דותן ובור יוסף

 מאת: אורן סעיד

עד היום, משמאל לתל דותן נמצאת באר המכונה בפי הערבים "בִּיר אַל יוּסוּף" (=באר יוסף).

בפרשתנו מסופר שבדותן מצא יוסף את אחיו: "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" (לז, יז). במקום זה הם השליכוהו לבור; וממקום זה נמכר לסוחרים מדיינים שהיו בדרכם מגלעד שבעבר הירדן אל מצרים. דותן מוזכרת שנית בספר מלכים, כאשר מלך ארם שלח חיילים לחפש את אלישע בן שפט הנמצא בדותן: "וַיֹּאמֶר (מלך ארם), לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא (אלישע), וְאֶשְׁלַח, וְאֶקָּחֵהוּ; וַיֻּגַּד-לוֹ לֵאמֹר, הִנֵּה בְדֹתָן" (מלכים ב, ו, יג).

דותן זוהתה בתל-דותן שעל כביש ג'נין-שכם, כ-10 ק"מ מדרום-מערב לג'נין ליד העיירה קבטיה. היא שוכנת בעמק הקרוי על שמה, עמק דותן.  

באר יוסף בעמק דותן.
מתוך ויקיפדיה

כאשר יצא יוסף לראות את שלום אחיו הרועים בשכם, יצא מעמק חברון בדרך הראשית, הנמשכת לאורך פרשת המים צפונה, עד שהגיע לשכם. שם נודע לו שאחיו הרחיקו צפונה - לעמק דותן, ולכן יוסף המשיך, בדרך שכם - שומרון - ג'נין, מרחק של כ-20 ק"מ  עד שהגיע לדותן. בדותן מצא את אחיו בכרי המרעה הסמוכים, ואחיו השליכו אותו לבור.

עד היום, משמאל לתל נמצאת באר המכונה בפי הערבים "בִּיר אַל יוּסוּף" (=באר יוסף). לאחר מכן, אחי-יוסף מכרוהו לאורחת ישמעאלים שבאה מהגלעד דרך עמק בית שאן. השיירה ירדה ליד יזרעאל דרומה, ועברה ליד דותן כדי לפנות מערבה ולהתחבר עם הדרך היורדת למצרים[1].

יתכן ומקור שמה של דותן הוא מהמילה "דוּת" שמשמעותה: בור, כנזכר במשנה במסכת ראש השנה:  "התוקע... לתוך הדוּת[2]..." (פרק ג, משנה ז). נוסיף, כי גם בערבית המילה דוּת משמעותה בור.

בעמק דותן, אין מעיינות, אך יש בו מי תהום גבוהים, שעל מנת להגיע אליהם חפר האדם במקום בעבר ובהווה, בארות, על מנת להגיע למי התהום. מטבעם של הבורות/בארות הוא שהם מלאים מים, ולכן התורה מציינת שהבור היה ללא מים: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (לז, כד), כי אחי יוסף לא רצו להטביע אותו ולהמית אותו בידיים[3], כפי שמבאר הרשב"ם: "אין בו מים: שאם היה בו מים לא היו משליכין אותו שם, שאם כן היו מטבעין וממיתין אותו בידים, והם אמרו ויד אל תשלחו בו, וידינו אל תהיו בו לגרום לו מיתה" (שם).

בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בתל נחשפו יישוב מבוצר מתקופת האבות (תקופת הברונזה התיכונה), שרידים דלים מתקופת השופטים ועיר גדולה ועשירה מתקופת הבית הראשון. עיר זו ירדה מגדולתה עם חורבן ממלכת ישראל.

נראה כי חשיבותה של דותן נבעה מהעובדה שעמק דותן שימש בעבר כציר תנועה מרכזי, החוצה את ארץ ישראל ממזרח למערב כחלק מהדרך הבינלאומית דאז, היא דרך הים ההסטורית[4]. 

אולם[5], במפתיע, מצוי בגליל העליון המזרחי, בתחום קיבוץ עמיעד, אתר הנקרא גוּב יוּסוּף (=בור יוסף), והוא, לפי המסורת ערבית מימי הביניים, המקום שאליו הושלך יוסף בידי אחיו. לא ברור איך נולדה מסורת זו, אך היא נקלטה היטב ואפילו הצלבנים קיבלוה ולכן קראו בתקופתם לגליל המזרחי "דותן". מובן, שמסורת מוזרה זו, עומדת בסתירה לנאמר בפרשתנו מאחר  וג'וב יוסף, ע"פ מסורת זו,  אינו נמצא בדותן ליד שכם.

---

[1] ע"פ אנצ' יהודית "דעת", בערך "דותן", מכללת הרצוג.

[2] ההבדל בין בור ל'דוּת':  על פי הרשב"ם (במסכת בבא בתרא סה, א), בור הוא חפירה באדמה ללא בנייה בתוכו, ואילו דוּת הוא בור שדפנותיו מוקפים בקיר אבן או מלט.

[3] אמנם בתלמוד בבלי מסכת שבת דרשו, שבבור לא היה מים "אבל נחשים ועקרבים יש בו" (כב, א). התלמוד בבלי הביא קודם לכן את הדין שאין להדליק מנורה מעל 20 אמה, ומבאר שם רש"י: "דלא שלטא ביה עינא למעלה מעשרים אמה" (דהיינו, שמעל 20 אמה עין אדם לא שולטת). וכן לגבי הבור שאחי יוסף זרקו אותו, כנראה היה עומקו מעל 20 אמה, ולכן האחים לא ראו שיש בו נחשים ועקרבים. לכן התלמוד הביא דרשה זו, על מנת ללמד זכות על אחי יוסף שלא רצו להרוג את יוסף, וכוונתם הייתה לזורקו לבור ריק, אך לא ידעו שיש בו נחשים ועקרבים (תורה תמימה, בראשית לז, כד, אות כ).

[4] "מדוע בדותן? על גאוגרפיה ותכנית אלוקית", יצחק מייטליס, באתר "דעת", מכללת הרצוג.

[5] מתוך הספר "אגדה של מקום" ח"ה עמ' 32-29 מאת אריה יצחקי. ראה גם בויקיפדיה בערך ג'וב יוסף. ראה גם בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "ג'וב יוסף".

© כל הזכויות שמורות למחבר