מעשה עיזים

 מאת: אורן סעיד

בפרשתנו אנו למדים שאריגים העשויים משער עיזים מקבלים טומאה. אריגים עשויים משיער עיזים, נתגלו באתרים בארץ ישראל מתקופות שונות.

נאמר בפרשתנו: "וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (יא, לב). מה פירושה של המילה "שָׂק"?

"שק" הוא כלי קיבול העשוי מחומר גמיש כגון בד, עור וכיוצא בזה[1]: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ" (בראשית, מב, לה); בלשון המקרא פעמים "שק" בא במשמעות של סוג של אריג גס ופשוט אשר נהגו האבלים ללבוש בתקופת המקרא: "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א־ג). מה מיוחד ב"שק", אם מדובר בכלי קיבול הרי כבר נאמר בפסוק "כָּל כְּלִי", ואם "שק" בא במשמעות של אריג הרי כבר נאמר בפסוק "אוֹ בֶגֶד"?!

עז רועה.
מתוך ויקימדיה

במסכת שבת (דף סד, א) דנה הגמרא, מה לומדים מהמילים "אוֹ שָׂק". למסקנת הגמרא, מהמילה "שק" למדים: "מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג"; "שק" זהו הכלי שאנו מכירים, אלא שבעבר הוא היה עשוי משערות של עיזים. כלומר כל דבר שטווי וארוג ועשוי משערות של עיזים מקבל טומאת שרץ; למעט "חבלים ומשיחות" שעשויים משערות עיזים אבל לא ארוגים. אולם זה "שמעשה עיזים", החומר הזה מקבל טומאת שרץ, זה אנו כבר יודעים מגזירה שווה "בגד עור" מטומאת מת, ששם נאמר "וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים" (במדבר לא, כ), אלא שהמילה "שק" אנו למדים תנאי של "טווי ואריג". מהמילה "או" מרבים דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה, שאף הם מקבלים טומאת שרץ.

הגמרא שם מפרטת כמה דברים שעשויים משערות (בלשון רש"י: נוצות)  של עיזים: "קילקי" -רתמת-חזה לסוס שעשויה שער עיזים; "חבק" – רצועת בטן לסוס עשויה משער עיזים; וכן "חבלים ומשיחות", וכן מין תכשיט שהעני עושה לבת שלו על צווארה. רבינו יצחק מבעלי התוספות מציין (שם, ד"ה מניין), שישנם שני סוגים של שערות עיזים עדין וגס ששימשו לצרכים שונים בהתאם.

צבע שיער העיזים הוא שחור. צבעם של זני העזים המקומיות - בלדי או סורי ועז הנגב (העז הבדואית או העז השחורה) -  הוא שחור, כפי שרש"י מציין: "ברישא חשוכא  - סתם עזים שחורות, סתם רחלות לבנות" (שבת עז, ב). במשק העברי האינטנסיבי מגדלים את הזן זאנן (Saanen) שצבעו לבן. 

שיער עיזים הוא קשה לטוויה ונוטה להישבר; זאת משום, שבניגוד לסיבי הכבשים (הצמר) המכוסים קשקשים, ובעלי פיתולים, המאפשרים לטוות את הסיבים לחוטים או להדקם בתעשיית הלבד מבלי שהם יחליקו וישתחררו זה מזה; הרי שלשיער (העיזים) אין קשקשים או שהם מעטים והוא איננו מפותל ולכן כמעט ולא ניתן לטוויה[2].

שיער העז המקומית משמש לתעשיית מברשות, ובתערובת עם צמר גמלים וצאן, להכנת אריג לאוהלי קידר [=בדווים]. בהקשר זה יש לציין את הפסוק בשיר השירים: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה" (א, ה) ; והכוונה (ע"פ פירוש "דעת מקרא", שם) לאוהלי קדר שהיו מורכבים מיריעות שחורות, העשויות משער עיזים שהוא שחור.

התפוקה הממוצעת לעז בוגרת היא כרבע ק"ג שיער לשנה, והמחיר לק"ג הוא פי שלושה מזה של צמר כבשים מקומי. לעזים מגזע זאנן הישראלי, אין שיער בעל ערך מסחרי. ניסו לייבא מטכסס (ארה"ב) עזים מגזע אנגורה, שמשערן מכינים צמר מוֹהֵיר [=כך מכונה סיב, חוט או בד, העשוי משיער עז אנגורה]. עזים אלו הניבו (פעמיים בשנה) בסה"כ 4.5 - 4 ק"ג צמר מוהיר גלמי לעז. בגלל מיעוט הראשים ובגלל קשיים בהשגת עובדים מתאימים - חוסל הענף בארץ. בחלקים שונים של העולם (תורכיה, טכסס, דרום-אפריקה) עדיין מהווה גידול עזי אנגורה מקור הכנסה חשוב לחקלאים[3].

משערות הפלומה של עזי הקשמיר - הגדלות בחבל קשמיר אשר בצפון הודו, בטיבט ובמונגוליה -  מייצרים את הבד הידוע כאיכותי בזכות היותו בעל מרקם רך ונעים, וכן מונע הזעה וכמבודד חום. מחירו הגבוה של הקשמיר נובע הן מסגולותיו המיוחדות וכן ממגבלות התפוקה: עז בוגרת מספקת בשנה כמות שיער המספיקה ליצור חוט לסריגת שליש סוודר או לאריגת צעיף אחד בודד. כמות הקשמיר השנתית המיוצרת בעולם נעה בין 15,000 ל-20,000 טון[4].

אריגים עשויים משיער עיזים, נתגלו באתרים בארץ ישראל מתקופות שונות[5]:  בתמנע - במקדש המצרי ובמחנות הכורים (מאות 13-14 לפני הספירה), באתר עין רחל, אשר שימש כאתר חנייה לשיירות על הדרך שעלתה מהערבה להר הנגב (סביבות המאה הראשונה לספירה), ב"מערת הקדושים" בעבדת (מהתקופה הממלוכית), מייצור מקומי של הבדווים שחיו בצפון הנגב ובאתרים נוספים. אריגים משעיר עיזים שימשו לקליעת סלים או יריעות לאהלים וכן ליריעות ולכיסויי ריצפה ולרפידות נשיאה (ככל הנראה על הראש).

 

---

[1] ע"פ ויקימילון בערך "שק".

[2] להרחבה ראה בפורטל הדף היומי, מאמרו של ד"ר משה רענן, במאמר "האי צמר והאי שיער – צאן" (מנחות ג, א).

[3] מתוך: אנצ' לחקלאות, כרך רביעי, בעלי חיים, חלק שני, עמ' 837-838, תל אביב תשמ"ב.. ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "Mohair" (מוהיר).

[4] ע"פ המכלול – האנצ' היהודית בערך "בד קשמיר".

[5] "מחקרים באריגים קדומים שנתגלו בארץ־ישראל", אורית שמיר ועליזה בגינסקי, קדמוניות לא, תשנ"ח, עמ' 62‑53 .

 

© כל הזכויות שמורות למחבר