עוברים בסיכון גבוה

 מאת: אורן סעיד

בפרשתנו אנו קוראים שאת הבכורים מבני ישראל ואת שבט לוי יש למנות מגיל חודש ומעלה. זאת משום שעד חודש ימים היילוד הוא בחזקת "נפל".

בפרשתנו אנו קוראים על מיפקד בני ישראל. כמו כן ה' מצווה למנות את בני לוי בנפרד ואת בכוֹרי בני ישראל בנפרד: "פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם" (ג, טו); "פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם" (ג, מ). מדוע ה' מצווה למנות את בני לוי והבכורים בבני ישראל דווקא מגיל חודש ומעלה? מסביר רש"י: "מבן חודש ומעלה – משיצא מכלל ספק נפלים" (ג, מ). כלומר, אחרי חודש (30 יום) מעת הלידה, הוולד יוצא מכלל נפל. מהו נפל?

נפל הוא יילוד שנולד עם מומים כה חמורים, שאין לו סיכויים לחיות, או יילוד שנולד טרם זמנו, והוא איננו בשל, ובעיקר התייחסו חז"ל בהגדרה זו למי שנולד לשמונה חודשי הריון. בחז"ל אנו מוצאים שלושה קריטריונים להגדרת נפל[1]: 

1. תינוק שאנו יודעים ע"פ חישוב, שהוא בן שמונה חודשי הריון.

2. וולד שציפורניו ושערו לא נגמרו.

3. אם מת בתוך שלושים יום מעת הלידה.

עובר בשבוע ה-20 להריון.
בשבוע זה כבר יש לעובר שערות וציפורניים.
יוצר: Ferrylodge .
מתוך ויקימדיה

נחלקו הפוסקים האם כל אחד מהקריטריונים לבדו, מוציא מדין נפל (כשהוא לא מתקיים), או שצריך אי-קיום שניים או שלושה קריטריונים להוציא מדין נפל.

הגדרת "נפל" נוגעת לכמה עניינים בתורה. ויש לה השלכות לגבי נושאים רבים, למשל: בכור "נפל" פטור מפדיון, כפי שנפסק בשולחן ערוך (יורה דעה, שה, יב), שבכור שמת תוך 30 יום פטור אביו מלפדותו; מת לאחר 30 יום חייב לפדותו[2] (אלא שאין האב מברך "שהחיינו").

תינוק שנולד בחודש השמיני להריון

     לפי חז"ל, יש קיום ליילוד שנולד בתוך שבעה חודשי הריון, או לאחר תשעה חודשי הריון, אבל הנולד בחודש השמיני להריון איננו בן-קיימא. עניין זה, שהנולד לשמונה חודשי הריון אינו חי, היה מקובל ומפורסם גם בין חז"ל, וגם בין חכמי ישראל וחכמי האומות בעולם העתיק ובימי הביניים, ועד היום אמונה זו נפוצה בתרבויות שונות, כגון הודו וגרמניה.

לפי הידוע לנו כיום, אין המציאות כך, ומבחינה מדעית וסטטיסטית עולים סיכויי ההישרדות של היילוד בקו ישר עם עליית גיל ההריון, ללא "המדרגה" של ירידה בהישרדות באלו שנולדים לאחר שמונה חודשי הריון.

במאמר "על בן שמונה", הנמצא בכתבים הרפואיים היווניים הקדומים ביותר, המיוחס להיפוקרטס (סביבות 360 – 460 לפני הספירה), נכתב כי פגים הנולדים בחודש השמיני אינם בני קיימא, בניגוד לבני שבעה או תשעה המסוגלים לחיות. כדי להסביר את התופעה המבוססת, לדבריו, על תצפיות מדעיות, הוא מפתח תיאוריה על פיה תמיד מתפתחת מחלה בת 40 יום סביב החודש השמיני של ההיריון. עובר הנולד תוך 40 הימים הללו, אינו מסוגל לחיות, הואיל ולחץ  הלידה מתווסף למחלה זו[3].

יש שהסבירו, שרווחה הדעה, שקיימים מדורים שונים ברחם בשלבי ההריון השונים, ואם נולד מתוך המדור שנמצא בו בחודש השביעי, או בחודש התשיעי, יכול הוא לחיות, ואם נולד מתוך המדור שנמצא בו בחודש השמיני, לא יכול לחיות, מסיבות שונות. לעניין המדורים ברחם, לפי הידוע לנו כיום, אין מדורים ברחם, אם כי העובר אכן עובר מיקומים שונים ברחם בתהליך ההריון לקראת הלידה. 

יש שכתבו הסבר אסטרולוגי, שבחודש השמיני שולט כוכב המורה על חולשה ומיתה; ויש שכתבו הסבר נומרולוגי – כך למשל בכתבי גלינוס (199 - 129): "כלל 450: מדוע בני שמונה אינם בני קיימא למרות שבני שבעה מתקיימים? כך נאמר: המספר 8 הוא זוגי, יכול להצטרף לעצמו ואינו מכריע. אולם המספר 7 הוא בלתי זוגי, אינו יכול להצטרף לעצמו ולכן אינו מכריע".

כאמור, חז"ל השתמשו בידע שרווח בימיהם. יש שדחקו עצמם בתירוץ "נשתנו הטבעים", כלומר, שבימי חז"ל היתה המציאות שהנולד לשמונה חודשי הריון לא היה בן-קיימא, וכיום המצב הוא אחרת.

בהערת אגב יש לציין, שבעבר, פגים - תינוקות שנולדו קודם זמנם, לא היו שורדים;  בזמננו, שפותח ציוד רפואי מתקדם, כמו אינקובטור, שיעור ההישרדות של הפגים הוא גבוה.

ציפורניו ושערו של היילוד

בשבוע ה-20 להריון, כבר נוצרו שערותיו של העובר - פרווה עדינה מכסה את גופו. עד 32 שבועות הריון מכסה שיער זה את כל גופו, בשבועות 32-37 הוא נעלם מהפנים, בשבועות 38-42 הוא נשאר רק על הכתפיים, ואחרי שבוע 42 הוא נעלם לגמרי [4].

הציפורניים מתחילות להתפתח בחודש השלישי להריון. בשבוע ה-32 ציפורני הידיים צומחות עד לקצות אצבעות הידיים. בשבוע ה-36 ציפורני הרגליים צומחות עד לקצות אצבעות הרגליים. תינוק שבעת הלידה, ציפורניו לא מגיעות לקצות האצבעות, מראה שהוא נולד קודם זמנו[5]. לכן לפי התפתחות השערות והציפורניים אפשר לדעת מתי היילוד נולד.

בפוסקים לא נמצאה הגדרה מדויקת לסימני השערות והציפורניים, פרט למושגים כלליים של 'שיער לקוי', 'אין ציפורניו שלימות כברייתן', ויש מי שכתב, שאם יש קצת ציפורניים וקצת שערות, הרי זה ספק נפל [6], וגם זה איננו מוגדר דיו. בנוסף, הפוסקים חלוקים, האם כל אחד מהסימנים של גמר התפתחות השיער או גמר התפתחות הציפורניים לבדו מוציא מדין נפל, או שצריך דווקא שיגמרו שניהם - שערו וציפורניו, ולא די באחד מהם [7].

 

---

[1] ע"פ אנצ' הלכתית-רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג,  בערך "פגים".

[2] להרחבה ראה במאמר "פגים ונפלים ביחידת טיפול נמרץ ילודים היבטים הלכתיים - שאלה ותשובה", מאת הרב יצחק זילברשטיין וד"ר א. וילנסקי, ספר אסיא-כרך שישי, מכון שלזינגר * הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים, תשמ"ט. המאמר המקוון באתר "דעת".

[3] להרחבה ראה במאמר "בן שמונה מקורות קלאסיים לאמונה עממית", מאת ד"ר רוזמרי רייס וד"ר אבנר אש, אסיא מה-סו (יב, א-ב), טבת תשמ"ט. המאמר המקוון באתר "דעת".

[4] ע"פ אנצ' הלכתית-רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג,  בערך "יילוד" בפיסקה "רקע מדעי". הערך המקוון בויקישיבה.

[5] "The Developing Human", by Keith L. Moore and T. V. N. Persaud and Mark G. Torchia, Elsevier Health Sciences, 2011, page 460

[6] שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קכג אות כא.

[7] ספר כורת הברית סימן רסו, סעיף קטן לג.

© כל הזכויות שמורות למחבר