חרבות צורים

 מאת: אורן סעיד

סכינים עשויים מאבן צור שימשו למצוות ברית מילה, כי נחשבו לכלי הבטוח ביותר למצווה זו.

בפרשתנו אנו קוראים שבדרך במלון (=במקום הלינה), צפורה אשת משה, מלה את משה באמצעות 'צֹר': "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי" (ד, כה).  מבאר הרשב"ם  באיזה כלי השתמשה צפורה על מנת למול את בנה:  "צֹר -  כמו: 'חַרְבוֹת צֻרִים'  (יהושע ה, ב), תער מלוטש, איזמל חריף" (שם); וכן רבי אברהם אבן עזרא פירש: "צר - כמו 'חַרְבוֹת צֻרִים' ( יהושע ה, ב) , שהם חדים" (שם).  צפורה השתמשה בסכין חדה.

גם יהושע מל את בני ישראל באמצעות חרבות (=סכינים) חדים (יהושע ה, ג). יהושע היה צריך למול את בני ישראל פעם נוספת, מכיוון שרק העם שיצא ממצרים מלו את עצמם כשהם עוד היו במצרים, ולעומתם, כל מי שנולד במדבר, בדרך לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, לא מלו אותו, מפני שיש סכנה לאדם למול את עצמו וללכת לאחר מכן בדרך ארוכה (יהושע, שם, מצודות). הרלב"ג ביאר שמדובר בחרבות מנחושת: "חרבות צורים - הרצון בו: חרבות חזקים, והם הנעשים מהנחשת" (שם).

סכין עשויה מאבן צור.
מתוך ויקימדיה

חז"ל במדרש רבה פירשו שחרבות הצורים הם חרבות שעשויים מאבן: "עשה לך חרבות צורים, נתפרש - גלבין דטינרי [=סכין של סלע]" (בראשית רבה פרשה לא אות יד). בפירוש "הכתב והקבלה" מבאר שמדובר באבן חדה: "צור - תרגומו 'טִנָרָא' והוא אבן חד כמו 'חַרְבוֹת צֻרִים' (יהושע ה, ב) " (שמות, שם); וכן בפירוש הר"ש משאנץ על מסכת אהלות: "...או בוצר בצוֹר, אבן חדה, דלאו כלי הוא וחזיא לחתיכה כדכתיב (שמות ד) 'וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר' " (פרק יח משנה א). על פי פירושים אלו, צפורה וכן יהושע, השתמשו באבן חדה, על מנת לקיים את מצוות ברית מילה. כפי שנראה בקטע הבא, האבן החדה, היא אבן צור.

ד"ר יוסף ולפיש מסביר, שהמצווה היא תמיד למול בכלי הבטוח ביותר. בזמן התנ"ך אכן השתמשו באבן צור למצוות מילה, כי זה היה הכלי הבטוח ביותר[1].

הצור הוא סלע קשה שאינו נחרץ במסמר. הצור שכיח בדרום ארץ ישראל, ובשכבות דקות בין סלעי גיר ובין סלעי קירטון. צבעו לבנבן, אפור, חום וחום-כהה. כאשר שוברים חתיכות מסלע צור אפשר לעיתים קרובות להבחין, כי החלק ההפנימי שלו בהיר מן המעטה החיצוני. הצבע החיצוני הכהה, הוא למעשה קרום דקיק הנוצר מחמצון כמויות קטנות של ברזל המפוזרות בצור והמתרכזות על פני השטח שלו[2].

מאבן זו נעשו רוב כליו של האדם הקדמון, בפרט כלי חיתוך, כלי עבודה וכלי נשק, שכן הצור מתפצל לשברים דקים חדים הקרויים נתזים או להבים (תלוי בצורה) כשמכים עליו בחפץ קשה אחר (כדוגמת פטיש יד עשוי מחומר אחר). שבירת אבן הצור יוצרת קצה קהה לאחיזה, קצה עבה לגירוד או קצה חד לגירוד או חיתוך. בין כלי הצור שנעשו מאבן צור: להבים, סוגים שונים של סכינים, חודים, כלי קיצוץ, אבני יד גסות, מרצע, ראש-חץ, גרזן ואיזמל[3].

סכיני צור ארוכים נתגלו במקומות שונות בארץ, כגון במגידו, בית שאן, בית ירח ובתל בית מרסם. סכיני צור אלה הותקנו מבולבוס [=תרכיז קלציט בעל צורה עגולה] צור משובח, שנוקה מקליפתו הטבעית, ובאיזמל עץ התיזו ממנו נתזים ארוכים, ומהם הותקן הכלי עד לגמר צורתו. צלעותיהם של הסכינים הללו ישרות וחריפות וארכם מגיע עד 30 ס"מ בקירוב[4].

בגושרים (נילי, צפון) נמצא סכין צור באורך  23.4 ס"מ וברוחב 6 ס"מ. בעין השומר נמצא סכין צור באורך 22.2 ס"מ וברוחב 3 ס"מ. בחולון  (אזור תעשיה) נמצא סכין צור באורך 24 ס"מ וברוחב 5.4 ס"מ.

סכיני צור קצרים, נתגלו באתרים שונים בארץ ישראל מתקופות שונות, למשל: בחמדיה נתגלה סכין צור דו-פני [=האבן מסותת משני צדדיה] באורך 11.7 ס"מ וברוחב 3.6 ס"מ; בשער הגולן נתגלה סכין צור דו-פני באורך 3.7 ס"מ; במערת הנחל נמצא סכין צור מקרצף באורך  8 ס"מ וברוחב 3.5 ס"מ[5].

במוזיאון ישראל בירושלים מוצג סכין צור שנתגלה במערת נחל חימר, באורך 10.9 ס"מ וברוחב 1.7 ס"מ[6].

---

[1] ד"ר יוסף ולפיש, "ברית מילה באמצעות לייזר", אסיא נו, תשרי תשנ"ו, עמוד 10-19.

[2] ראה בספר "גיאולוגיה בפטיש ישראלי", מאת עמנואל מזר, האוניברסיטה הפתוחה בישראל, 1994, עמ' 42-43.

[3] אנצ' העברית, בערך "צֹר, כלי", חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תל אביב, ירושלים, תשל"ו.

[4] אנצ' מקראית, הוצאת מוסד ביאליק ירושלים, 1962, בערך "כלים, כלי צור".

[5] אתר "אוצרות המדינה -  ממצאים נבחרים מאוספי רשות העתיקות", בחיפוש  "סכין (צור)".

[6] אתר מוזיאון ישראל, ירושלים.

© כל הזכויות שמורות למחבר