צללו כעופרת

 מאת: אורן סעיד

בשירת הים, טביעת המצרים מדומה לצלילת העופרת במים משום שהעופרת היא מתכת כבידה ולכן היא שוקעת במים במהירות.

בשירת הים מתוארת טביעת המצרים בים סוף כך: "נָשַׁפְתָּ  בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (טו, י). השד"ל מבאר את הדימוי של טביעת המצרים בים לצלילת עופרת: "כעופרת: שממהרת מפני כובדה לשקוע ולהיסתר מן העין" (טו, י).  העופרת היא מתכת כבדה והיא נמנית עם החומרים הצפופים ביותר. העופרת היא אחת משבע המתכות (=זהב, כסף, נחושת, ברזל, עופרת, בדיל וכספית) הידועות לאדם מימי קדם. צפיפות העופרת גדולה פי 11.35 מצפיפות המים – ולכן היא שוקעת בהם[1]. 

בעבר השתמשו במשקלות עשויות מעופרת, למשל,  המצרים השתמשו במשקלות עופרת לרשתות דייגים כבר באלף השני לפני הספירה. הפניקים והיוונים עגנו את ספינותיהם עם עוגן העשוי צינורות עץ שמולאו בעופרת, על מנת לספק משקל רב לעוגן[2]. לכן בני האדם הכירו וידעו שעופרת שוקעת במים במהירות. לכן העופרת נבחרה לציון מהירות השקיעה במים, למרות שצפיפות הזהב גדולה יותר (פי 19.3 ממים), מאחר ודברה התורה כלשון בני האדם.

עופרת מעפר

קוביית עופרת.
מתוך ויקימדיה

האבן עזרא מפרש בד"ה  "צללו כעופרת" כך: "צללו - מגזרת מצולות. כמו: 'לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי' (חבקוק ג, טו) ובמים אדירים דבק עם צללו. כאלו אמר: צללו במים אדירים כעופרת. ועופרת מגזרת עפר. כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף" (שמות טו, י). בפירושו הקצר, ציין האבן עזרא על הפסוק, שיתכן העופרת קרויה כן על שם העפר שדבק בה: "כעופרת – ידוע, ויתכן שנקרא כן בעבור הדבק העפר בו ויוסיף בו כאשר יטמן בעפר, הפך הזהב והכסף והברזל".   יש לציין שה"חזקוני" הביא את דברי האבן עזרא הנ"ל.

האבן עזרא מבאר ש-ששה מתכות מתוך שבעת המתכות שהיו ידועות לאדם הקדמון (כסף, זהב, נחשת, בדיל, כסף, כספית, ברזל), אם טומנים אותם באדמה – הם הולכים ופוחתים במשקלם עם הזמן; ואילו העופרת תמיד מוסיפה במשקל. רבי דוד קמחי (1160 - 1235)  בספר השורשים מבאר בערך "עפר" כותב: "צללו כעופרת - ...ואמרו שנקרא כן על שם האפר, כי כל המתכות יאכלם העפר ויפחתו בהיותם בו אבל העופרת תוסיף בעפר".

לא נוכל להסביר, שהעופרת עמידה בפני שיתוך (=תהליך כימי הרסני במתכת, הנובע ממגע בחומר אחר)  לעומת המתכות האחרות; אמנם, העופרת עמידה מאוד לשיתוך מאחר שבמגע עם האוויר השכבה החיצונית של כלי העופרת הופכת לתחמוצת, המצטיינת בכושר בידוד, ולכן מבודדת את שאר המתכת[3]; אך גם הנחושת, שהיא אחת משבעת המתכות, מתאפיינת בעמידות בפני שיתוך. חשיפה ממושכת לאוויר רטוב גורמת להיווצרות שיכבה ירקרקה (פטינה) המגנה על הנחושת[4]. גם הזהב, שאף הוא משבעת המתכות, הוא מתכת עמידה מאוד לשיתוך; הוא בקושי מתרכב עם חומרים אחרים. כיוון שהזהב אדיש, הוא נשאר מבריק כמעט בכל תנאי, ואפשר למצוא אותו כמו שהוא, למשל: בסינון זהב מחלוקי נחל בנהר, יימצא הזהב בולט בצבעו משאר האבנים. גם בחפירות ארכאולוגיות נמצאים פריטי זהב ללא פגם כימי כלשהו[5].

אם כן, כיצד ניתן להבין את דברי האבן עזרא ורבי דוד קמחי, שעופרת מוסיפה במשקלה כאשר טומנים אותה באדמה, לעומת המתכות האחרות?

ניתן למצוא בטבע עופרת בצורתה הטהורה, אך הדבר נדיר. ברוב המקרים היא נמצאת בטבע בסמיכות ליסודות אחרים, בעיקר נחושת, אבץ וכסף. כסף ידוע לאדם מימי קדם, הוא מוזכר בספר בראשית וסיגי-מתכת שנמצאו במערה קדומה באסיה מעידים על כך שידעו להפריד אותו מעופרת כבר בשנת 4000 לפנה"ס. למעשה בתהליך הפקת הכסף והזהב מתוך מתכות אחרות, הצטברו ערימות של עופרת שבד"כ לא נוצלו ונשארו שם ללא שימוש[6].

התהליך הקדום להפקת כסף או הזהב מעופרת קרוי קופלציה (Cupellation). התהליך כלל התכת הכסף או הזהב הלא טהור עם עופרת בטמפרטורות גבוהות. כאשר עופרת מחוממת לטמפרטורות גבוהות, היא מגיבה באופן כימי ומתחמצנת והופכת לתחמוצת העופרת (המכונה litharge)  אשר לוכדת את תחמוצות שאר המתכות. הכסף וזהב נשארים מעל הנוזל של תחמוצת העופרת.  לאחר מכן, התחמוצת נספגת בדפנות הנקבוביות של הכור בעוד שהכסף והזהב נשארים לבד[7]. תהליך זה מתואר בספר ירמיהו כך: "נָחַר מַפֻּחַ מאשתם [מֵאֵשׁ תַּם] עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ; כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס ה' בָּהֶם" (ירמיהו ו, כט-ל). מבאר בפירוש "מצודת דוד: "נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ - דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת, ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת, ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג. לזה אמר הנה המפוח נתייבש מן האש וגם העופרת כבר תם ונשלם, כי נשרף הכל, אבל בחנם צרף את הכסף כי הסיגים הרעים לא נעתקו מן הכסף והנה מעורב בו כשהיה, והוא למשל לומר, הנה הנביאים מתייגעים להוכיח את העם ואינם מועילים, כי עדיין עומדים במרדם" (שם). 

בשל כמויות הגדולות של עופרת שהצטברו ונחשבו כפסולת, ומציאות העופרת בסמיכות למחצבים שהפיקו, לכן אולי היה נדמה לקדמונים כאילו העופרת נוצרת מהעפר ושהעופרת כל הזמן מתרבה כשהיא באדמה. אולי זוהי הסיבה  שמקור השם עופרת בעברית הוא מ-'עפר'. האבן עזרא  ורבי דוד קמחי ביארו את הפסוק לפי הידע המדעי שרווח בתקופתם.

---

[1]  ראה גם מאמר בפרשת בשלח "חוק ארכימדס וארון יוסף".

[2] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "anchor".

[3] המכלול – האנצ' היהודית בערך "עופרת".

[4] להרחבה על ה"חלודה" של הנחושת, ראה מאמר בפרשת בחוקותי "איך השמים מזיעים?".

[5] המכלול – האנצ' היהודית בערך "זהב".

[6] ראה גם בספר "Notes for a history of lead" מאת Williams h. pulsifer  , הוצאת d. van nostrand   1888 - new York,, עמ' 9-8 .

[7] ע"פ ויקיפדיה האנגלית בערך "Cupellation".

© כל הזכויות שמורות למחבר