נשיכת הנחש

 מאת: אורן סעיד

רש"י מציין שההשפעות של לקיחת ריבית על הלווה דומה להתפשטות ארס בגוף האדם כתוצאה מהכשת נחש.

בפרשתנו אנו קוראים על האיסור להלוות בריבית: "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מאלוקיך וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (כה, לו). גם בפרשת משפטים התורה מכנה את הריבית בשם "נֶשֶׁךְ": "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שמות כב, כד).   רש"י מבאר, ע"פ המדרש תנחומא (משפטים ט), מדוע התורה מכנה את הריבית בשם "נֶשֶׁךְ":  "נֶשֶׁךְ - רִבִּית, שֶׁהוּא כִנְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁנוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאֹם הוּא מְבַצבֵּץ וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ, כָּךְ רִבִּית אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר עַד שֶׁהָרִבִּית עוֹלָה וּמְחַסְּרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה" (שמות כב, כד). רש"י מבאר, שלקיחת ריבית, דומה לנשיכת (הכשת) נחש ארסי, שהארס שלו מתפשט מהר בגוף האדם, כך הריבית, היא מתחילה בסכום קטן, אך היא עלולה לגדול ולהמיט אסון כלכלי על הלווה.

ביאור דברי רש"י

רש"י ציין שנשיכת הנחש היא ברגל: "כִנְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁנוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ..." (שם), מאחר והכשת נחש שכיחה יותר בכפות רגליים, בקרסוליים ובידיים[1].

בדרך כללת הכשת הנחש היא כואבת, כאב קל או כאב חד. מה שרש"י ביאר, שהאדם בהתחלה לא מרגיש את ההכשה, הכוונה שבדרך כלל, הסימפטומים מיד לאחר ההכשה הם קלים והם הולכים ומחמירים עם הזמן עד לסכנת חיים. יתכן  גם שזה מתייחס להכשות של מיני נחשים מסויימים, כגון: פתן אלמוגי, עכסן מוהאבי ועכסן מנומר, הגורמות למעט כאב אם בכלל, למרות שהארס שלהם משפיע על גוף האדם בצורה חמורה ועשוי להיות אף קטלני[2].

רש"י ציין, שהארס של הנחש "וּפִתְאֹם הוּא מְבַצבֵּץ וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ", כלומר, הכשת הנחש גורמת לנפיחות. למשל, הארס של הנחש צפע ארץ ישראלי, גורם  לפגיעה מקומית עם נפיחות שהולכת ועולה משעה לשעה ויכולה להשפיע על כל הגפה הפגועה וגם על חלק הגו הקרוב[3].

בין נשיכה להכשה

ראשית, יש לציין שמבחינה לשונית, התורה קורה להכשת נחש בשם נשיכה: "וַיְשַׁלַּח ה' אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כא, ו); ולכן גם בחז"ל אנו מוצאים שהכשת נחש מכונה בשם נשיכה. כיום מבדילים בעברית בין ההכשה לנשיכה – ההכשה היא החדרת הארס, על ידי נחש ארסי, ואילו הנשיכה היא לחיצת השיניים לבדה, המשותפת לנחשים ולשאר חיות רעות[4].

פציעת הכשת נחש הפעמונים (עכסן)
ברגל של ילדה בת 9 בוונצואלה.
יוצר: Bobjgalindo
מתוך ויקימדיה

ב‍‍קרב אנשי המקצוע, יש המבחינים בין נשיכה להכשה, לפי הטכניקה שבה ארס הנחש מוחדר אל גוף הקורבן. לנחשים המכישים יש שיני ארס ארוכות וחלולות כמחט של מזרק בלסת העליונה. שיניים אלו מקופלות בדרך כלל בחלל הפה, ונשלפות ומזדקרות רק כאשר הנחש מתכוון להכיש. בעת ההכשה הנחש פוער את פיו ומזריק את הארס באמצעות שיני הארס שבלסת העליונה. טכניקה זו של הכשה קיימת רק בצפעונים. לעומת זאת הנחש הנושך תופס את הקורבן או את אחד מאיבריו בפיו, לוחץ בשתי הלסתות ומזריק את הארס תוך כדי נשיכה. טכניקה זו של הכשה, באמצעות נשיכה, קיימת למשל במשפחת הפתנים [5].

התפשטות הארס

הגורמים המרכזיים שמשפיעים על חומרת ההכשה הם: סוג הנחש – רכיבי הארס (רעלנים), אזור הגוף שננשך, כמות הארס המוזרקת, והמצב הבריאותי של האדם שהוכש.

מרכיבי הארס עצמו, הם ברובם בעלי מולקולות "גדולות" שאינן יכולות לחדור לכלי הדם דרך הנימים. הרעלנים צריכים לעבור דרך כלי לימפה אל בלוטות הלימפה האזוריות ומשם הם יכולים לחדור למחזור הדם. כאשר הרעלנים במחזור הדם, חלקם מהירים יותר בפעולתם, ולחלק מן הרעלנים לוקח זמן רב יותר להגיע אל תאי המטרה שלהם: רעלנים המשפיעים על מערכת הדם - המפריעים למנגנון הקרישה וכן הרעלנים המשפיעים על הכליות ועל הלב– משפיעים במהירות ברגע שנכנסים למחזור הדם. לעומת זאת, רעלנים המשפיעים על מערכת העצבים ועל השרירים - צריכים לצאת ממחזור הדם אל תאי המטרה שלהם ולכן לרוב פועלים לאט יותר. ככלל אצבע, ארס הצפעונים משפיע בעיקר על מערכת הדם, קרישה והרס רקמות מקומי, וארס הפתנים משפיע בעיקר על מערכת העצבים המרכזית.

אחד העקרונות החשובים בטיפול באדם שהוכש, עד להגעתו לבית החולים, הוא הקטנת והאטת התפשטות הארס ככל האפשר. הדברים שנמצאו כקשורים להאצת התפשטות הארס הנם התרגשות, פעילות גופנית, הזזה של אזור הנשיכה, צריכת אלכוהול, ועומק הנשיכה. על כל המשתנים הללו מלבד האחרון ניתן לשלוט בשטח על ידי הרגעת הקורבן, קיבוע אזור הנשיכה, וקיבוע הקרבן על אלונקה או קרש גב, יחד עם מניעת אכילה ושתייה. חיתוך פצע הנשיכה אינו יעיל ויכול אפילו להזיק מאחר והוא יוצר פגיעה בעורקים קטנים והעברה מהירה יותר של הארס[6].

כיום בבתי חולים, מחזיקים נַסְיוּב נגד ארס - נסיוב המופק מדם בעלי חיים, ובו נוגדנים לטיפול בפגיעה של ארס, כתוצאה מהכשה או עקיצה – לטיפול בהכשות של סוגי הנחשים השכיחים באותה מדינה שבו שוכן הבית החולים. בעבר, שלא היו קיים הנסיוב נגד ארס, ארס הנחש היה משפיע במהירות על האדם המוכש,  ובמקרים רבים היה גורם למותו[7]. מוות כתוצאה מהכשת נחש נגרם בעיקר כתוצאה מפגיעה באיברים פנימיים; הארס המועבר על ידי מערכת הדם ממיס מערכות פנימיות, גורם לשטפי דם ומשתק את מערכת הנשימה.

---

[1] " Wildlife Pest Control Around Gardens and Homes‏",  ‪Salmon‏, ‪T‏. ‪P‏., ‪Lickliter‏, ‪R‏. ‪E‏.

University of California, Division of Agriculture and Natural Resources‏, 2006, page 113

[2] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "snakebite" (=נשיכת נחש).

[3] מתוך ויקירפואה, בערך "הכשת נחש – snakebite".

[4] להרחבה ראה במאמר "נחש נשך נחש או הכיש נחש" מאת יעקב עציון, ממעמקים – כתב עת וירטואלי לספרות ואמנות, גיליון מס' 33 - אב תש"ע.

http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=1&id=936

[5] כמוסבר באנציקלופדיה 'החי והצומח של ארץ ישראל' , כרך 5, 'זוחלים ודוחיים', עמ' 161, בעריכת אברהם ארבל, משרד הבטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1984.

ראה גם בפורטל הדף היומי במאמר "ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו – נחש" (סוטה ח, ב), מאת ד"ר משה רענן.

[6] מתוך ויקירפואה, בערך "הכשת נחש – snakebite".

[7] להרחבה ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "snakebite" (=נשיכת נחש).

© כל הזכויות שמורות למחבר