג הקדום שהיה בעל שתיים או שלוש שיניים, שימש להפיכת הבשר מעל מזבח העולה ולניקוי בזיכי המנורה והחלפת הפתילות בבית המקדש.

בפרשתנו אנו קוראים על הציווי לעשיית כלים לצורך מזבח הנחושת: וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחשֶׁת" (כז, ג). רש"י מבאר מהם המזלגות הנזכרים בפסוק: "וּמִזְלְגֹתָיו – כמין אונקליות כפופים, ומכה בהם בבשר ונתחבים בו ומהפך בהן על גחל המערכה שיהא ממהר שריפתן ובלעז קרוצינ"ש [אנקולים] ובלשון חכמים צינוריות" (שם). המזלג שימש להפיכת הבשר מעל מזבח הנחושת המכונה גם מזבח העולה.

המזלג היה בצורת קילשון בעל שלוש שיניים, ששימש להפיכת והגשת הבשר כפי שמתואר בספר שמואל[1]: "וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים, אֶת הָעָם כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ; וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ, כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה[2]" (שמואל א, ב, יג-יד); וכן כפי שרש"י מבאר מהו ה'קִלְּשׁוֹן': "וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן - מזלג עשוי כמין עתר שקורין פורק"א [=קלשון] ולו שלש שינים" (שמול א, יג, כא). היה במקדש גם מזלג קטן יותר מנחושת ששימש לניקוי בזיכי מנורת המקדש והחלפת הפתילות[3]. המזלג נקרא גם "צינור" או "צינורא".

מזלגות פרסיים המתוארכים
למאה השמינית או התשיעית.
מתוך ויקימדיה

מזלגות עשויים מעצמות נמצאו באתרים ארכיאולוגיים של תרבויות סיניות, מהאלף השני והשלישי לפני הספירה. השימושים המוקדמים של המזלג, במצרים העתיקה ואצל היוונים הקדמונים, היה ככלי בישול וככלי הגשה. באימפריה הרומית נעשה שימוש במזלגות ברונזה וכסף, ומזלגות רבים  כאלו ששרדו, מוצגים במוזיאונים ברחבי אירופה. צורת המזלג הקדום היתה שונה מהמזלג אותו אנו מכירים כיום: הוא היה ארוך יחסית, בעל שתיים או שלוש שיניים ישרות או מעוקלות.

לפני המצאת המזלג אכלו באירופה רק באמצעות סכין, כף ובידיים. בני המעמדות העליונים, בעיקר הנשים שבהם, נהגו, על מנת שלא ללכלך את ידיהם, להרים את המזון מהצלחת ולאכול עם שני סכינים.

מעריכים כי המזלג הגיע לאירופה במאה השביעית או השמינית, דרך השפעה פרסית. שם מעמד הביניים הבורגני, בעלי נימוסי השולחן, עשו שימוש במזלג לאכילת בשרים. פרשן התלמוד חננאל בן חושיאל, אשר פעל בסוף המאה ה-10-תחילת ה-11, מספר על המזלג בו עושים שימוש בני יוון[4]. הוא מציין בפירושו למסכת בבא מציעא את הדברים הבאים: "פירוש המנק  - כלי שיש בו שני ראשים, כגון המזלג, שיש לו ג׳ [=שלוש] שינים, ודרך בני יון להחזיק חתיכת הבשר ולחתוך עם הסכין ולאכול, ונוטל זה שחתך ונותנו לתוך פיו ואין ידיו נוגעות כבשר כלל מפני הזוהמה" (בבא מציעא כה, ב). ב"ערוך[5]" מבאר שהפרסיים השתמשו בו: "המנק - ...כלי של מתכת הוא שאוכלין בו פרסיים שלא יהו מכניסים ידם לפיהם והיו אוכלים בו בשר וחתיכות" (בערך "המנק").

רק במאה ה-16 נוצרו מזלגות עם שלוש וארבע שיניים שנועדו לאכילת פסטה, בקרב סוחרים ועשירים. המזלג המעוקל המשמש ברוב חלקי העולם כיום, פותח בגרמניה באמצע המאה ה-18. העיצוב הסטנדרטי של מזלג בעל ארבעת שיניים נפוץ[6] בתחילת המאה ה-19.

---

[1]    וכפי שרבי אברהם אבן עזרא (בפירושו הקצר), בביאורו לפסוק שלנו, מפנה אותנו לאותו פסוק בספר שמואל: "ומזלגותיו - בעבור הבשר , כמו 'והמזלג שלש השינים בידו' (שמואל א, ב , יג) " (שם).

[2] הפסוק מתאר את החטא של חפני ופנחס, בני עלי, שבמקום לקחת את הזרוע, הלחיים והקיבה, כפי שנקבע בחוק הכהנים, בני עלי לוקחים כל חלק מהקורבן שעולה במזלג שאותו הם נועצים בבשר המתבשל.

[3] מנחות קז, א, ורש"י שם ד"ה מחטטין וד"ה מקנחין. וראה תוספות שם ד"ה שמוחטין, שסובר שלדישון המנורה השתמשו במלקחיים ולא במזלג, ולדעתו במזלג זה השתמשו לנרות אחרים שהיו במקדש.

[4] המכלול – האנצ' היהודית בערך "מזלג".

[5] ספר הערוך הוא מילון שנכתב במאה ה-11 בידי רבי נתן יחיאל מרומי (1035 - 1106), העוסק במילים הקשות והזרות בתלמודים ובמדרשים.

[6] ויקיפדיה האנגלית בערך "fork" [=מזלג].

© כל הזכויות שמורות למחבר