מאת: אורן סעיד
רוח שרבית יכולה לגרום לשידפון וגם רוח קרה מאוד יכולה לגרום לתופעה זו.
בפרשתנו אנו קוראים על חלומות פרעה. בחלום השני פרעה חולם ששבע שיבלים דקות בולעות את שבע השיבלים הטובות שראה לפני כן. פרעה מתאר את השיבלים הדקות כך: "וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן" (מא, ו). כשפרעה מספר ליוסף את החלום הוא מתארו כך: "וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם" (מא, כג). רש"י במקום מבאר, שהשיבולים היו יבשות וריקות מגרגירים: "צְנֻמוֹת - ..הרי הן כעץ בלי לחלוח וקשות כסלע...אין בהן אלא הנץ לפי שנתרוקנו מן הזרע" (מא, כג). כך גם מבאר הרלב"ג: "צְנֻמוֹת - קשות ויבשות, שלא נשאר בהם כי אם מעט זולת הסובין" (ביאור המילות, שם). האבן עזרא מבאר שהשיבולים לקו בשידפון: "שְׁדֻפוֹת - שאירע להם שדפון מרוח מזרחית" (מא, ו). השיבולים היו יבשות כתוצאה מרוחות מזרחיות[1] ("קָדִים") שנשבו עליהן.
|
|
שידפון יכול לגרום לנשירת גרגירי השיבולים. יוצר: Joancreus מתוך ויקימדיה |
כאשר מתחילים השרבים עוד לפני סיום תהליך ההבשלה, הם עשויים לגרום לשידפון כאמור בפסוק: "וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה" (מלכים ב, יט, כו) וכפי שמבאר הרד"ק: "ושדפה לפני הקמה - העשב שהכה השדפון טרם היותו קמה, כלומר שלא הספיק להיות קמה ולהיות נגמר בשולו והוכה בשדפון" (שם). דבר זה גורם לעקרותם החלקית או השלמה של השיבולים, ולפגיעה קשה בתהליכי מילוי הגרגרים בחומרי התשמורת. כתוצאה מכך הגרגרים יצטמקו, משקלם יקטן מהנורמאלי וצורתם תהא מקומטת. סוג הבשלה זה מכונה בשפה המקצועית העדכנית בשם: 'הבשלת אונס'.
המקרא וחז''ל מתארים מצב זה כאירוע קשה, שמשמעותו – רעב[2] : "רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל" (מלכים א, ח, לז); ומבאר ה"מצודת ציון" ששדפון פוגע בבישול גרגרי התבואה: "שדפון - ענין לקות הזרע עד לא נגמר הבשול" (שם). המשנה במסכת תענית מציינת את השידפון כגורם לתענית בשל הסכנה לרעב: "עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם: עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן" (פרק ג, משנה ה). רבינו עובדיה מברטנורא מגדיר את השידפון כך: "שדפון - רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנת מן הזרע" (שם), והכוונה שהרוח מייבשת את גרגירי התבואה כך שהם מצטמקים ומתרוקנים מתוכנם. המשנה במסכת תענית מספרת, שפעם אחת אכן גזרו חכמים תענית בכל הארץ כיון שנראה באשקלון שידפון 'כמלא פי תנור', מידה היכולה למלא פתח של תנור (פרק ג, משנה ו).
יש לציין, שלא רק רוח שרבית יכולה לגרום לשידפון אלא גם רוח קרה מאוד – קרה, יכולה לגרום לשיבולת להיות שדופה, ללא גרגירים או עם גרגירים מצומקים. ההשפעה החזקה ביותר היא כשהקור חל כשבועיים לפני יציאת השיבולת ואז אין הופעת שיבולים כלל. אם הקרה חלב בשלב 'הבשלת חלב' (=הרקמה האוגרת מזון של השתיל מכילה עמילן נוזלי המקנה לנוזל צבע לבן), אז השיבולים עם גרגירים מצומקים בדרגות שונות. בארץ ישראל, שידפון כתוצאה מרוב שרבית שכיח יותר משידפון כתוצאה מרוח קרה[3].
ישנם חוקרים הסבורים[4] ששידפון היא מחלת הפחמון הנגרמת על־ידי פטריה המתקיפה את השיבולים ההופכות למין פיח שחור. אך מחלת הפחמון אינה מסוכנת ונפוצה. מכאן, ששידפון היא תופעה פיזיולוגית של התייבשות גרגרי התבואה בגלל רוחות הקָדים החזקות הנושבות באביב כשהקמה עדיין לא הבשילה, כפי שהסבירו הפרשנים שהבאנו לעיל על המקרא והמשנה.
[1] להרחבה על רוח הקדים ראה מאמר בפרשה זו "רוח הקדים - החמסין".
[2] על פי המאמר של רונית מעוז: "התפיסה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרא ועד סוף תקופת התלמוד".
[3] "השידפון", קוסטרינסקי, יעקב, השדה, כרך נז, עמ' 402-401, 405, 1976, המכון לגידולי שדה וגן, מינהל המחקר החקלאי בית דגן.
[4] מילון אבניאון בערך "שידפון", מאת איתן אבניאון.
הסבר ברור ויפה. אשרי העורך המתמיד.
השבמחק