נזיד עדשים

 מאת: אורן סעיד

צמח העדשה התרבותית הוא מגידולי העולם העתיק ושרידיו נמצאו באתרים רבים, וזיהויו הוא חד משמעי, עם מין הקטנית העגולה הידועה בשם זה בימינו.

בפרשתנו מסופר, שיום אחד, כאשר עשיו שב מן השדה והוא עייף, הוא מצא את יעקב מבשל נזיד עדשים ובקש מיעקב שייתן לו מהנזיד עדשים: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם" (כה, ל).  מבאר רש"י ש"הָאָדֹם הָאָדֹם" – הכוונה לעדשים אדומות: "מן הָאָדֹם הָאָדֹם – עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם, שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים? שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם; ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר. ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחילת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה, כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב): אַבֵל כל שלושה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחילה, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל וכו'" (שם). רש"י מציין על פי המדרש, שאותו יום שבישל יעקב נזיד עדשים, נפטר אברהם אבינו, ולפיכך יעקב בישל נזיד עדשים שהוא מאכל אבלים.

עדשים בגוונים שונים.
מתוך ויקימדיה

עדשה תרבותית

עדשה תרבותית היא מין צמח ממשפחת הקטניות. זרעי העדשה - העֲדָשִׁים, משמשים להכנת מגוון מאכלים: מסלטים, מרקים ונזידים ועד קציצות. גובה הצמח כ-40 ס"מ, ולו פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או כחלחל. לצמח תרמילים המכילים שני זרעים בדרך כלל[1].

העדשים נזכרים במקרא 4 פעמים, תמיד בלשון רבים והם מזוהים באופן חד משמעי, בכל התרגומים והפירושים, עם מין הקטנית העגולה הידועה בשם זה בימינו. צמח זה הוא מגידולי העולם העתיק ושרידיו נמצאו באתרים רבים במזרח הקרוב וכן בארץ ישראל באתרים מתקופת המקרא. הוא נזכר רבות בספרות חז"ל ובימי הביניים[2].

עדשים אדומות

רש"י כאמור ציין, שמדובר בעדשים אדומים (שם). והכוונה לאלה בעלי גוון חום או כתום, שנכללו בספקטרום הגוונים הנרחב של המונח  "אדום" בלשון הקדמונים. זה  מתאים לגוון האדמוני (ג'ינג'י) של עשיו או לגוון "הפרה אדומה", שהייתה למעשה בגוון חום-כתום.

הרד"ק מבאר, שהכוונה לעדשים קלופים שהם אדומים: "מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה - העדשים הקלופים הם אדומים, וכפל הדבור לרוב תאוותן אליהן" (שם). קיימים זני עדשים בעלי גוונים שונים מצהוב לאדום-תפוז עד ירוק, חום ושחור. עדשים בצבע אדום או כתום הם דקורטיביים ומתקבלים על ידי הסרת הקליפה מזרעים בעלי גוונים אחרים[3].

כיוון אחר של פרשנות הוא שמדובר בגוון התבשיל שהתקבל באמצעות התבלינים שבו, כמו למשל תוספת של פרי האוג (סמאק). רבנו אברהם בן הרמב"ם כתב שעדשים בבישול בחומץ ודבש – תבשילם אדום[4].

עדשים – אין להם פה

רש"י ציין (שם) שהאבלים נוהגים לאכול ביצים ועדשים מכיוון שהם עגולים ו"אין להם פה" כך האבל אסור בדיבור – להסיח דעתו מן האבלות.  בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא, מבאר רש"י, שהכוונה שאין להם סדק: "עדשין אין להן פה - כמו שיש לפולין ולשאר מיני קטנית כמין סדק" (בבא בתרא, טז ,ב). מבנה גרגיר העדשה שונה משאר גרגירי הקטניות. גרגירי שאר מיני הקטניות אינם עגולים; בדרך כלל קיימת בליטה או שקע במקום שבו נמצא נבט הזרע. לעומת זאת, העדשה היא עגולה – ללא בליטה[5].

---

[1] ויקיפדיה האנגלית בערך "Lentil" [=עדשה תרבותית].

[2] זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 101.

[3] "עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה - עדשה תרבותית", ד"ר משה רענן, בבא בתרא (צד,א), פורטל הדף היומי.

[4] פרופ' זהר עמר, במאמר "נזיד עדשים", פרשת תולדות, באתר "קדמוניות הטבע והראליה בישראל".

[5] "מה עדשה זו אין לה פה - עדשה תרבותית", ד"ר משה רענן , בבא בתרא (טז,ב), פורטל הדף היומי.

© כל הזכויות שמורות למחבר