חצצון תמר - עין גדי

 מאת: אורן סעיד

עין גדי היתה עשירה בעבר בעצי תמר (דקל). עדות לכך הוא בשמה המקראי המוזכר בפרשתנו "חצצון תמר".

נאמר בפרשתנו, שכדרלעומר והמלכים שחברו אליו עשו "סיבוב שליטה" בארץ, להודיע ולהיוודע לכל התושבים מי הם אדוני הארץ;  בתחילה הם מכים את עשתרות קרניים שהיא בצפון וכך הולכים ושוטפים עד איל פארן אשר על המדבר, הנמצא לדרומה של ארץ ישראל.  המלכים עושים מעין סיבוב 'פרסה' לאחר שהגיעו למדבר פארן ומכים את עמלק ואת האמורי שישב ב"חצצון תמר": "וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי, הַיֹּשֵׁב בְּ חַצְצֹן תָּמָר" (יד, ז). רש"י מזהה את חצצון תמר עם עין גדי: בחצצון תמר – הוא עין גדי, מקרא מלא (דברי הימים ב' כ, ב) ביהושפט" (שם). מקורו של רש"י הוא פסוק מפורש בדברי הימים ב' (כ, ב) המציין את המקום בו התרכזו צבאות זרים ללחימה בממלכת יהודה: "וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי". מדוע עין גדי כונתה בשם חצצון תמר?

השם חצצון מקורו כנראה בשם "ואדי חצאצה" בערבית, שפירושו נחל החצץ [1], הנחל היורד מאזור תקוע ונשפך לים המלח כ-6 ק"מ מצפון לעין גדי.

עין גדי.
יוצר: דניאל באראנק.
מתוך ויקימדיה

השם תמר, מעיד על הדקלים הרבים שגידלו בעבר בעין גדי וכפי הנאמר במדרש בראשית רבה: "וגם את האמורי היושב בחצצון תמר - ובעין גדי דתמרייה [=של עצי תמר]" (פרשה מב, אות ז). עין גדי הצטיינה באדמתה הדשנה, והייתה מהוללת בעצי התמר היפים ביותר, כפי שיוסף בן מתתיהו כתב: "בעין גדי גדל עץ התמר היפה ביותר ושם הצרי" (קדמוניות ט, א, ב). החכם והסופר בן סירא (ראשית המאה השניה לפני הספירה), מזכיר את עין גדי בהקשר של התמר: "כְּתָמָר הִתְרוֹמַמְתִּי בְּעֵין גֶדִי" (בן סירא  כד,  ד).

חשיבותו של פרי הדקל, התמר, נובעת מהיותו עשיר באנרגיה (הוא מכיל עד 85 אחוז סוכרים), מוכן לאכילה כמות שהוא ללא כל הכנה, בעל חיי מדף ארוכים וקל לאחסון ללא צורך בתנאים מיוחדים. חשיבותו הכלכלית של דקל התמר נזכרת במדרש: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית, כך הם ישראל: אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי אגדה" (בראשית רבה פרשה מא, אות א); כלומר כל חלקי העץ משמשים את האדם, החל מן הפרי למאכל וכלה בגזעים לבנייה. בחפירות ארכיאולוגיות בעין גדי, נמצא כי גם שאריותיהן של כפות התמרים שימשו להסקה בתנורים שבבתי התושבים [2].

גלעיני תמרים ופירות שלמים, נתגלו בחפירות שנערכו 'במערת הבריכה' אשר בעין גדי שנחפרה על ידי נ' אביגד [3]. בחפירות עין גדי נמצאו שרידים של קורות גזעי דקלים ששמשו לבניה, כך למשל גג בית הכנסת שנהרס במהלך המאה השישית נישא על גבי קורות תמרים [4].

ע"פ שיר השירים עין גדי בעבר היתה מפורסמת גם בכרמיה; בתרגום יונתן לשיר השירים על הפסוק "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (א, יד): "וּמְנַיִן הֲוָה לְהוֹן חַמְרָא לְנַסָּכָא [=מנין היה לבני ישראל במדבר יין לנסך על המזבח]...? אֶלָא הֲווֹ אָזְלִין לְכַרְמֵי עֵין גֶּדִי וְנָסְבִין מִתַּמָּן אַתְכָּלִין דְּעִנְבִּין וְעָצְרִין מִנְּהוֹן חַמְרָא וּמְנַסְּכִין יָתֵיהּ עַל מַדְבְּחָא רַבְעוּת הִינָא לְאִמְּרָא חַד [5]" [=היו הולכים לכרמי עין גדי, ולוקחים משם אשכולות ענבים וסוחטים מהן יין ומנסכים אותו על המזבח, רבע ההין לכבש האחד].

בשנת תשי"ג (1952-1953) עלתה על אדמת עין גדי שהיא כיום על גבול ישראל-ירדן, קבוצת נח"ל והקימה שם משק מעורב של ירקות בכירים ומטעי תמרים וגפנים [6].

עין גדי הקדומה

"עין גדי" קרויה כך על שם המעיין המצוי בתחומה והקרוי "עין ג'ידי" בפי יושבי הסביבה או על שם העיזים והיעלים שרעו בסביבתה עם גדייהן.

בחפירות שנערכו בעין גדי הקדומה, נמצאו שרידי בתים חביות ותנורים; בקצה הישוב מעט יותר מזרחה התגלו שרידי בית הכנסת העתיק של הישוב עין גדי. בבית הכנסת נמצאו כתובות פסיפס מרהיבות בעברית ובארמית.  אחת הכתובות היא של רשימת השמות של אבות האנושות (מאדם ועד אברהם) והשניה היא כתובת מעניינת שאומרת (בתרגום חופשי מארמית) יקולל מי שיגלה את סוד העיירה. כנראה [7] הכוונה היא לסוד גידול האפרסמון (הכוונה לצמח ממנו היו מפיקים בושם בצורת שמן [8] ולא לפרי הקרוי בימינו אפרסמון) שהיה הסוד המקצועי של העיירה ואם הוא היה מתגלה, מקור פרנסתה העיקרי היא אובד. כיום קיים קיבוץ הנושא את השם "עין גדי" והוא שוכן כקילומטר דרומה למיקומה של עין גדי העתיקה.

---

[1] דעת מקרא, בראשית (יד, ז) בהערה.

[2] על פי מאמרו של ד"ר גדעון הדס - מנהל משלחת החפירות בנווה עין גדי, "עין גדי שם גדלים התמרים הטובים ביותר ומוהל האפרסמון", קובץ "מלח הארץ – סדרה למחקרי ים המלח", כרך 3, 2008, עמ' 87. יצא לאור בשיתוף המכון למדעי כדור הארץ של האוניברסיטה העברית, מפעלי ים המלח, מכון ים המלח למחקר ופיתוח ויוסי לנגוצקי, בנו של משה לנגוצקי.

[3] א' דנין, "הצומח בחוף ים המלח", טבע וארץ, יג (1971), עמ' 79-81; א' דנין, "קווים להכרת הצומח של מדבר בסיני", טבע וארץ, ט (1967), עמ' 343-351.

[4] א' פורת, "חקלאות שלחין קדומה ומתקניה באזורים שחונים של ארץ ישראל", עבודת דוקטור, אוניברסיטת  תל-אביב, תשמ"ה, עמ' 137.

[5] השווה למדרש אגדה, שיר השירים, טו: "יש מקום בארץ ישראל ושמו עין גדי... ועושין שם יין בטהרה לנסכים ולקרבן, שאותם כרמים עושין פירות ארבע או חמש פעמים בשנה".

[6] ע"פ אנצ' יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך "עין גדי".

[7] ע"פ פרופ' שאול ליברמן במאמר "הערה מוקדמת לכתובת בעין גדי", בכתב העת תרביץ, שנה מ, חוברת א, 2003, האונ' העברית בירושלים.  ראה גם בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "בית הכנסת העתיק בעין גדי".

[8] להרחבה על שמן האפרסמון ראה במאמר "שמן המשחה ושמן אפרסמון" בפרשת צו.

© כל הזכויות שמורות למחבר