נס חצי הדם

 מאת: אורן סעיד

המדרש מתאר, שבמעמד הברית בין עם ישראל לה', התרחשו ניסים בעת חלוקת דם הקרבנות.

בפרק כד בפרשתנו מסופר על הברית שנעשתה בין עם ישראל לה', בתאריך ד' בסיוון, קודם מתן תורה[1]. כשהקריבו קורבנות נאמר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ" (כד, ו). מבאר בספר "מעם לועז[2]": "באגנות-הם מיני כלים שהיו מיוחדים במזבח לקבל בהם דם הקורבנות. ואמרו רבותינו שהיו בזה כמה וכמה ניסים. שחצי אחד של הדם נעשה שחור והשני נשאר אדום, וירד מלאך מן השמים בדמותו של משה וחילקם. ורבי ישמעאל אומר שמשה היה בקי בחלוקת הדם מחצה על מחצה בדקדוק" (שמות, שם).

וכך דורשים בויקרא רבה[3]: "ויקח משה חצי[4] הדם" -  ומהיכן היה יודע משה חציו של דם? רבי יהודה ברבי אלעאי אמר: הדם נחלק מאליו. רבי נתן אמר: נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום. בר קפרא אמר: מלאך ירד בדמות משה וחלקו. אמר רבי יצחק: בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת עד כאן חציו של דם. תני רבי ישמעאל בקי היה משה בהלכות דם וחלקו [ פירוש: לחלק איזהו דם תחילתו של דם הנפש ואיזהו סופו של דם הנפש היוצא בשחיטת הזבח, וכך ידע לחלק ולצמצם את חציו (רד"ל), ושלא כשאר בשר ודם אלא בנס מאת ה' ידע ברוחו לכוון כך (יפה תואר) ], (וזהו שנאמר שם) וישם באגנות (וכאשר דרש בו) - רב הונא בשם ר' אבין, באגנת כתיב (כתיב חסר, באחת) לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה" [פירוש: שניהם בשיעור שווה, בצמצום, לא רק הדם אלא גם הכלים עצמם, וגם זה בדרך נס (יפה תואר) ].

המדרש מתאר שאירעו כאן שני ניסים:

1. חלוקת הדם מחצה על מחצה בדיוק רב ללא כלים מיוחדים.

2. שינוי צבע הדם.

מדידה מדויקת

בימינו באמצעות כלי מדידה משוכללים אנו מסוגלים למדוד גדלים מסוימים עד לדיוק אטומי[5]. זהו נס גדול שהמלאך (לפי פירוש אחד) חצה את כמות הדם בדיוק עצום, ללא שימוש בכלי מדידה המוכרים לנו כיום.

שינוי צבע הדם

ע"פ המדרש דלעיל, הקב"ה גרם שישתנה צבע הדם של הזבח כדי שמשה רבינו ידע לחלק את הדם לחצי בדיוק רב; חצי מכמות הדם משה רבינו העביר לכלי קיבול המכונים "אַגָּנֹת" וחצי מכמות הדם זרק על המזבח. חצי מכמות הדם נשארה אדומה וחצי הפכה לשחורה.

תאי הדם האדומים מקנים לדם את צבעו האדום.
מתוך ויקיפדיה

הדם מורכב מכדוריות דם אדומות, כדוריות דם לבנות, טסיות ופלסמה (=החלק הנוזלי שבדם, ובו מומסים מלחים שונים). כדוריות הדם האדומות הן בעלות תפקיד עיקרי בצבעו של הדם. כדוריות הדם האדומות מכילות חומר עשיר בברזל הקרוי המוגלובין. חומר זה יש לו תכונה לקשור אליו חמצן המועבר באמצעותו לתאי גופנו. הוא גם המקנה לדם את צבעו האדום. מספר הכדוריות האדומות הוא כ-5 מיליון בכל מילימטר מעוקב של דם. תפקידן להעביר את החמצן לכל חלקי הגוף ולסייע להרחקת דו תחמוצת הפחמן (המשתחרר בעת הנשימה) שהוא בעצם הפסולת המצטברת באיברים. כדורית דם עשירה בחמצן צבעה אדום בהיר. כשכמות דו תחמוצת הפחמן גוברת והחמצן מתמעט-צבעה אדום כהה.

בצעירותן מכילות הכדוריות האדומות גרעין ככל התאים. אולם בהמשך התפתחותן הגרעין נעלם ואת מקומו תופס ההמוגלובין, הממלא את כל פנים התא. הכדוריות האדומות הבוגרות, החסרות גרעין, אינן מסוגלות להתרבות וימי חייהן קצרים באופן יחסי - כ-90 ימים בלבד. את מקום הכדוריות הזקנות, הנהרסות בטחול ובכבד, ממלאות הכדוריות החדשות, הנוצרות במח העצמות האדום. כשהכדוריות האדומות נהרסות, מתפרק בהדרגה ההמוגלובין שבתוכן והופך לצבעי מרה[6] (תהליך הקרוי תמס-דם או המוליזה). אגב התפרקות זו משתנה צבע ההמוגלובין לסגול, אח"כ לכחול[7], לחום, לצהוב ולירוק. צבעים אלה מופיעים בזה אחר זה בהתקשויות הכחולות הנוצרות במקרים של שטפי דם מתחת לעור, כתוצאה ממכה או פגיעה אחרת[8] ("פנס" מתחת לעיניים).

ראינו שדם שמתפרק בו ההמוגלובין משתנה צבעו. המוגלובין שלא קשור בו חמצן, עשוי בתנאים מסוימים להתחמצן למטא-המוגלובין, ואז צבעו יהפך לחום. במחלות מסוימות של בהמות, נגרם תהליך זה, ודמן מקבל גוון שוקולד[9].

"דם שחור"

כדי להבין מהו "דם שחור", נעיין בכמה סוגיות שמוזכר בהן "דם שחור", ועל צבע שחור בכלל.

א. בתלמוד בבלי מסכת כריתות (כב, א), דנה מהו דם הקזה של בעלי חיים שהנפש יוצאה בו, שהמשנה אומרת שהאוכל כזית מדם זה בשוגג חייב חטאת: "איתמר איזהו דם הקזה שהנשמה תלויה בו, רבי יוחנן אמר כל זמן שמקלח (רש"י: היינו דם אמצעי). ריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך (רש"י: משכלה המשחיר הראשון והתחיל להאדים הוא דם הנפש). רש"י בד"ה דם הקזה אומר: "בתחילה שחור ואח"כ יוצא אדום, ושתיהן בשתיתה בלא קילוח ברחוק, ואח"כ מקלח וסוף כשהדם מתמעט ויורד בסמוך". לפי רש"י, משמע שיש ארבעה שלבים בהקזה: בתחילה הדם שותת וצבעו שחור, אח"כ הדם שותת וצבעו אדום, ואח"כ הדם מקלח למרחוק, ואח"כ הדם שותת ויורד בסמוך וצבעו אדום.

איך יתכן שכבר בתחילת ההקזה של הבהמה הדם ישחיר, או ישנה את צבעו, הרי מדובר בדם בריא?

אלא צריך לומר כך שאין הכוונה שהדם נהפך לשחור כתוצאה משינויים בהרכב הדם אלא הסיבה היא אופטית, כך זה נראה לנו, דומה לשחור. נוכיח בהמשך, ששחור אין הכוונה לשחור ממש אלא כהה יחסית לצבע הלבן או האדום.

כאשר שכבה דקה של חומר נראית לנו שקופה, כשהשכבה מתעבה היא נראית יותר כהה ולפעמים אטומה. למשל ניילון בודד נראה לנו שקוף. אבל גליל של ניילון (כמו בסופרמרקט, למשל) נראה לנו אטום. זכוכית היא שקופה, אם נסתכל על הצד של הזכוכית (כשאנו מוציאים זכוכית-ארון ממקומה, למשל) נראה שהיא ירוקה. תכונה זו קיימת בהרבה מקרים אחרים. כך גם לגבי הדם. זרימה דקה של דם תיראה לנו אדומה. זרימה גדולה ועבה של דם נראית לנו כהה ומקבלת גוון שחרחר. למשל, בהתרמת דם כשאנו נסתכל על השקית שמכילה את הדם שהקיזו מאתנו, נראה שצבעו אינו אדום! היא בגוון שחרחר, מהסיבה שאמרנו.

השתיתה הראשונה, היא פריצה גדולה  ורבה של דם ולכן היא נראית לנו כהה[10].

ב. המשנה במסכת נידה אומרת (פרק ב, משנה ז), שדם שחור זהו דם טמא באשה. הגמרא בנידה (יט, א) אומרת: "אמר רבי חנינא שחור - אדום הוא אלא שלקה, תניא נמי הכי שחור כחרת עמוק מכן טמא, דיהה אפי' ככחול טהור, ושחור זה לא מתחילתו הוא משחיר אלא כשנעקר הוא משחיר, משל לדם מכה לכשנעקר הוא משחיר". כאן מדובר על שינוי בהרכב הדם שגורם להשתנות מאדום לשחור. לא צריך לומר שמדובר על שחור ממש, אלא על צבע כהה יחסית ללבן או אדום:

 רש"י מפרש בד"ה "דיהה מכן": "אפילו הוא שחור ככחול טהור הואיל ואינו שחור כחרת". "שחור ככחול", רואים ש"שחור" אין הכוונה לשחור ממש בדווקא, אלא לצבע כהה. מה שרש"י מוסיף: "משל לדם מכה לכשנעקר הוא משחיר", מובן לאור דברינו למעלה, שצבע הדם משתנה בגלל התפרקות ההמוגלובין, כתוצאה מכך שכדוריות הדם נהרסות[11].

ג. הגמרא במסכת נדרים מביאה את המשנה במסכת שביעית (פרק ו, משנה ג): " בצלים (של שישית) שירדו עליהם גשמים וצמחו (בשביעית) אם היו עליהן שחורין אסורין, הוריקו מותרין" (נדרים נח, א). הר"ן (בד"ה אלא) מסביר מה הכוונה במילה "שחורין":   "... לאו שחורין ממש אלא נוטים לשחרות"; וכך הסבירו רוב המפרשים "שחורים" במובן כהים, שאם העלים בצבע ירוק כהה משמע שהם עלים בריאים שיניקתם מן הקרקע, ואינם גידולים שגדלו מן הבצל עצמו[12]. רואים ששחור לאו דווקא שחור ממש, אלא שחור משמש בהרחבה לציון כל דבר שהוא כהה (וכנגדו לבן - במשמעות בהיר), בין שהוא שחור, אדום או ירוק (ראה גם שטיינזלץ, שם).

ד. המשנה במסכת סוכה (פרק ד, משנה ט) אומרת שבניסוך המים על גבי המזבח, היו שני ספלים של כסף על ראש המזבח, אחד ליין ואחד למים. "רבי יהודה אומר: של סיד היו (הספלים) אלא שהיו מושחרין פניהן מפני היין" - שפעמים היו טועים ושופכים יין לתוך הספל של מים, ולכך שניהם היו מושחרים. ומפרש הרב מברטנורא ד"ה מושחרין פניהן: "מחמת היין ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד"[13]. איך כסף פתאום נהפך לצבע שחור? שוב רואים ששחור, לאו דווקא שחור ממש! אלא "שחור מן הסיד", יחסית לצבע הלבן של הסיד, הצבע של הספלים היה שחור. רואים ש"שחור", כוונתו כהה יותר. הכסף היה כהה יותר בשחרותו מן הסיד (כנראה כלי הכסף בתקופת התלמוד ולפני כן, לא היו מבריקים כבימינו, אבל עדיין לא היו שחורים ממש).

מכאן ששחור, אין הכוונה לשחור ממש בדווקא, אלא לצבע כהה יחסית לצבע הלבן או האדום[14]. א"כ, גם לגבי דם שחור אין הכרח לפרש שהכוונה לדם שחור ממש, אלא דם שצבעו כהה יחסית לצבע האדום.

 הקב"ה עשה נס, שהדם שיצא מהקרבן היה חצי אדום וחצי שחור, אע"פ ששני צבעים אלה מופיעים בזמנים שונים בחיי הכדוריות האדומות, בשל התפרקות ההמוגלובין.

---

[1] נקטנו כפירוש רש"י. רמב"ן חולק וסובר שהברית נעשתה לאחר מתן תורה  -  כשיטת "סדר הדורות". אולם בעצם יש מחלוקת מתי זה אירע: ד, ה, ו או ז בסיוון. עיין "תורה שלימה", שמות, פרק כד אותיות נ, יט-כ.

[2] תחילתה של הסדרה "ילקוט מעם לועז" בחיבור בשפת הלאדינו של החכם רבי יעקב כולי‏‏ (1689-1732) על ספר בראשית ומחצית ספר שמות עד פרשת תרומה. על משקל ספר זה, המשיכו את החיבור חכמים שונים: ר' יצחק מאגריסו השלים את היצירה על ספר שמות וכתב את היצירה על ספר ויקרא ובמדבר (ככל הנראה על פי רשימות שהותיר רבי יעקב כולי). ר' יצחק ארגואיטי חיבר את הפירוש לספר דברים. ובתקופתנו, בה תורגמו הספרים לעברית, הסתיימה עריכת הסדרה על ידי הרב שמואל קרויזר-ירושלמי (ע"פ ויקיפדיה בערך "ילקוט מעם לועז").

[3] פרשה ו סעיף ה'.

[4] "חצי" - הרי שהיה הדם חלוק לחציו בדקדוק ובצמצום. שהרי הפסוק לא מציין שמשה חילק את הדם לחצי. לכן המדרש ממשיך ומפרש איך התרחש הדבר.

[5] על מידות ומשקלות ראה בפרשת "כי תצא" במאמר "מידות ומשקלות".

על מדידה בדקדוק ראה פרשת כי תשא,  במאמר, "שקילה בהכרעה".

[6] ראה "גוף האדם – אנטומיה, פיסיולוגיה, היגיינה", כרך א, ד"ר ח.ש. ברטוב, עמ' 27-29, הוצאת המחבר תשמ"א.

[7] יש לציין, שישנם בעלי חיים, כגון צדפות, רכיכות, סרטנים ואחרים, שיש להם דם כחול. זאת מפני שהוא מכיל נחושת, ונחושת מחומצנת צבעה כחול.

[8] ראה מאמרו של ד"ר איתי גל "למה שטף דם נראה כחול ולא אדום?", YNET, מרץ 2007

[9] כמו במחלת מטהמוגלובינמיה (או כחלת). להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Methemoglobinemia".

[10] לא יתכן שהשתיתה הראשונה מורכבת בעיקר מדם וורידי, (העשיר בדו תחמוצת הפחמן) שצבעו כהה, מאחר והשחיטה היא מצוואר הבהמה הרי שבכל הבהמות מדובר בעיקר בדם עורקי. ראה מאמרו של ד"ר משה רענן, "האי חיור והאי סומק – צבע דם", בפורטל הדף היומי, יומא נו,

[11]  אציין במאמר המוסגר, שהתופעה שבשר משחיר כתוצאה מחום ויובש אינה בגלל שינוי בהרכב הדם (בשחיטה יהודית מתנקז רוב הדם מהבשר והשפעתו על הצבע פחותה), אלא בעיקר בגלל שהמיוגלובין (=שרירי היונקים מכילים פיגמנט הקרוב מאד בהרכבו הכימי ותפקידו להמוגלובין וקרוי מיוגלובין. המיוגלובין מגדיל את אספקת החמצן לשרירים) המצוי בשריר, הרכבו משתנה, כי אינו עומד בחום ויובש ולכן הבשר משחיר. להרחבה ראה באתר "מאה – המכון הישראלי לאיכות ובטיחות המזון", במאמר "צבע של בשר ומשמעותו".

[12] להרחבה ראה בפורטל הדף היומי "בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית, ורבו גידוליו על עיקרו – בצל" (נדרים נז, ב – ס, א), ד"ר משה רענן.

[13] ראה גם רש"י סוכה (מח, א) בד"ה שהיו מושחרין פניהן.

[14] ראה גם מאמרו של ד"ר נדב שנרב, צבעים במבט התורני, תחומין כג, הטוען שבחז"ל שימשו רק ארבעה שמות לצבעים:שחור, לבן, ואדום; ואילו השם "ירוק" ניתן לכל יתר הצבעים.

© כל הזכויות שמורות למחבר