"חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן"

 מאת: אורן סעיד

נחלקו פרשני המקרא בביאור המילה "חכלילי" המוזכרת בברכת יעקב ליהודה. יש שפירשו שהכוונה לצבע אדום ויש שפירשו שהכוונה לצביעת העיניים במכחול.

בפרשתנו יעקב מברך את יהודה: "חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם  מֵחָלָב" (מט, יב). רש"י, רבי אברהם אבן עזרא והרד"ק פירשו ש"חַכְלִילִי" הוא לשון אדמימות, שמי ששותה יין פניו ועיניו מאדימים. לפי זה, יעקב מברך את יהודה, שבחלקו של יהודה בארץ ישראל, יהיו הרבה עצי גפן ושפע של יין, עד שמרוב שתיית יין יאדימו עיניו.

לעומת זאת, הרמב"ן פירש, שהמילה "חַכְלִילִי" באה מן הפועל "לכחול",  שפירושו לצבוע את העיניים בצבע באמצעות "מכחול":  "והנראה בעיני שהוא הפּוּך, מן 'כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ' (יחזקאל כג, מ), ונכפלה בו הלמ"ד כמנהג רבים. והוא כענין מכחול העינים הידוע ומורגל בדברי רבותינו[1]. וכן שמו בערבי 'אַל כְּחוּל' אמר שהוא כחול העינים מן היין, כי כאשר אחרים כוחלים אותם בפּוּך שהוא ה'אַל כְּחוּל' כן יכחול אותם הוא ביין, וכמו שהאחרים מלבנים שיניהם בתמרוקים כן ילבן אותם בחלב, והמשל לרבוי היין והחלב בארצו, כאשר הזכיר אונקלוס. וכן 'לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם' (משלי כג, כט), כמו כחלילות, יאמר שעיניו כחולות ביין ולא יוכל להסתיר שכרותו; או יאמר, למי חכלילות עינים, שיצטרך לכחול עיניו תמיד, למאחרים על היין, כי היין יחשיך את עיניהם ויורידו דמעה ותמקנה בחוריהן, ויצטרך שיהיו עיניו במכחול תדיר. יספר הכתוב בגנות היין ברעות הבאות לו מבחוץ במדנים ובפצעים ושישמע בביתו אוי ואבוי, ויזכיר הנזק ההוא ההוה לו ממנו בגופו חשכת עיניו ותחלואיהם הרבים, וזה פירוש וענין נכון" (שם). לפי הרמב"ן, יעקב מברך את יהודה, שבחלקו של יהודה בארץ ישראל, יהיו הרבה עצי גפן ושפע של יין, עד שמרוב יין, יוכל  לעתים קרובות, לצבוע את עיניו בצבע המופק מן היין, לצורך איפור או לצורך רפואה[2], כמו שרגילים לצבוע בצבע ה'אַל כְּחוּל' את העיניים לשם כך .

היסוד הכימי אנטימון.
היה מרכיב באיפור העיניים.
מתוך ויקימדיה

אדמימות הפנים והעיניים משתיית יין

שתיית אלכוהול גורמת להרחבת כלי הדם: שתיית אלכוהול עשויה לגרום להרחבת כלי הדם בפנים ומכאן האודם בפנים;  וכן להרחבת כלי הדם בעין (בלחמית - שכבת המגן על פני העין והעפעפיים) ומכאן האדמימות בעיניים[3]. אין בכך כל בעיה רפואית, וזו נטייה נפוצה יחסית.  

במקרה של שתייה מרובה, חווה לרוב האדם השותה "חמרמורת" (הנג-אובר) מספר שעות לאחר השתייה, שמאופיין בתסמינים כגון כאבי ראש, עייפות, קושי בריכוז, רגישות גבוהה לאור ולרעש ונדודי שינה[4]. עייפות - שכאמור עשויה להיגרם כתוצאה משתיית אלכוהול -  אף היא אחד הגורמים לאדמימות בעיניים; בזמן עייפות אנחנו "שוכחים" למצמץ, דבר הגורם ליובש בשכבת הלחמית. בזמן יובש, גורם המצמוץ לשפשוף של שכבת הלחמית, לגירויה ולהרחבת כלי הדם הרבים שעליה. גם היובש עצמו גורם לטשטוש ראיה, לכאבים ולהרחבה נוספת של כלי הדם. וכשאלה מתרחבים, הם מתבלטים על פני השטח והעין נראית אדומה[5]. 

גורמים נוספים היכולים לגרום לאדמימות בעיניים שאינם קשורים בצריכת אלכוהול: שפשוף העין, חשיפה לשמש, אלרגיה ודימום תת-עורי (המאטומה) בארובת העין.

צביעת העיניים

הרמב"ן פירש, כאמור, שהצבע שצובעים בו את העיניים נקרא בערבית "אַל כְּחוּל" והוא מוזכר גם בדברי חז"ל: "האשה כוחלת ופוקסת ומעברת שֹרק על פניה" (מועד קטן ט, ב) וכן "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם (ישעיה ג, טז) – דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן" (שבת סב, ב). צבע ה"אַל כְּחוּל" נקרא בלשון המקרא "פּוּך" (מלכים ב, ט, ל; ירמיה ד, ל).  ה"אַל כְּחוּל" הערבי (או "כוחלא" בלשון חז"ל) היא אבקה  שהופקה מגבישי עופרת סולפידית שנכתשו ולעיתים הופקה מהמינרל אנטימון סולפידי. הם בדרך כלל בעלי ברק מתכתי-כספי, ובהשתקפות באור צבעם מעט תכלכל. האבקה הכתושה היא לרוב בגוון אפור או שחרחר עד שחור.[6]

הרמב"ן פירש שבני שבט יהודה היו צובעים את עיניהם בצבע המופק מן היין: "כן יכחול אותם הוא ביין" (שם). צבע היין נקבע על פי נוכחות קליפות הענבים במהלך התסיסה הראשונית מאחר וצבעו של כל עסיס ענבים (=מיץ הענבים קודם תסיסתו והפיכתו ליין) הוא שקוף[7].

יש לציין שהיו צובעים את העיניים גם בצבע אדום הקרוי "סרק" (או שרק): רש"י בפירושו לישעיה: "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם... צובעות עיניהם בסיקרא (= אדום) ובכחול" (ישעיה ג, טז). סרק הוא צבע אדום: "אשה לא תעביר סרק על פניה, מפני שצובעת" (שבת צה, א) ומפרש רש"י  "סרק - צבע אדום הוא, הבא בקנים שקורין טיפוניי"ן [=אודם]". יתכן שהמילה סרק (או שֹרק) באה מן המילה שוֹרֵק שפירושה אחד ממיני הגפן (ישעיה ה, ב; ירמיה ב, כא) שצבע ענביהן אדום כהה[8]. אולי יש בקשר לשוני זה, רמז לכך שבעבר הפיקו צבע אדום גם מענבים[9].

---

[1] כלים פרק יג, משנה ב – שם מוזכר המכחול המשמש לצביעת העניים. וכן פירש רבינו עובדיה מברטנורא: "מכחול - ראשו אחד חד כעין זכרות לכחול בו את העין, וראשו האחר רחב לנקות בו את האוזן" (שם).

[2] השימוש בצבע כחול לרפואה נזכר בתלמוד בבלי: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: דם כדי לכחול בו עין אחת, שכן כוחלין ליארוד" (שבת עח, א).

[3] .“The Hidden Story of Alcoholism”, by Ella Newell, The Rosen Publishing Group, 2013, page 10

[4] להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "חמרמורת".

[5] ראה מאמרו של ד"ר איתי גל, "למה העיניים אדומות כשעייפים", אפריל 2007, באתר YNET, 

[6] ראה גם במאמר "גוון התכלת על פי הרמב"ם", פרופ' זהר עמר, בכתב העת "המעיין", גליון טבת תשע"ב, הוצאת מכון שלמה אומן.

[7] ע"פ בהמכלול – האנצ' היהודית בערך "יין".

[8] ראה באתר "האקדמיה ללשון העברית", במאמר "יין ישמח לבב אנוש" (בקטגוריה: שאלות ותשובות, מילים וגלגוליהן) מאת ברק דן, המקשר בין המילה "שורק" – גפן משובחת אדומה למילה "סרק" – צבע אדום.

[9] ויש שפירשו כי שורק זה הגזע של הגפן, ונקרא כך כי צבעו חום אדמדם; ומשווים למילה "סרק" שפרושה צבע אדום. ראה ב"מילון דו־לשוני אטימולוגי לערבית מדוברת ולעברית", מאת אברהם שטאל ואברהם רובינזון, הוצאת דביר 1995, בערך "שרק", עמ' 451.

© כל הזכויות שמורות למחבר