שבעת המינים

 מאת: אורן סעיד

ביכורים מביאים מפירות שבעת מינים בלבד. בפירות אלו נשתבחה ארץ ישראל, אשר היו עיקר מזונם של תושבי ארץ ישראל, ויש להם גם מעלה מבחינה בריאותית.

פרשתנו פותחת במצוות ביכורים אשר בני ישראל התחייבו לקיימה לאחר כיבוש וחלוקת הארץ: "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ...  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ... " (כו, א-ב).  רש"י מבאר בד"ה "מראשית" שהאות מ"ם במילה "מראשית" באה למעט ולומר, שביכורים מביאים רק מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעה מינים בלבד; נאמר כאן 'ארץ' ונאמר להלן 'ארץ חטה ושעורה...', מה להלן משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינים.

רש"י מוסיף ומבאר (ע"פ מסכת ברכות לט, ב) מהו הדבש המוזכר בפסוק "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח): "ודבש - הוא דבש תמרים" (שם). לפי מסורת חז"ל 'דבש' שנמנה בין שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל - מתייחס ל'תמר': בספרי דברים (פיסקא רצז) נאמר: "ודבש - זה דבש תמרים"; וכן תרגם יונתן "אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ": - "אֲרַע דְּמִן זֵיתָהָא עַבְדִין מְשַׁח (=עושים שמן) וּמִן תוּמְרַיָיהָא עַבְדִין דְּבָשׁ (=ומן התמרים עושים דבש)" (שם). מה מיוחד ומשובח בשבעת המינים?

שבעת המינים מספקים את מאכליו העיקריים של האדם בכל עונות השנה[1]

שבעת המינים היו עיקר מזונם של תושבי ארץ  ישראל בתקופת התנ"ך. בתקופה ההיא לא היו  בידי האנשים אמצעי השימור שיש לנו היום, כגון מקררים. החקלאי היה מגדל את גידוליו, קוצר  את החיטה, בוצר את הענבים, מוסק את הזיתים  או גודד את התמרים, ומן היבול שאסף היה עליו להתקיים במשך כל ימות השנה. חשיבות ראשונה במעלה הייתה אפוא לגידולים שיכלו לספק את מזונו, ואכן – שבעת המינים נתנו לו את הדרוש:

עץ תמר עמוס בפרי בשל (בתמונה זן חיאני) .
בשבעת המינים פרי התמר מכונה "דבש".
מתוך ויקיפדיה

החיטה והשעורה נתנו לו את הקמח למשך כל השנה. הגרעינים שלהן יכולים להתקיים שנים על שנים, וכך פיתח האדם מן הקמח את הלחם, המקור הראשי לפחמימות, לא רק בעונת הקציר, אלא בכל עת, ואם נותרה בידו חיטה היו לו קמח ולחם אפילו בשנת בצורת.

הזית שימש כמקור לחומר החשוב השני – השמן, הן למאכל והן למאור. מכל סוגי השמנים שהאדם ייצר, היה שמן הזית המבוקש ביותר, וגם הוא  נעצר (הופק) במשך עונה קצרה, ונשמר למשך שנים. פרי הזית ניתן לשימוש לזמן ארוך גם בצורות אחרות – זיתים כבושים, או זיתים בשלים שיובשו בשמש.

התמר והתאנה נתנו את הטעם המתוק, וגם הם שימשו כפחמימות בעלות ערך תזונתי הניתנות  לשימור למשך כל השנה, בצורת דבלים (תאנים מיובשות) או כתמרים יבשים.
פרי הגפן שימושי ביותר, כי הענבים, שהאדם אוכל אותם בהנאה כפרי טרי במשך עונה ארוכה, ניתנים לעיבוד בדרכים שונות: מהם עושים את היין - שהוא משקה חשוב בכל הדורות. הצימוקים, שמייצרים מהענבים, ניתנים לשמירה זמן רב.

הרימון אף הוא משמש מקור ליין, והניסיון מלמד כי רימונים שלמים ניתנים לשימור למשך חודשים רבים, עד שנה, וכל הזמן הזה הם שומרים על איכותם ועל טעמם.

שבעת המינים – לבריאות!

הפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל משובחים אף ברמה התזונתית שלהם:

· תאנה: עשירה בברזל וסידן[2], מרכיב חשוב בתפריט של חולי אנמיה ובמיוחד לאלה שאינם צורכים מוצרי חלב. התאנה - מקור לאספקת אנרגיה מהירה, וממתק טעים ובריא לכל.

· זית: עשיר בסידן ובברזל[3] ומכיל חומצות שומן לא רוויות. ידוע ששמן זית מועיל כנגד מחלות לב[4].

· תמר: הוא עשיר במיוחד בברזל וסידן[5], ומהווה ספק אנרגיה מיידית. התמר טוב למסעות ולטיולים. מומלץ במיוחד לספורטאים, רוכבי-אופנים ולכל המרבים בפעילות גופנית.

ממחקר[6] שערכו חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב"ם, עולה כי אכילת 100 גרם תמרים ביום לא רק שאינה גורמת לעליית רמות הסוכר בדם אלא גורמת לירידה של רמות השומנים (טריגליצרידים) בדם וכן לירידה של מידת החמצון של השומנים בדם וע"י כך התמר מגן מפני טרשת העורקים. מחקרים קודמים הראו כי הפירות היעילים ביותר לעיכוב בהתפתחות מחלות לב וכלי דם הם: הרימון, היין האדום (הגפן) ושמן הזית, מתוך עשרות פירות וירקות שנחקרו.

· ענבי-מאכל: הענבים ספקי אנרגיה מיידית. מומלצים במיוחד לילדים, לחולי שיגרון ולסובלים מאנמיה-בעיקר לילדים ולנשים הרות. היין - אותו מפיקים מהענבים - הוכח[7] כמועיל כנגד מחלות לב (אבל שתייה מופרזת עשויה לגרום נזקים לכבד).

·  רימון: מכיל ויטמין  B ו-C. למיץ הרימון מייחסים תכונות מרפא רבות ובניהם מניעה ועיכוב של תאים סרטניים בכמה סוגי סרטן[8]. במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה מצאו שמיץ רימון מונע התפתחות של טרשת עורקים[9].

עלינו להודות לה' אשר נתן לנו את ארץ ישראל המספקת פירות אשר יש להם רמה תזונתית גבוהה דבר שהוא משובח לגוף האדם.

---

[1] "שבעת המינים", עזריה אלון, הוצאת הקבוץ המאוחד, 2006. לקוח מהספר "מילה טובה מאוד : עברית לכיתה ה2 - לחינוך הממלכתי", תל אביב, מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תשע"ה – 2015, עמוד 127.

[2] ע"פ משרד החקלאות האמריקני פרי התאנה מכיל 35 מ"ג סידן ו-0.37 מ"ג ברזל לכל 100 גרם תאנה. 

[3] ע"פ משרד החקלאות האמריקני פרי הזית (ירוק כבוש) מכיל 52 מ"ג סידן ו-0.49 מ"ג ברזל לכל 100 גרם זית. 

[4] ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "olive oil" (שמן זית), בפסקה " Potential health effects: fat or polyphenol composition" [אפקטים פוטנציאליים בריאותיים: שומן או תרכובת הפוליפנול (נוגד חימצון)].

[5] ע"פ משרד החקלאות האמריקני פרי התמר, מזן מג'הול למשל, מכיל 54 מ"ג סידן ו-0.90 מ"ג ברזל לכל 100 גרם תמר.

[6] מתוך אתר הטכניון, במאמר "מחקר: אכילת תמרים מגנה מפני טרשת העורקים ואינה מעלה רמת הסוכר בדם" ספטמבר 2009.  

[7] ראה בהמכלול - האנצ' היהודית בערך "הפרדוכס הצרפתי", וכן  במאמר "לחיים" מאת רן קורנובסקי, מנהל המערך הקרדיולוגי ומכון הצנתורים-מרכז רפואי רבין, בתי החולים בילינסון והשרון-פתח תקוה, באתר של האיגוד הקרדיולוגי בישראל.

[8]להרחבה ראה המכלול – אנצ' יהודית  בערך "רימון מצוי".

[9] אתר הטכניון, "רכיבים ברימון ובתמר מספקים הגנה מירבית מפני התפתחות טרשת העורקים", אפריל 2015.

© כל הזכויות שמורות למחבר