נס הבאר

 מאת: אורן סעיד

יעקב אבינו בראותו את רחל, בת לבן אחי אמו, נתמלא כוח וגבורה והצליח לגלול לבדו את האבן הכבידה מעל פי הבאר. התרגום יונתן מלמד אותנו שארע כאן נס.

בפרשתנו אנו קוראים על כך שיעקב הצליח לגלול את האבן הגדולה מעל פי הבאר שבעיר חרן: "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" (כט, י).

תופעה רגילה בכל ישוב וישוב, מימי קדם ועד ימינו באזורים מתפתחים, היא הבאר הנמצאת בשדה. היא משותפת לאנשי המקום ומשמשת גם להשקאת העדרים, וכרגיל נמצאת אבן גדולה על פיה[1]. האבן, כפי הנראה, הבטיחה מפני גניבת מים, שהיו נוזל חיוני ויקר [הפתגם העממי (משלי ט, יז): "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" מרמז על נוהג "לגנוב מים"]. האבן שמרה מפני גניבה כי אדם בודד לא היה יכול לגולל את האבן מפי הבאר (בראשית כט, ח), ורק יעקב אבינו בראותו את רחל, בת לבן אחי אמו, נתמלא כוח וגבורה והצליח לגלול לבדו את האבן מעל פי הבאר.

באר ארטזית.
יוצר: אליסף.
מתוך ויקימדיה

בבראשית רבה דורשים : "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן - אמר רבי יוחנן: כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית" (פרשה ע, יב). כלומר, יעקב לא גלגל את האבן בטורח כמו שהיו עושים הרועים אלא העבירו בקלות, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית. הצלוחית, היא כלי בצורת בקבוק, כלומר, כלי בצורת ביצה או כדור עם צוואר גבוה מאד וצר וכן עם בסיס-רגל גבוה וצר אף הוא. את צוואר הבקבוק היו סוגרים בפקק[2]. רש"י מציין, שלא מדובר בנס, אלא שיעקב אבינו היה גיבור: "כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול[3]".

אולם, על פי התרגום יונתן ארע כאן נס:

התרגום יונתן (שם) מסביר, שהמים עלו מעצמם והשקו את הצאן של לבן, ובראותו את הפלא הזה הבין יעקב שהקב"ה זימן לו את זיווגו במקום הזה; וכן, כל עשרים השנה - זמן שהותו של יעקב בבית לבן, היו הולכים המים ונובעים למעלה בזכותו של יעקב. כשברח יעקב מן לבן, המים פסקו לנבוע ולאחר שלושה ימים הבין לבן שברח יעקב, מפני שהמים נבעו בזכות יעקב (תרגום יונתן לא, כב).

באר מים היא מבנה מלאכותי שנוצר בחפירה או בקידוח במטרה להעלות מי תהום מן האקוויפר [=מאגר מים תת-קרקעי (מי תהום) המורכב משכבות סלע (בדרך כלל סלעים קשים) נקבוביות, המאפשרות מעבר מים ואגירתם על גבי שכבות סלע אטומות] אל פני השטח. המים יכולים להישאב מתת-הקרקע בכלי קיבול (כמו דלי) הקשור לחבל, באנטיליה (שהיא מתקן שאיבה עשוי שרשרת נעה, שאליו מחוברים כלי קיבול למים) או, כנהוג בעולם המודרני, במשאבה. כמו כן קיימות בארות ארטזיות שמהן מופקים מים ללא הפעלת כוח חיצוני[4].

לפנינו נס של הפיכת באר רגילה, למקור מים שמימיו עולים מעצמם[5] כמו  באר אַרטֵזִית, כפי שארחיב להלן. לא יתכן שהמים עלו בשל כוחות גיאות ושפל, כיוון שהשפעתם של כוחות אלו מזעריים על מקורות מים קטנים כבאר[6].

באר ארטזית

זוהי באר שמי התהום עולים ממנה בלחץ טבעי. מצויות בארות ששכבותיהן בנויות בצורת קשתות, היוצרות קערון או שקערורית. נתאר לנו שכבת חול כלואה בין שתי שכבות טיט. קצות שכבת החול, המגיעים עד פני השטח העליון, גלויים ודרכם מחלחלים מי הגשמים לכל עמק השכבה. המים העומדים בחלקים השונים של שכבת החול לוחצים על פני המים הנמצאים בתוך השקערורית. אם יקדחו במרכז השקערורית, יזנקו המים, בכח הלחץ מן הצדדים הגבוהים מהמקום המנוקב, בצורת מזרקה. תורת הפיסיקה מסבירה תופעה זאת על יסוד חוק הכלים השלובים[7].   

דוגמה לבאר ארטזית בישראל הוא "מפל איוב" בצפון הכנרת, שנוצר כתוצאה מקידוח של תה"ל (=תכנון המים לישראל בע"מ) במסגרת הפעולה להטיית המעיינות שהמליחו את הכנרת. בארות ארטזיות נוספות הן חמי געש וחמי יואב, המשמשות לצורכי ריפוי ובידור[8].

מעיין העתק

סוג אחר של מקור מים הנובע מהאדמה בעצמו הוא מעיין העתק. המים זורמים באקוויפר כלוא עד הגיעם להעתק (שבר), ושם הם נתקלים בשכבה אטימה, שאינה חדירה למים החוסמת את דרכם. בנקודה זו המים עולים לאורך ההעתק (קו השבר), עד שהם מגיעים לפני השטח, ושם הם פורצים בצורת מעיין. מעינות כאלה הם, למשל, מעיינות הגלבוע, יריחו ומעיינות לאורך גדותיו של ים המלח[9].

יתכן והקב"ה הפך את הבאר שבעיר חרן לבאר ארטזית או למעיין העתק, למשך 20 שנה – זמן שהותו של יעקב בחרן[10].

---

[1] על "השקאה בתקופת המקרא", ראה מאמרו של יהושע ברנד, מחניים - בטאון הרבנות הצבאית הראשית, גליון ל, תשי"ז. למאמר המקוון באתר "דעת" – מכללת הרצוג.

[2] ע"פ הספר "כלי חרס בספרות התלמוד" מאת יהושע ברנד, עמ' תנו, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ג.

[3] וכן נאמר במפורש במדרש תנחומא לפרשת וישלח, על הפסוק "ויקח יעקב, אבן; וירימה, מצבה" (לא, מה): "ראה גבורתו של יעקב... וירימה, והוא הרימה מצבה כאדם שמעביר פקק צלוחית מן הצלוחית" (וישלח, סימן ד). אילולא דברי המדרש, שציין שיעקב הזיז את האבן בכוחו הגדול, ניתן לומר, שהמים הפורצים מהבאר בדרך נס (כפי שיובא להלן ע"פ התרגום יונתן), הם שהרימו את האבן, ובכך עזרו ליעקב להסיר את האבן מעל פי הבאר. כיצד לחץ מים יכול לגרום להרמת אבן כבידה ראה במאמר "כדור האבן - רקע מדעי", באתר מוזיאון המדע ע"ש בלומיפלד בירושלים.  

[4] המכלול – האנצ' היהודית בערך "באר מים".

[5] באזורי הרי געש מצויים לפעמים מעיינות חמים שמימיהם עולים מעומק רב, המכונים גֶייזֵרים. מעיינות אלה מכונים בשם גייזרים. המים מזנקים מהם בזמנים קצובים בקול רעש גדול בדמות עמוד מים חמים מלווה ענני קיטור המתנשאים לעשרות מטרים. הגייזר המפורסם בעולם נמצא בפארק ילוסטון בארצות הברית ונקרא "הזקן הנאמן" בגלל "נאמנותו" לתפקיד- הוא פורץ בטמפרטורה של 100 מעלות צלזיוס, בממוצע פעם בשעה וחצי למשך כ-2 עד 5 דקות (ראה בויקיפדיה בערך "גייזר"). יתכן והקב"ה עשה נס לרועים בזכות יעקב כדי להקל מעליהם את השקיית הצאן, והפך באר רגילה לגייזר, במשך עשרים השנה. בחרן הנמצאת בתורכיה, יש הרי געש פעילים וכן הרי געש כבויים-הרי געש שפעלו בעבר, ולכן סביר שיווצרו גייזרים בחרן (ראה בויקיפדיה בערך "גאוגרפיה של טורקיה"). הקושי הקיים בהסבר זה, הוא  שמדובר במים חמים מאוד ואפילו רותחים, ואיך שתו מים חמים או רותחים? לכן יש להעדיף את ההסבר של באר ארטזית.

[6] ראה גם במאמר "גיאות הנילוס" בפרשת ויגש.

[7] חוק זה נובע מחוק פסקל הקובע כי לחץ הפועל על נוזל בנקודה כלשהי מועבר לכל נפח הנוזל, ופועל בכל הכיוונים. חוק כלים שלובים קובע, כי הנוזל בכלים המחוברים ביניהם יהיה בכל הכלים באותו גובה.

[8] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "באר ארטזית".

[9]  הספר "מים", מעיין העתק, מחברים:  סביר, בילי ; הראל, יאיר ; צוותי פיתוח ישראלים, ירדנים ופלשתינים, 2004, מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. המקור המקוון בספריה הוירטואלית של מטח, "מעין העתק".

[10] ישנה מחלוקת בתפיסת הנס. יש שטוענים שאל לנו לפרש את הנס בשום דרך אלא הנסים הם אירועים הנעשים ע"י השגחתו של הקב"ה בלבד, והם דברים הנשגבים מבינתנו. אולם רבים הם המסבירים את הנסים באמצעות חוקי הטבע, ואנו נוקטים כאן בדרך זו. הטבע הוא נס. חוקי הטבע והנס או ההשגחה אינם נוגדים זה את זה, אלא משלימים זה את זה. הנס מופעל במסגרת ההסדר הטבעי בלבד, אפילו הנס הפלאי ביותר מופעל במסגרת הבריאה; מובא ברבינו בחיי שמות יד כז: "הקב"ה התנה עם כל מה שנברא במעשה בראשית, ציווה לים שיקרע, את השמש והירח שיעמדו בימי יהושע...". ריה"ל בספרו הכוזרי (מאמר ג סוף סעיף עג) כותב: "כי המנהגים שנשתנו-הם טבע". וכן כתב הרמב"ם, באיגרת תחיית המתים, בפרק י' (לקראת סוף האיגרת) שהנסים פעמים והם באים בדרך הטבע: "... ופעמים יהיו בעניינים האפשריים בטבע, כבוא הארבה והברד והדבר במצרים, כי מדרך מיני אלו הדברים שיארעו במקצת העתים במקצת המקומות...".

© כל הזכויות שמורות למחבר