מספר האיברים בגוף האדם

 מאת: אורן סעיד

המשנה באוהלות מפרטת את 248 האיברים בגוף האדם. נחלקו המפרשים והחוקרים כיצד הגיעו חז"ל למספר זה.

קריאת שמע היא אחת המצוות החשובות ביהדות. מצווה זו כוללת הצהרת אמונה בדבר אחדות האל, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח את קריאת שמע הוא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (ו, ד). מצווה זו כוללת את אמירתן של שלוש פרשיות מן התורה. בפרשתנו כתובה הפרשה הראשונה של קריאת שמע (ו, ד-ט). הפרשה השנייה של קריאת שמע מקורה מתוך פרשת עקב (יא, יג-כא) ואילו הפרשה השלישית של קריאת שמע מקורה מפרשת שלח בחומש במדבר (טו, לז-מא).

בשולחן ערוך, בהלכות קריאת שמע נפסק: "בקריאת שמע יש רמ"ה (=245) תיבות וכדי להשלים רמ"ח (=248) כנגד איבריו של אדם, מסיים שליח ציבור: 'ה' אלהיכם אמת' " (אורח חיים סימן סא, סימן ג). בשלוש הפרשיות של קריאת שמע ישנן 245 מילים[1]. מאחר וישנם רמ"ח (=248) איברים בגוף האדם, החזן צריך להוסיף עוד שלוש תיבות על 245 התיבות של קריאת שמע ובכך יושלם מספר 248 מילים, כנגד מספר האיברים שבאדם, ותהיה בקריאה סגולת רפואה לכל איבר ואיבר. על הציבור להקשיב לחזן, המוסיף את שלושת התיבות, על מנת לצאת ידי חובת ההשלמה ל-248 מילים.

האם באמת ישנם רמ"ח (=248) איברים בגוף האדם?

מעניין שתלמידיו של ר' ישמעאל  הגיעו ע"י בדיקה, למספר דומה של איברים באשה, כמסופר בתלמוד בבלי מסכת בכורות: " אמר ר' יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמישים ושניים (איברים). אמר להם: שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושתי דלתות" (מה, א). זאת אומרת, שהתלמידים בדקו ומצאו שיש באשה רנ"ב (=252) איברים. בהמשך נתייחס לסיפור זה בהרחבה.

המשנה במסכת אהלות (פרק א, משנה ח) מפרטת כיצד מגיעים לרמ"ח (=248) איברים בגוף האדם:

בגוף האדם הבוגר יש כ-206 עצמות,
אם כי הוא נולד עם 270 עצמות.
מתוך ויקיפדיה

" מאתים וארבעים ושמונה איברים בגוף האדם : שלושים בפיסת הרגל (=כף הרגל) - ששה בכל אצבע (כפול חמש אצבעות הרי 30), עשרה בקרסול, שנים בשוק, חמישה בארכובה (=הברך), אחד בירך, שלושה בקטלית (=ראש עצם הירך הסמוך למתניים), אחד עשרה צלעות, שלושים בפיסת היד (=בכף היד) - ששה בכל אצבע (כפול חמש אצבע הרי 30), שניים בקנה (=אורך היד עד המרפק), ושניים במרפק, אחד בזרוע (=מהמרפק עד הכתף), וארבעה בכתף. הרי מאה ואחד מזה (=מאה ואחד איברים מצד זה בגוף: 51 איברים ברגל מן הפיסה ועד הקטלית, 11 צלעות, 39 ביד מן הפיסה ועד הכתף), ומאה ואחד מזה (נמצאו בשניהם 202 איברים); ושמונה עשרה חוליות בשדרה [2], תשעה בראש, שמונה בצוואר, ששה במפתח של הלב וחמישה בנקביו" - הרי מאתיים וארבעים ושמונה איברים". נשים לב למשל, כי השיניים לא נמנו בתור איברים בגוף האדם; גם האברים הפנימיים לא נמנו. וזה מוביל אותנו לשאלה: מה נקרא איבר בלשון חז"ל?

במסכת אהלות (פרק א, משנה ז) מפרש הברטנורא ד"ה האיברים: "צריך שיהיה בהם בשר וגידים (גיד=נימה דקה בבשר, המקשרת את השריר לעצם) ועצמות ובכך הוא נחשב איבר". זאת אומרת, שאיבר הוא עצם בגוף האדם המוקף בשר וגידים. לכן מובן מדוע השיניים לא נמנו כי הן רק עצמות, והאיברים הפנימיים לא נמנו כי הם רק בשר.

התוספתא קובעת שמספר האברים נע בין 200 ל-280: "כל שיש בו גידים ועצמות הרי זה איבר, ושאין בו גידים ועצמות אינו איבר, והיותר עולה מן המניין, חסר שאין בו אלא מאתיים, ויתיר שיש בו מאתיים ושמונים …"(אהלות, פרק א הלכה ז). כמו כן מהתוספתא משמע שהגדרת איבר היא: עצם שמחוברים לה גידים.

מהו מספר האברים בגוף האדם הידוע לנו כיום?

מספר העצמות בשלד הולך ומשתנה עם הגיל, והוא אינו שווה בדיוק אצל כל האנשים. אדם נולד עם 270 עצמות. בגוף האדם הבוגר יש 206 עצמות. ההפרש נוצר בגלל הצורך לאפשר את התארכות הגוף. תינוק נולד עם עצמות קטנות המחוברות ברקמת חיבור גמישה. עם גדילת האיברים המתאימים, רקמת החיבור נעלמת ועצמות קטנות מתחברות לעצמות גדולות יותר, בעיקר, בתוך הגולגולת ובעמוד השדרה. בגוף האדם הבוגר יש 206 עצמות: הגולגולת מכילה 29 עצמות, עמוד השדרה עשוי 26 עצמות, שלד החזה מורכב מ-25 עצמות, בגפיים העליונות - 64 עצמות ובגפיים התחתונות - 62 עצמות[3].

מעניין, שגם בספרי הרפואה שבזמנינו, מניין העצמות  שונה מספר לספר. האחד מונה 206 והאחר 212 ועוד.  מדוע?

1.    כאמור, בגלל השתנות מספר העצמות עם הגיל.

2.    ספירת העצמות אינה קבועה שכן יש למצוא שונות בין אנשים (למשל זוג צלעות נוסף או חסר), וכן ניתן למנות בדרכים שונות את העצמות, למשל ספירת עצמות האגן כעצם אחת מאוחה, כגון בספירה לעיל או כשלוש העצמות שמרכיבות את האגן.

2. במספר גידי שרירים בידיים ובכפות הרגליים, נמצאות עצמות קטנות הנקראות בשם "עצמות השומשמניות", שמספרן נע בין 5 ל-12. עצמות אלו דומות לגרגיר שעורים או לגרגיר של קטניות שנחתך לחצאין. יש שמונים את כולן, יש שמונים רק את חלקן ויש שאינם מונים אותן כלל במניין העצמות.

כיצד הגיעו חז"ל למספר של רמ"ח  איברים? האם היה זה  מהבדיקה שערכו תלמידי רבי ישמעאל?

בתשובה לשאלה זו מצינו מספר שיטות:

שיטת  י.ל. קצנלסון [4]

חז"ל לא שאבו את המספר רמ"ח איברים מתוך המדע של אומות העולם שרווח בתקופת חז"ל. היוונים כמעט שלא עסקו בשאלה הזאת. היפוקראטס מביא מספר לא מדוייק של מאה ואחד, וגאלנוס אינו מזכיר כל מספר. אמנם, הפילוסופים הערבים אבן סינא ואבולקאסם מזכירים גם הם את המספר של רמ"ח איברים, אבל ברור הוא, שכאן השתמשו במסורת יהודית, מכיוון שהיוונים היו חסרים מסורת על עניין זה.

קצלנסון כותב, שחז"ל הגיעו למספר זה ע"י ניתוח אנטומי – מהבדיקה של תלמידי ר' ישמעאל. הבדיקה התרחשה על גופת אשה בת 16 או בת 17. בגיל זה מסתיימים תהליכי ההתגרמות של רוב העצמות בגוף האדם.

השלד מאפשר את גדילת הגוף בעזרת התארכות העצמות והחלפת הסחוס בעצם. התהליך בו הופך הסחוס לעצם נקרא "התגרמות" או גם "הסתיידות" (מלשון סידן). לרוב, תהליך הגדילה מסתיים כשכל הסחוס הפנוי הופך לעצם. אצל תינוק בן מספר חודשים, רוב העצמות הם סחוס שטרם הספיקו להתגרם. ככל שיגדל התינוק, כן ילך מספר עצמותיו ויגדל על ידי נקודות התגרמות חדשות המתגלות בסחוסיו, והמספר היותר גדול ימצא בו בשנת ה-16 וה-17 לימי חייו. מכאן ואילך מספר עצמותיו ילך וימעט, ע"י התגרמות של לוחיות הסחוסים בין קצות העצם לגוף העצם, עד שהוא מגיע לימי העמידה בשנות העשרים לחייו. מכאן ואילך מספר עצמותיו הוא קבוע ועומד, ואינו משתנה כמעט עד יום מותו.

תלמידי ר' ישמעאל הרתיחו את הגופה: " ששלקו זונה אחת" (שם). כיצד בודקים את העצמות ע"י שליקה?

מניחים את הבתרים של הגוף ביורה ומבשלים אותם 6-10 שעות, עד שכל הסחוסים נימוקים ונמסים והעצמות מתפרקות בנקודות ההתגרמות לחוליות חוליות, ומוציאים אותן מיד ומיבשים אותן בחמה כדי שתתלבנה. ע"י השליקה הסחוסים נמסים ומשתנים לדבק. העצמות המורכבות מתפרדות לחוליותיהן לפי מספר שנות חיי האדם על הארץ.

במשנה באהלות  נמנו רק העצמות המחוברות זו אל זו ע"י פרק, כלומר ע"י שק מפולש של גידים שמחבר עצם לחברתה או ע"י סחוס המבדיל בין העצמות, או ע"י תפירה הראויה להתפרד; ומספר העצמות כאלה בגוף בן 17 שנה עולה ל-248, או כאשר מצאו תלמידי ר' ישמעאל ל-252 (באשה).

קצנלסון עובר על כל נתון ונתון שבמשנה שבאהלות, ומשווה אותם עם נתונים שהוא מפיק לפי שיטתו מן הניתוח שעשו תלמידי ר' ישמעאל, בגופה של הזונה הקטינה[5]. 

שיטת  דוד מרגלית [6]

דוד מרגלית מתייחס אל התאוריה של קצנלסון ודוחה אותה כלא מניחה את הדעת משום שלא סביר, שמשנה מפורשת וברייתות אחרות המזכירות את המניין רמ"ח אברים, יסתמכו על נתוח מחקרי של גוויה אחת (הזונה ששלקו תלמידי ר' ישמעאל). המספר רמ"ח, לפיו, אינו מבוסס על נתון אנטומי בודד, אלא על המספר של מצוות עשה, והוא מהווה אפוא ביטוי להשקפה כוללת מקדמת-דנא, שמספר מצוות עשה הוא כנגד מספר אברי האדם.

לדעתו, "כי נראה בחוש שלמספר רמ"ח היה על מה לסמוך, אחרי חקירות וניתוחים רבים, במשך דורות ומזמן קדום". ולדעתו, המספר רמ"ח כולל את כל האברים, גם את האברים הפנימיים[7].

לסיכום, לפי שיטת קצלנסון, חז"ל ידעו שיש רמ"ח איברים בגוף האדם מהבדיקה שערכו תלמידי רבי ישמעאל; לעומת זאת, לפי דוד מרגלית המספר מבוסס על מספר מצוות עשה. ישנן הסברים נוספים [8] מניין שאבו חז"ל את המספר של רמ"ח איברים, אותן אסקור, בעזרת  השם במאמר נפרד.

לשיטות נוספות, ראה במאמר "מניין האיברים בגוף האדם - חלק ב".

---

[1] הפסוק הראשון 6 תיבות, הפסוק הנילווה לפסוק הראשון "ברוך שם כבוד מלכותו לעלום ועד" – 6 תיבות, הפרשה הראשונה  -42 תיבות, הפרשה השנייה – 122 תיבות, הפרשה השלישית – 69 תיבות, סה"כ 245 תיבות. במדרש תנחומא נאמר: "אמר ר' מני: לא תהא קריית שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ"ח תיבות, כנגד אברים שבאדם, ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר הקב"ה: אם שמרתם שלי לקרותה כתיקנה, אף אני אשמור את שלכם. לכך דוד מקלס 'שמרני כאישון בת עין' (תהלים יז, ח)" (מדרש תנחומא בובר פרשת קדושים סימן ו).

[2] על מספר חוליות השדרה, ראה בהרחבה במאמר "מספר חוליות עמוד השדרה" בפרשת פקודי.

[3] ראה "המכלול – האנציקלופדיה היהודית"  בערך "שלד".

 [4] התלמוד וחכמת הרפואה/ ד"ר י.ל. קצנלסון (1846-1917) , בפרק העוסק ב"רמ"ח אברים" עמודים 234-303, הוצאת "חיים", ברלין, תרפ"ח.

[5] יש לציין שהחוקר פרויס חולק על קצנלסון לגבי כמה מהסבריו על פירוט האברים במשנה הנ"ל. להרחבה:

Biblcal Talmudic Medicine \ John Preuss עמ' 61 ואילך.

[6]  חוברת "סיני" כרך מ'  - מאמרו של ד"ר דוד מרגלית, הוצאת מוסד הרב קוק. "סיני" הוא כתב עת מדעי-הלכתי למאמרים בנושאים תורניים, ספרותיים, נושאים הקשורים בארץ ישראל ומצוות יישובה, ארכאולוגיה, חקר תפילה, פיוטים ומנהגים, (רבים מהם על סמך מחקרי גניזת קהיר) ועוד.

[7] כמו כן לשיטתו, המספר שס"ה גידים, הוא כנגד ימות החמה (לפי ההשקפה שיש היקש בין המיקרוקוסמוס למאקרוקוסמוס), וכנגד מספר מצוות לא-תעשה, והוא קבוע ועומד לפי מקורות שונים של המסורת העתיקה. יש לציין, שהמסורת על מספר הגידים לא מופיעה בתלמוד אלא נכתבה בתרגום יונתן: "וּבְרָא ה' יַת אָדָם בִּדְיוּקְנֵיהּ בְּצַלְמָא ה' בְּרָא יָתֵיהּ בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנֵי אֵיבָרִין בִּתְלַת מְאָה וְשִׁיתִּין וְחַמְשָׁא גִידִין" [=אלוקים ברא את האדם, בדיוקנו ובצלמו ברא אותו אלוקים: ב- 248 איברים וב– 365 גידים] (תרגום יונתן, בראשית, א, כו); וכן בספר הזוהר: "בגלל שיש באדם 248 איברים לקבל 248 מצוות 'עשה' ויש בו 365 גידים לקבל 365 מצוות 'לא תעשה' " (זוהר כרך א [בראשית] פרשת וישלח, דף קע, ב).

[8] יש שפירשו שחז"ל הכירו את שלד האדם באופן אמפירי ע"י נוהג של ליקוט עצמות לשם הבאתן לקבורה ויש שהסבירו שחז"ל למדו זאת מהרופאים באלכסנדריה שבמצרים.

© כל הזכויות שמורות למחבר