צפרדעים צונחות מהשמים

 מאת: אורן סעיד

ה' הביא את מכת הצפרדעים על מצרים. ישנן עדויות על נפילת צפרדעים במקומות שונים בעולם.

בפרשתנו אנו קוראים על מכת הצפרדעים שה' הביא על מצרים (ח, א-יא). בתיאור הבאת המכה נאמר: "וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, ב). רש"י עומד על הקושי, מדוע נאמר 'וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ' בלשון יחיד: "צפרדע אחת היתה, והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים; זהו מדרשו. ופשוטו: יש לומר, שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות, וכן, (שמות ח): 'וַתְּהִי הַכִּנָּם' - הרחישה" (שם). רש"י מתרץ שני תירוצים: תירוץ אחת על פי המדרש תנחומא (וארא, יד), שצפרדע אחת היתה, והמיצרים היו מכים אותה, ויוצאים ממנה הרבה צפרדעים; ותירוץ שני על פי הפשט: ש'וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ' – מתייחס לדרך התרבות הצפרדע, על ידי השרצה, והכוונה שההתרבות של הצפרדעים היתה בכל ארץ מצרים[1].

הנס – להעלות את הצפרדעים מהנילוס

המלבי"ם מבאר את הנס במכת הצפרדע: "ועלו ובאו - זה היה על ידי אהרן, כי טבע הצפרדע לחיות במים, ועל ידי אהרן עלו אל היבשה נגד טבעם" (ז, כח). כלומר, הנס היה שהצפרדעים עזבו את המקום בו הם חיים, את המים ואת הקרירות, ועלו על ארץ מצרים אל מקומות חמים ויבשים ממים, מקומות בהם הצפרדעים על פי טבען הרגיל אינן שוהות.

הרמב"ן מציין שהנס במכת הצפרדע היה, להעלות  ולקבץ את הצפרדעים מן היאור ולא ביצירתם: "ומכת הצפרדעים להעלותם מן היאור, יכלו לעשות כן, כי אין בהם בריאה או יצירה, כי לא אמר הכתוב 'ויהיו הצפרדעים', רק 'וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ', שנאספו ועלו..." (ח, טו).

צפרדע הנחלים.
יוצר: קריסטיין פיסקר.
מתוך ויקיפדיה

לקרב את הנס לטבע

הר"ן בדרשותיו (דרשות הר״ן דרוש ח), מבאר, שמאחר והקב״ה הוא זה שעשה את חוקי הטבע – הרי אין הוא ״שובר״ אותם ללא סיבה הכרחית. כלל זה מחייב, שגם כאשר הקב״ה עושה נס, הרי אין להרבות במידת הנס וגודלו באופן שמבטל לגמרי את חוקי הטבע, אלא יש לקרב ככל האפשר את הנס לדרכי הטבע, ולתפוס כיצד היתה לו אחיזה מסוימת בדרכי הטבע. מהו הטבע בנס של מכת הצפרדעים?

ממטרי בעלי חיים

ממטרי צפרדעים, רכיכות ימיות ודגים מתרחשים ונגרמים כנראה ע"י ערבלי רוח וטורנדו העוברים מעל גופי מים בדרכם ליבשה. נפילת צפרדעים נצפתה במקומות שונים בעולם.  ביורקשייר בשנת 1844 הסירו אנשים את מגבעותיהם כדי לאסוף בהן את הצפרדעים הנופלות מהרקיע[2] .

בשעת לילה מאוחרת של חודש מאי 1984 שמע אזרח ברובע הם של לונדון קולות חבטה. הוא לא יחס לכך חשיבות רבה. בבוקר כאשר יצא מביתו השתומם למראה עיניו : שישה דגי "משה רבנו" היו מוטלים בחצרו ועל גג ביתו. גם שני תושבים אחרים בעיר קנינג הבחינו בכ-30-40 דגים פזורים בחצרם. אירוע זה הוא אחד מרבים הנבדקים ע"י ארגון המחקר הבריטי לטורנדו וסערות "טורו" (TORRO). "טורו" מוצאת עניין בתופעה שכן סביר להניח שהסיבה להיווצרותה היא ערבל רוח המכונה בשפת המטאורולוגים ציקלון. רק ציקלון יכול להעביר למרחקים גדולים חפצים כבדים ובלתי שגרתיים. ביוני 1984, כחודש לאחר "גשם" הדגים בלונדון, מצא בעל תחנת דלק בצפון יורקשייר את חצר התחנה מכוסה בכוכבי ים וחלזונות ימיים. אזור זה, צפון יורקשייר, מרוחק 45 ק"מ מהים ! באותו לילה התחוללה סופת רעמים חזקה ובעלי חיים ימיים אלו "נשאבו" כנראה ע"י ערבל מים-צקלון שנוצר מעל הים - שהתהווה לאורך החוף המזרחי של בריטניה והוסעו בזרמים האנכיים העולים של הסערה. ב-"טורו" מתועדים מקרים נוספים בהם נצפו "גשמים" של דגים ויצורי -ים אחרים וביניהם כ-12 דוחות עוד מהמאה ה-19.

יתכן ומכת הצפרדעים המוזכרת בפרשתנו, נגרמה באופן דומה ע"י זה שהקב"ה יצר ערבל רוח מים באזור הנילוס ששאב צפרדעים והביאן למצרים. התורה מציינת מפורשות, שהנס התגלה בשלושה פרמטרים[3]: בעיתוי, בעוצמה ובמרחב[4]:

א.      בעיתוי – התורה מציינת, שמכת הצפרדעים התחילה מיד לאחר שאהרון הכה במטהו על הנילוס (ח, ב). המכה הסתיימה רק לאחר תפילת משה, והצפרדעים נותרו חיות רק ביאור (ח, ז).

ב.      בעוצמה– הפסוק מציין, שמדובר בריבוי עצום, שהצפרדעים מלאו את ארץ מצרים: "וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, ב). לא מדובר בריבוי טבעי, שכן לאחר שהזכר הפרה את הביצים  שהטילה הנקבה, רק לאחר כשבעה ימים בוקעים מן הביצים ראשנים, שגדלים במשך כחודשיים במים, תוך שינוי הדרגתי של צורתם. בסיום התהליך הם מפתחים רגליים "מאבדים" את הזנב והופכים לצפרדעים קטנות[5]. כך, שגם אם מדובר בממטר צפרדעים, הרי שכאן מדובר בכמות עצומה של צפרדעים והתרבות תוך זמן קצר יחסית, האפשרית רק בדרך נס.

ג. במרחב - הצפרדעים מלאו רק  את תחום ארץ מצרים: "וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח, ב).

"וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" - הכוונה לאותם הצפרדעים 'המיוחדות' החיות הנילוס, אותן הכירו המיצרים שחיו בקרבת הנילוס. ולפי שיטתנו, לאחר שאהרון נטה במטהו על הנילוס, נוצר ערבל רוח, ששאב את הצפרדעים מהנילוס והסיעם לכל מצרים. אותן צפרדעים שרצו בארץ מצרים בצורה ניסית כנאמר בתהילים: "שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם" (קה, ל)

---

[1] רש"י על הפסוק "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן" (בראשית לב, ו), מבאר מדוע יעקב נקט בלשון יחיד 'שׁוֹר וַחֲמוֹר': "דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים" (שם). גם כאן, אפשר לומר, שהתורה דברה כלשון בני אדם, וקראה בלשון יחיד, לקבוצה גדולה, שכולה ממין אחד.

[2] מתוך חוברות "לדעת -  מדע לנוער" כרך כ חוברת 9-10, הוצאת מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה. ראה גם בויקיפדיה האנגלית בערך "Raining animals" (גשם של בעלי חיים).

כמו כן ידועים סיפורים אודות מטרות חלב, צמר ובשר שירדו על הארץ. בשנת 775 נפל מטר נחשים בשיצר (עיר בסוריא).  בשנת 1877, גשם של נחשים חיים ירד בדרום העיר ממפיס, טנסי, ארה"ב. בספרי ההיסטוריונים הקדמונים פליניוס השני, טיטום ולוביוס נמצאים למכביר סיפורים אודות מטרות חלב, צמר ובשר שירדו מן השמים. ראה בספר "נחלי לימוד" לרב יוסף בא-גד, עמ' 323-324.

תופעות כאלו מוכרות אף מימי התלמוד בבלי: מתלמוד בבלי מסכת מנחות (סט, ב) נראה שחז"ל הכירו את התופעה וידעו להסבירה. נכתב שם: "בעי ר' זירא: חיטים שירדו בעבים מהו?" פירש רש"י שירדו עם המטר כששתו העבים באוקינוס בלעו חיטים. והגמרא ממשיכה: "ומי איכא כהאי גוונא? אין, כדעדי בר טייעא נחיתו לי רום כיזבא חיטא בתלתא פרסא" (=האם יש כזו תופעה? כן, כמו שהעיד עדי-בנו של ערבי אחד, שירדו לפניו חיטים בגובה טפח אחד, על פני שטח של שלוש פרסאות).

[3]  לא ציינו את הפרמטר של ההבדלה בין המיצרים לבני ישראל, שכן הוא לא מוזכר במפורש בכתוב לגבי מכת צפרדע. לדעת רבי אברהם אבן עזרא, פשוטם של המקראות מורה כי המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים, וכן מכת שחין ומכת ארבה, פגעו במידה דומה בין במצרים ובין בעברים (שמות ז, כד, בפירושו הארוך). אך הרמב"ם חולק על דעתו וסבור כי פשוטם של המקראות מורה שגם במכות דם וצפרדע, שחין וארבה, לקו המצרים בלבד ולא העברים. לגבי מכת כינים, נוקט הרמב"ם שגם במושבות העברים הופיעו הכינים אך לא ציערו אותם (פירוש המשניות למסכת אבות פרק חמישי, משנה ד).

[4] כפי שכתב הרמב"ם, באיגרת תחיית המתים, בפרק י' (לקראת סוף האיגרת) שהנסים פעמים והם באים בדרך הטבע: "וממה שראוי שנבארהו הנה, ואע"פ שהוא עקר יותר נכבד מכוונת זה המאמר - הוא, שהנפלאות פעמים יהיו בעניינים הנמנעים בטבע כהתהפך המטה לנחש ושקיעת הארץ בעדת קרח ובקיעת הים; ופעמים יהיו בעניינים האפשריים בטבע, כבוא הארבה והברד והדבר במצרים, כי מדרך מיני אלו הדברים שיארעו במקצת העתים במקצת המקומות, וכמו קריעת מזבח ירבעם במאמר איש האלהים: 'זה המופת אשר דבר ה' הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו'(מלכים א יג, ג), כי מדרך הבניינים שיבקעו וכל שכן הנבנים מחדש, וכרדת המטר הסוחף בזמן הקציר על יד שמואל; והברכות והקללות הנזכרות בתורה כי כל אחת מהן אפשר בכל ארץ ובכל זמן והם כלם מכת האפשר כשיסתכל האדם בהם. ואמנם יהיו העניינים האלו האפשריים מופתיים באחד משלשה התנאים או בכולם: האחד מהם - בוא האפשר ההוא בעת מאמר הנביא בשווה... והתנאי השני זרות האפשר ההוא על כל אפשר ממנו כמו שבא בארבה: 'ולפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן' (שמות י, יד)... והתנאי השלישי המשך האפשר ההוא המתחדש והתמדתו כברכות והקללות... ".

[5] "צפרדע נחלים", ד"ר נח רוטרי, בספריה הווירטואלית של מט"ח.

© כל הזכויות שמורות למחבר