גנטיקה של כהנים

 מאת: אורן סעיד

כרומוזום Y של כוהנים מכיל בשכיחות גבוהה גרסאות מיוחדות של סמני דנ"א, שאינן מופיעות בשכיחות כזו אצל יהודים אחרים או אצל לא יהודים.

ספר ויקרא מכונה "ספר הקרבנות", משום שבו מתוארים דיני וענייני הקרבנות. אהרון ובניו מבית לוי נבחרו להיות כהנים במשכן ואח"כ בבית המקדש, להקריב קרבנות ולהקטיר קטורת.  לפי המסורת היהודית, הכהונה מהווה שושלת אבהית, שנוסדה ע"י אהרון הכהן הגדול[1]. ממנו עברה הכהונה במהלך הדורות מאב לבן עד לצאצאיו הנוכחים – הכהנים בני זמננו. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בדקו האם כל אלה הקרויים כיום "כהן" ונחשבים כהנים הם אכן צאצאים של אהרון הכהן, או שמא במשך הדורות נסתפחו אל אוכלוסיית הכהנים אנשים שאינם מצאצאיו.

המחקרים הראו כי ייחודה הגנטי של שושלת הכהנים נשמר במידה רבה במשך אלפי שנים[2]. כדי להבין את העקרון שעל פיו נקבע הדבר, נקדים כמה יסודות מתורת הגנטיקה:

המידע התורשתי של כל היצורים החיים והאדם בכללם, נמצא במולקולת הדנ"א. הדנ"א נמצא בגרעין התא, בכל אחד מתאי גופנו. ברגע היווצרות העובר, בתהליך ההפריה, תורם תא הזרע כמחצית הדנ"א ואת המחצית השנייה תורמת הביצית.  הדנ"א של התא מתחלק בין 46 כרומוזומים המסודרים ב- 23 זוגות של כרומוזומים אצל האישה, ובגבר ב-22 זוגות ועוד שני כרומוזומים [המסומנים באותיות X ו-Y, להלן] שאינם בני זוג. כל זוג כרומוזומים כולל כרומוזום אחד שמקורו בתא הזרע, כלומר באב, וכרומוזום שני שמקורו בביצית, כלומר באם.

כרומוזום Y .
מופיע בגרסאות מיוחדות אצל כהנים.
מתוך ויקימדיה

בדיקה מיקרוסקופית מראה שלזכר יש כרומוזום מיוחד המסומן באות האנגלית Y ואילו לנקבה אין אותו. כרומוזום המסומן באות X אף הוא אחראי לקביעת מין העובר והוא מצוי בשני המינים. לכן ברגע ההפריה כלומר ברגע שתא הזרע מתמזג עם תא הביצה ייקבע אם העובר יהיה זכר  או נקבה: אם ההפריה תבוצע על-ידי תא המכיל כרומוזום Y העובר יהיה זכר ואילו אם תא מסוג X בלבד העובר יהיה נקבה. אי לכך,  כרומוזום Y מורש אך ורק דרך תא הזרע מאב לבנו.

כל כרומוזום מורכב מגנים. בדרך משל: אם הדנ"א הוא אנציקלופדיה המכילה את המידע התורשתי, הכרומוזומים הם הכרכים של האנציקלופדיה והגנים הם הפרקים שבכל כרך וכרך. את התכונות התורשתיות של האדם קובעים כ-25,000 גנים הכלולים בדנ"א שלו[3].

פריצות דרך בביולוגיה מולקולרית שהתרחשו לאחרונה הראו שאם נשווה בין שני אנשים שאינם קרובי משפחה, נראה שב-99.9% מהחומר התורשתי שלהם הם זהים, בלא קשר למקומם, גזעם, שפתם ותרבותם; וכל ההבדל ביניהם מתבטא ב-0.1% מהחומר התורשתי בלבד. במילים אחרות, 99.9% מהחומר התורשתי זהה בקרב כל בני באדם. ממצא זה מלמד שהאנושות כולה מורכבת מצאצאי אב קדמון אחד. הצטברות מוטציות (=שינויים גנטיים) במהלך הדורות מאותו אב קדמון ועד ימינו גרמה לשוֹנוּת של החומר התורשתי בבני האדם המתבטאת ב-0.1% מהחומר התורשתי בלבד.

כאמור, לכרומוזום Y אין העתק נוסף והוא מופיע בגברים בלבד. כמו כן, הרכבו של כרומוזום Y אינו משתנה ברובו, ואם נעקוב אחר ההיסטוריה שלו נראה שהרכבו נשמר לאורך הדורות. יש לו אב מקורי אחד, מה שאין כן לגבי שאר הכרומוזומים. לפיכך בדיקת השונות הגנטית בכרומוזום זה, משקפת תורשה אבהית.

אחת הדרכים לבדיקת שונות בכרומוזום Y היא בדיקת שוֹנוּת של חזרות:

 הדנ"א מורכב כשרשרת של רכיבים המכונים "נוּקְלֵיאוֹטידים". כ-30% מן הדנ"א מכילים רצפים חוזרים, כלומר – קטעי דנ"א שבהם יש חזרות על רצפים של רכיבי הדנ"א היסודיים, הנוקליאוטידים. הרצף החוזר על עצמו יכול להיות קצר (2, 3 או 4 זוגות נוקליאוטידים) או ארוך (עד 200 נוקליאוטידים). מספר החזרות יכול לנוע מחזרות בודדות ועד מאות אלפי חזרות. בני אדם נבדלים זה מזה במספר החזרות.

בכרומוזום Y נתגלו כמה מופעים שונים של רצפים חוזרים. החוקרים בדקו  את השונות  בחזרות של מופע מסויים של רצף חוזר המצוי בכרומוזום Y .  באוכלוסייה יש שונות במספר החזרות של מופע זה, ובאורך של רצף זה.  

הם השוו את תוצאות הבדיקה – השוֹנוּת של החזרות - באוכלוסיית הכהנים לבין התוצאות באוכלוסייה הכללית. הם לקחו מאנשים כהנים ושאינם כהנים דגימות דנ"א, אותם מכינים מתאים של רירית הפה שמוסרים מהלחי תוך שפשוף עדין של הצד הפנימי שלה. החוקרים גילו, כי באוכלוסיית הכהנים שכיחות המופע אותו בדקו בכרומוזום Y מבחינת השונות של החזרות  שונה במידה מובהקת משכיחותה באוכלוסייה הכללית, דבר שמעיד על כך שרוב רובה של שושלת הכוהנים מוצאה מאב משותף וייחודה נשמר במשך הדורות[4].

האם יש לממצא זה משמעות הלכתית?

חלל וחללה בהלכה, הם בן או בת של כהן שנתחללו ממעמדם כיוון שנולדו מנישואים האסורים על כהן, וקדושת הכהונה פוקעת מהם. אישה שאסורה להינשא לכהן ונבעלה לכהן - אף היא נחשבת "חללה" ונפסלת לכהונה. השתייכות גנטית למשפחת הכהנים איננה מהווה הוכחה להשתייכות הלכתית לכהונה, שהרי גם חללים נושאים את הסמנים הגנטיים של משפחת הכהנים, למרות שאין להם שום דין מדיני כהונה.

בנוסף, מחקרים נגדיים טענו כי המאפיין התורשתי הנ"ל, שכיח גם בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון. כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הנ"ל בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, וכרבע מהנבדקים מעומאן, וכחמישית מהנבדקים מהנגב, ומכורדיסטן, כולם לא יהודיים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי "הכוהני" אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על מוצאו היהודי.

המסקנה היא שהממצא המדעי הזה של גן הכהנים הוא ממצא מעניין מאד, אך נדיר שתהיה לו משמעות הלכתית.

משמעות שכזו יכולה להיות במקום שלאדם יש מסורת משפחתית שיוצרת ספק אם הוא כהן. ייתכן שבמקום ספק, מציאות הגן או העדרו יכולים לתרום להכרעה הלכתית מדיני רוב[5].

 

---

[1] מעמד של "כהנים" אנו מוצאים בכל הדתות והאומות. אצל אברהם נאמר על מלכי-צדק שהיה כהן לא-ל עליון (בראשית יד, י). אף אצל פרעה נאמר: "רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה" (בראשית מז, כו). גם בימינו יש כהני דת למיניהם. בקרב הדתות והאומות, כהן זה מקצוע וכל אדם יכול ללמוד להיות כהן. לעומת זאת, ביהדות,  רק איש משבט לוי, מזרע אהרון הכהן יכול ומחוייב לשרת בקודש.

[2] ע"פ מאמרם של דרור רוזנגרטן, קרל סקורצקי וחיים בן-עמי  "ארכיאולוגיה גנטית: כרומוזום Y, כוהנים וקהילות ישראל" בחוברת בד"ד   (=בכל דרכיך דעהו), גליון 9 ,ינואר 1999, הוצאת אונ' בר-אילן. 

[3]  במאמר המוסגר, יש לציין, שלאחר שהסתיים בשנת 2003  פרויקט הגנום הבינלאומי, למיפוי כל הגנים שבכל הכרומוזומים שבגוף האדם, הודיעו החוקרים שמספר הגנים באדם הוא  ע"פ הערכה הוא 25 אלף גנים בלבד ולא 100 אלף כפי שהעריכו קודם לכן. מספר הגנים באדם אינו ידוע בוודאות, ומוערך בין  10,000 ל-25,000. מספר הגנים הוא לא וודאי בשל בעיות שהתגלו  בשיטת ספירת הגנים. ע"פ ויקיפדיה בערך "גנום האדם".

[4] לגבי הלויים, בדיקות גנטיות ראשוניות שבצעו החוקרים הראו שהלויים אינם מהווים קבוצה הומוגנית מבחינה גנטית.

כמו כן, מסקנות המחקר, אין בהן כדי ללמד על הזהות היהודית של פרט או קבוצה. שאלת הזהות היהודית היא שאלה רגישה שנידונה בכלים חברתיים והלכתיים-דתיים. תחומים מקיפים אלו שייכים למימד רוחני המצוי מעבר לעולמו של המחקר הגנטי.

[5] תשובתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, "בדיקת DNA לכהנים",  מאי 2015, באתר מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה.

© כל הזכויות שמורות למחבר