שתיית יין

 מאת: אורן סעיד

נח היה האדם הראשון שייצר יין מגפנים רבים, לאחר המבול. נח היה גם הקרבן הראשון המתועד בתנ"ך של האלכוהול.

האדם הראשון ששכרותו מתועדת בתנ"ך הוא נח, כפי המסופר בפרשתנו, נח נטע כרם, שתה מן היין והשתכר: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר" (בראשית, ט, כ-כא). הרד"ק מבאר, שנח היה האדם הראשון שנטע כרם על מנת לייצר מהענבים יין: "ויחל נח איש האדמה - כמו שכתבנו בפרשה ראשונה (ראה בראשית ה , כט), כי נח התעסק בעבודת האדמה והתחכם בה. ועתה, אחר המבול, התחכם עוד לנטוע הגפנים רבים יחד, ולעשות מן הענבים יין; כי עד הנה לא היו שותים יין, אלא היו אוכלים הענבים כשאר הפירות. ונח היה תחלה לנוטעי כרם" (שם).

התהליך שבו נוצר יין, התגלה במקרה על ידי האדם הקדמון, כאשר השאיר ענבים בחום השמש יותר מידי זמן, או כאשר בצר אשכולות ענבים והניחם בכד חרס. לאחר כמה ימים כשטעם את המשקה מהענבים שהיו בשמש או מהמשקה שנקווה בתחתיתו של הכד חרס, גילה להפתעתו שהמשקה הנוצר הוא משכר. כיום אנו יודעים, שהיין נוצר באופן טבעי בתהליכים מיקרוביולוגיים המתרחשים בענבים ובמיץ ענבים. תסיסת היין מתרחשת בתנאי חוסר חמצן (אנאירוביים), באמצעות השמרים, המרחפים בדרך הטבע בחלל הכרם. השמרים הופכים את סוכר הענבים לאלכוהול ולמוצרי לוואי נוספים, התורמים את חלקם לאיכות היין.

ציור עתיק של משתה יין באיראן.
מתוך ויקימדיה

על אף שסביר להניח, שבני אדם גילו במקרה את סוד תסיסת הענבים, אף קודם המבול, נח היה אדם הראשון [1], על פי פירוש הרד"ק, שייצר יין מגפנים רבים, לאחר המבול.

עדויות לשתיית יין [2]

עדויות לשתיית יין במזרח הקדום מופיעות למכביר במקרא, וכן בציורי קיר ותבליטים מצריים, וכן בשרידי מתקנים שנתגלו בארץ ישראל, ואשר שימשו בייצור יין. כדי חרס עבור יין, המעידים על ייצורו של משקה זה, נמצאו בכרמל באופן המעיד על חשיבותו הטקסית של האלכוהול בקרב התרבויות הקדומות, וכמו כן גם בגאורגיה, בהרי זגארוס שבאיראן ובבבל.

ליין היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה. ציורים המתארים ייצור יין נמצאו על קירותיהם של קברי הפרעונים, וברשימת המנחות שהוגשו למת נמצאו כדי יין.

שכרות

הרד"ק מציין, שנח שתה מן היין בכמות מופרזת ולכן התבזה: "וישת מן היין - שתה בלא מדה , עד ששכר ונתבזה" (שם). דברים דומים כותב הרלב"ג: "והנה שתה מן היין יותר מהחוק הראוי , והשיגהו השכרות עד שנרדם בתוך אהלו ונגלית ערותו" (שם). על פי פירושים אלו, אפשר לומר, שבעצם נח היה הקרבן הראשון (המתועד בתנ"ך) של האלכוהול וכפי שהרד"ק כותב במפורש: "ויחל נח איש האדמה... ועוד היה הספור הזה להזהיר על משתה היין, ושלא לשגות בו, כי הוא מפסיד הדעת; כי אם ישתהו חי וישתכר ממנו, ינגב המוח ויבלבל המחשבה ויביא לידי שגעון, וכמה הפליג שלמה בגנותו (ראה משלי כג , כ); וכן הנביאים (ראה ישעיה כח , א; הושע ד , יא; חבקוק ב , ה). לפיכך בא ספור ממנו בתורה, לספר בגנותו; כי הראשון ששתה ממנו נשתכר בו, ונשתבשה דעתו , עד שנתגלתה ערותו והוא לא ידע".

שתייה מרובה של יין גורמת לשכרות ועליצות בטווח הקצר אך בטווח הארוך צריכת אלכוהול מוגזמת עלולה לגרום לנזקים בריאותיים. עם זאת, בשתייה מתונה, מועיל היין במניעת מחלות לב [3].

המבדיל משקאות המכילים אלכוהול משאר המשקאות הוא שהם משכרים - כלומר, גורמים לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם. שתיית אלכוהול גורמת לעלייה במצב רוח, להשתחררות מלחצים נפשיים, להרגשת קלילות, קלות ראש וערפול חושים, לעלייה בביטחון העצמי, ירידה בעכבות ולהרגשה נינוחה של רצון לשמוח ולחגוג. שתייה רבה עלולה להביא את האדם לידי השתטוּת והתנהגות פרועה; שתייה מוגזמת עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שיווי המשקל ולהרגשה פיזית ונפשית רעה, אשר מתבטאת בסחרחורות, בכאבי ראש, בבחילות ובהקאות - ובעקבות כל אלה, מטבע הדברים, גם בדיכאון. במקרה של שתייה מרובה, חווה לעיתים האדם השותה חמרמורת (הנג-אובר), כתוצאה מהתייבשות, מספר שעות לאחר השתייה. האלכוהול מעודד יצירת שתן וכך מביא לאובדן ניכר של מים, דבר הגורם להתייבשות, ולכן מופיעים תסמינים כגון כאבי ראש, עייפות, קושי בריכוז, רגישות גבוהה לאור ולרעש ונדודי שינה.

התופעות המלוות שתיית אלכוהול אינן קשורות לסוג המשקה אלא לריכוז האלכוהול הנמצא בו. מידת ההשפעה של האלכוהול תלויה בגורמים שונים המשתנים מאדם לאדם, כגון משקל הגוף - ככל שמשקל הגוף עולה, קטנה השפעת האלכוהול וכן אלכוהול משפיע בצורה חזקה יותר על מי ששותה על בטן ריקה. אדם שנוהג לצרוך אלכוהול, מסתגל לכך עם הזמן והשפעת האלכוהול עליו פחותה יותר. בנוסף, השפעת האלכוהול על נשים מעט חזקה יותר, משום שהאנזים האחראי על פירוק האלכוהול נמצא בגופן של נשים פחות מבגופם של גברים [4].

כ-20% מהאלכוהול נספג בקיבה והשאר בחלק העליון של המעי הדק. כ-95% של האלכוהול מתפרק בכבד והשאר מופרש מהגוף בצורה לא מפורקת עם אוויר הריאות, שתן וזיעה [5].

כל מי ששותה אלכוהול באופן קבוע נמצא בסיכון להתפתחות של מחלת אלכוהוליזם. אלכוהוליזם גורמת לפגיעה קשה לנפש ולמוח. האלכוהוליסט משועבד למשקה ואינו יכול להפסיק את שתייתו, כמו כן הוא הורס את חייו ואת חי משפחתו. תפקוד הכבד של האלכוהוליסט הולך ומדרדר בהדרגה ובסופו של דבר הוא מפסיק לתפקד.

הגמילה מאלכוהוליזם היא קשה אך לא בלתי אפשרית. גמילה מאלכוהול באופן פתאומי, ללא בקרה רפואית ושימוש בתרופות מיוחדות, גורמת לתסמינים קשים ומסוכנת לחיים!

היהדות הפכה את שתיית היין לחלק ממצוותיה, ובכך היא מקדשת את החומר באמצעות היין; שותים יין בקידוש ובהבדלה, בפסח יש לשתות ארבע כוסות ובפורים מצווה להשתכר.

---

[1] על אף שנמצאו למשל, כלי חרס עתיקים עבור יין בבבל- גילם כ-5,500 שנה [ראה בהמכלול – אנצ' יהודית בערך "יין"], יתכן שמדובר על ייצור מיקרי של יין, ולא על ייצור רב של יין מגפנים רבים כפי שעשה נח.

כמו כן, על אף שבארמניה נתגלה יקב המתוארך ל-4000 שנה לפני הספירה [ויקיפדיה האנגלית בערך history of wine],  ונח השתכר על פי המסורת בספר "סדר הדורות" בשנת 1657 לבריאת העולם - 2103 לפני הספירה, עדיין זה לא בהכרח סותר את פירוש הרד"ק; שכן כל נושא התיארוך הוא בעייתי, בפרט מיד לאחר המבול, כי שיטות התיארוך מסתמכות על זה שהתהליכים הטבעיים היו זהים ללא שינוי לאורך כל ההיסטוריה. ברם, על פי חז"ל, במבול, התרחשו שינויים קיצוניים בכדור הארץ, כגון: נטיית ציר כדור הארץ למילקה, נדידת היבשות ועוד [ראה מאמרים בבלוג זה בפרשת "נח"], ולכן צריך לקבל בספקנות את הדיוק בתיארוך.  להרחבה ראה במאמר "בריאה – מוצא החיים", פרופ'  מ.טרופ, בספר "אל המקורות", חלק שלישי,  הוצאת "אל המקורות", 1984, עמ' 253.

[2] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "משקה חריף".

[3] להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "הפרדוכס הצרפתי".

[4] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "שכרות".

[5] על פי המאמר "אלכוהול ואלכוהוליזם", ללומדים לתואר ראשון בסיעוד, מאת דר' לודמילה חלד. המאמר המקוון באתר בית החולים הדסה.

© כל הזכויות שמורות למחבר