רביית העדר

 מאת: אורן סעיד

יעקב שלח לעשו מנחה המורכבת מצאן ובקר גמלים וחמורים – בה היחס בין הזכרים לנקיבות בכל אחד מהמינים, הוא כפי הצורך הטבעי לרבייתם.

בפרשתנו אנו קוראים על המנחה (=מתנה) ששולח יעקב לעשו: "עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים;  גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים [=30 גמלים נקיבות ובניהן עמהן (סה"כ 60) – רש"י]; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם [=חמורים זכרים, רש"י] עֲשָׂרָה" (לב, טו-טז). רש"י מפרש: "עזים מאתים ותישים עשרים - מָאתַיִם עִזִּים צְרִיכוֹת עֶשְׂרִים תְּיָשִׁים, וְכֵן כֻּלָּם, הַזְּכָרִים כְּדֵי צֹרֶךְ הַנְּקֵבוֹת" (שם). יעקב אבינו היה בקיא ברביית הצאן (שהרי עבד את צאן לבן במשך 20 שנה) ולכן שלח לעשו מנחה המורכבת  מצאן ובקר גמלים וחמורים – בה היחס בין הזכרים לנקיבות בכל אחד מהמינים, הוא כפי הצורך הטבעי לרבייתם[1]: עיזים – זכר אחד ל-20 נקיבות; כבשים – זכר אחד ל-20 נקיבות; פרים – זכר אחד ל-4 נקיבות; חמורים זכר אחד ל-2 נקיבות; גמלים – זכר אחד לכל נקיבה. גם האבן עזרא מפרש שיעקב אבינו היה בקיא ברביית הצאן ושאר בעלי החיים האמורים בפסוק: "עזים מאתים -בצאן שם הנקבות עשר לזכר. ולפרים ד' (=ארבע) ולעיירים שנים. כי ידע תולדתם" (שם).

כבשים ורועה בארקנסו.
מתוך ויקימדיה

רש"י בהמשך פירוש מציין, שהיחס בין הזכרים לנקיבות, הוא לפי הזמן הפנוי שיש לזכר לעבר את הנקיבה; למשל, הפר, מאחר והיו משתמשים בו כל היום לעשיית מלאכה, כגון: חרישה, לכן, הוא יכול לעבר רק ארבע פרות: "... שֶׁמָּצִינוּ כָּאן שֶׁמָּסַר לְכָל תַּיִשׁ עֶשֶׂר עִזִּים וְכֵן לְכָל אַיִל; לְפִי שֶׁהֵם פְּנוּיִים מִמְּלָאכָה דַּרְכָּם לְהַרְבּוֹת תַּשְׁמִישׁ וּלְעַבֵּר עֶשֶׂר נְקֵבוֹת, וּבְהֵמָה מִשֶּׁנִּתְעַבְּרָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת זָכָר, וּפָרִים שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלָאכָה, לֹא מָסַר לְזָכָר אֶלָּא אַרְבַּע נְקֵבוֹת, וְלַחֲמוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לְזָכָר, וְלַגְּמַלִּים שֶׁהוֹלְכִים דֶּרֶךְ יוֹתֵר רְחוֹקָה נְקֵבָה אַחַת לְזָכָר" (שם).

 עדר היא קבוצה נפרדת של צאן או של בהמות. הכבשים ידועים בחוש העדר המפותח שלהם. עדרים גדולים של כבשים (עד 1,000 ויותר) נעים כגוש אחד. חוש העדר המפותח תורם לחשיבותם הכלכלית שכן רועה אחד יכול לשלוט על קבוצה גדולה של חיות. כבשים שהופרדו מהעדר מגלים סימני מצוקה והם פועים בקול רם או בוטשים בקרקע. בתוך עדר עיזים קיימת היררכיה חברתית ברורה המוגברת כתוצאה מצפיפות או מרווח בלתי  מספיק לאכילה. עז חדשה המגיעה  לקבוצה חדשה או לדיר צריכה להילחם על מקומה בהיררכיה בדיר[2].

 בכל עדר ישנם מספר זכרים המפרים את הנקיבות בעונת הרבייה. זכר אחד יכול להפרות מספר נקיבות. היחס בין הזכרים לנקיבות בעדרים מבויתים עשוי להיות שונה מהיחס בין זכרים לנקיבות בעדרים המצויים בשטח הפתוח בטבע -  שכן בעדרים מבויתים המטרה של המגדלים היא להשיג תפוקה מקסימלית מהעדר מבחינה כלכלית.

 אצל עדרי הכבשים, האֵילים (הזכרים)  פוריים במשך כל השנה ורוב המגדלים שומרים על יחס של אַיִל אחד ל-25 עד 35 רחלות[3] (נקיבות).

פרי רבייה

אצל עדרי הפרים, היחס הוא של פר אחד ל-20 עד 30 פרות בחלקות המרעה. מתוך כך יוצא, שבעדר המונה מספר עשרות פרות, מוכנסים פרי רבייה ספורים. כלומר, קבוצת פרי הרבייה מהווה חולייה חשובה ויקרה, בתהליך גידול הבקר במרעה. פרים אלו, בהיותם חשובים ביותר בגידול בקר לבשר, הינם בעלי ערך כלכלי גבוה ועלותם גובהה. רכישת פרי הרבייה לעדר פרות מתבצעת מעדרי טיפוח, ייעודיים לגזע מסויים, אשר ניחנו אף בכושר הורשה רב[4].

בעבר, הפרים היו משמשים בעיקר לעשיית מלאכה, כמו חרישה,  כפי שרש"י הדגיש בפירושו: "וּפָרִים שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלָאכָה, לֹא מָסַר לְזָכָר אֶלָּא אַרְבַּע נְקֵבוֹת",  בעוד שכיום המטרה היא רבייה, על מנת  להשיג תפוקה מקסימלית מהעדר מבחינה כלכלית, ולכן היחס בעדר בין הזכרים לנקיבות היה שונה מאד.

הזרעה מלאכותית בבעלי חיים

כיום אין מביאים פר אל הפרה המיוחמת או את הפרה אל הפר, אלא פרה מיוחמת מזוהה על ידי הרפתן על פי הנסיון והידע שלו או על ידי מכשיר הסופר את צעדיה של הפרה. כאשר היא עושה צעדים יותר מן הרגיל, אנו מקבלים אימות שאכן הפרה מיוחמת ויש להזריע את הפרה, ע"י רופא וטרינר, המגיע לרפת ומזריק את תאי הזרע לגופה של הפרה. ההזרעה אפשרית בכל בהמה רק בימים מסוימים בכל מחזור ייחום[5].

הזרעה מלאכותית בבעלי חיים הוא פרקטיקה הנהוגה בעיקר בחקלאות מתועשת, שבמהלכה מופרית נקבה מזרעו של זכר, מבלי שאלה יזדווגו. לצורך כך, נלקח זרע מהזכר תוך שימוש בתכסיסים המחקים את פעולת ההזדווגות. הזרע, שנשמר לאחר עיבוד בהקפאה עד מועד ההזרעה, מוחדר לגופה של הנקבה תוך שימוש בעזרים טכניים.

בין הסיבות לשימוש בטכניקה זו לצורך רביית בעלי חיים: הבטחת העברתן של תכונות רצויות לאדם במידה המרבית - דרך בחירת זכר אשר נבדק ונמצא כמוריש אותן תכונות לצאצאיו, חיסכון כלכלי כתוצאה מכך שאין עוד צורך להחזיק זכרים רבים והימנעות מהעברת מחלות[6].

---

[1] כפי שמפרש רבי אליהו מזרחי על רש"י : "...שהיה בקי ויודע כמה נקבות צריכות לזכר א' בכל מין ומין ולא היה זה על צד המקרה וההזדמן" (שם).

[2] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית  בערך "כבש הבית" בפיסקה "התנהגות".

[3] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית  בערך "כבש הבית" בפיסקה "רבייה".

[4] "לימוד התנהגותם של פרים במרעה לצורך שיפור ביצועיהם", עמית דולב, יהודה יהודה וזלמין הנקין. ראה גם אנצ' העברית, ערך "בקר", בפיסקה "מן הביולוגיה של הבקר".

[5] "הזרעה בחול המועד", שמואל מאיר, אתר "למעשה", מכון התורה והארץ.

[6] ע"פ ויקיפדיה בערך "הזרעה מלאכותית".

© כל הזכויות שמורות למחבר