להטוטי שמחת בית השואבה

 מאת: אורן סעיד

התלמוד מתאר תנאים ואמוראים שביצעו להטוטים, קשים ומדהימים, בשמחת בית השואבה.

בימי חול המועד של חג הסוכות היו עושים במקדש שמחת שאיבת המים; בשעת שאיבת המים וניסוכם על גבי המזבח, היו מנגנים בחלילים ובכלי שיר אחרים ואומרים שירות ותשבחות. "אמרו: כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו" (סוכה ה, א). שמחה זו נקראת כך ע"ש הכתוב: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיה יב, ג), ובירושלמי מפרשים שמשם שואבים רוח הקודש, שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

בתלמוד, בתיאור שמחה זו נאמר: "אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה, היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר(=אש) וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו" (סוכה נג, א). בהמשך הגמרא מתארת להטוטים נוספים שבוצעו בשמחת בית השואבה ע"י אמוראים (בתרגום חופשי): "לוי היה משמח את רבי והיה נוטל שמונה סכינים, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. שמואל היה משמח את שְׁבוּר מלך פרס והיה נוטל שמונה גביעי יין מזוגים וזורק אחת ונוטל אחת ולא היו נשפכים. אביי היה משמח את רבה והיה זורק שמונה ביצים וזורק אחת ונוטל אחת ולא היו נשברות; ויש אומרים שהיה עושה זאת בארבעה ביצים" (שם).  הלהטוט הראשון מתייחס לרבן שמעון בן גמליאל הראשון (מכונה: הזקן) – תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים ונשיא הסנהדרין. פעל 18 שנה לפני חורבן הבית[1] . יש לציין, שהתלמוד בא להאדיר עד כמה התנאים והאמוראים שמחו בשמחת בית השואבה ולא להראות את יכולות הלהטוטנות שלהם. במאמר זה, הבה נראה עד כמה קשים ומדהימים הלהטוטים של זריקת ותפיסת עצמים, שביצעו התנא רבן שמעון בן גמליאל והאמוראים לעיל, בשמחת בית השואבה[2].

להטוטן בכדורים.
מתוך ויקימדיה

לַהֲטוּטָנוּת וכח הכבידה

לַהֲטוּטָנוּת או גָ'אגְלִינְג (מאנגלית: juggling), במובן הצר של המילה, היא האומנות של הטלת מספר חפצים באוויר בו זמנית, כך שלפחות חפץ אחד תמיד נמצא באוויר. אביזרים מקובלים לשימוש בלהטוטנות הם: כדורים, מקלות, טבעות, לפידים  וכל דבר אחר שאפשר לזרוק לאוויר.

חובבים רבים משתעשעים באותו להטוט של זריקת שנים או שלושה עצמים אל-על, קליטתם וזריקתם בזריזות חזרה כלפי מעלה. בכך הם ממשיכים מסורת עתיקה, הקיימת כבר אלפי שנים. עדות לכך, מצאו ארכיאולוגים בציורי קיר שנתגלו בקברים מצריים מהאלף השני לפנה"ס[3].

אחד ממעשי הלהטוטים המקובלים הוא המפל, הנוצר משלושה כדורים, הנזרקים שוב ושוב בזה אחר זה, כל פעם מיד אחרת. ליצירת גשם של כדורים – להטוט שנראה פחות מורכב, אך הוא קשה יותר לביצוע – זורקים את הכדורים מתוך היד האחת, בעוד היד השנייה קולטת את הכדורים הנופלים ומעבירה אותם בזריזות חזרה ליד הזורקת.

אריסטו, שלא נהג לבצע ניסויים, האמין שמסלול עצם שנזרק כלפי מעלה מורכב משתי תנועות נפרדות ועוקבות. גם אלה שבאו בעקבותיו נהגו לחשוב, שכדור הנזרק כלפי מעלה נע במסלול אנכי עד כלות הכוח הדוחף אותו, ואז הוא פותח בתנועה אנכית חזרה כלפי מטה. דעות אלה שלטו בכל העולם המערבי עד המאה ה-17. עד שגליליאו ובני דורו הדגימו, איך תנועתו של גוף תלויה בצירוף כוחות הפועלים עליו בכל יחידת זמן, ושעצם הנזרק כלפי מעלה אינו מתווה שני קווים ישרים, אלא צורת קשת.

הקהל המוחא כף לעושה הלהטים ושואל בתמימות, אם יוכל להוסיף עוד כדור אחד, אינו יודע כי עליו להקדיש מאות שעות אימון, כדי להגדיל את מספר העצמים שיוכל להטיל אל-על. מבצע כזה דורש  דיוק מרבי בעוצמת הטלת הכדורים, ושמירה קפדנית על תזמון הזריקות. 

לפי חוקי הכבידה, גדלה מהירותו של גוף הנופל אל פני האדמה ב-9.8 מטרים לשנייה בכל שנייה, על כן – ככל שזורקים את העצם גבוה יותר, תהיה מהירות נפילתו חזרה גדולה יותר. פירושו של דבר, שאף אם יתאמן הלהטוטן ויזרוק את העצם גבוה יותר ויותר, ירוויח – באופן יחסי – פחות ופחות זמן בין זריקת העצם לקליטתו; טבעת הנזרקת לגובה של 4.5 מטרים, תחזור לידי הזורק תוך 3.5 שניות, אך אם יטיל את הטבעת לגובה של 9 מטרים – לא ירוויח יותר משנייה ומחצה, שכן העצם יחזור כבר אחרי 5 שניות. זאת מגבלה חמורה ביותר: על הלהטוטן, הזורק 11 טבעות למשל,  לזרוק טבעת כל פחות מחצי שנייה, בכוח אדיר ובדיוק מדהים, לגובה של 9 מטרים, כדי לעמוד במשימתו. איחור קטן במועד הזריקה, או אי דיוק פעוט בגובה שאליו זרק את הטבעות, יסתיים כהרף-עין במפולת כללית. 

גורמים נוספים להצלחת הלַהֲטוּטָנוּת[4]

גורם נוסף התורם להצלחת להטוטנות הוא תיאום בין הידיים. סוג התיאום בן הידיים תלוי בדפוס הלהטוטנות. במפל למשל, חציית הכדורים בין הידיים דורשת שיד אחת תתפוס באותו קצב שהיד השנייה זורקת. הידיים מתחלפות גם הן: יד אחת תופסת כדור לאחר שהשנייה זרקה אחת.

להטוטנים נעזרים גם בעיניים על מנת לתאם בין הידיים לכדורים. ההוראות הנפוצות לצפייה בכדור הנע הם: "הסתכל בנקודה הגבוהה ביותר" ו"זרוק את הכדור הבא כשהקודם יגיע לשיא הגובה".

ישנה חשיבות גם לאחידות במשקל ובצורה של העצמים הנזרקים, על מנת שינועו כולם במסלול מדויק. 

השיאים[5] כיום בלהטוטים אלו:

·     13 טבעות: אלברט לוקאס (ארה"ב), 2002.

·     7 לפידים בוערים: אנתוני גאטו (ארה"ב) 1989.

אם כן, רבן שמעון בן גמליאל, מרוב שמחתו העצומה בשמחת בית השואבה,  ביצע את הלהטוט האדיר ב-8 לפידים בוערים (יותר מהשיא העולמי כיום)!

---

[1] חורבן הבית השני היה בשנת 70 לספירה. ע"פ אנצ' יהודית "דעת", מכללת הרצוג, בערך "שמעון בן גמליאל הראשון".

[2] מתוך "לדעת - מדע לנוער המתבגר" כרך יג, חוברת 4, עמ' 20, הוצאת משרד החינוך והתרבות, מוסד ויצמן.

[3] המכלול – האנצ' היהודית בערך "להטוטנות".

[4] by Peter J. Beek and Arthur Lewbel ,  "The Science of Juggling"

Scientific American, November, 1995, Volume 273, Number 5, pages 92-97

[5] ע"פ האתר של שיאי גינס http://www.guinnessworldrecords.com/ בערך "Most flaming torches juggled" ובערך "Most rings flashed by a juggler". עוד על שיאים של להטוטנים ראה בויקיפדיה האנגלית בערך "Juggling world records". 

© כל הזכויות שמורות למחבר