שמות החודשים

 מאת: אורן סעיד

שמות החודשים בלוח העברי אומצו מהלוח הבבלי. חלק משמות החודשים בלוח הבבלי מקורם בשפה האכדית, שהיתה בשימוש הבבלים.

בפרשתנו התורה מצווה, לחוג את חג הפסח בחודש האביב: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לה' אלוקך כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ  ה' אלוקך מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (טז, א). התורה מכנה את חודש ניסן, בו יצאנו ממצרים בשם "אביב", כי זו העונה שבו יצאו בני ישראל ממצרים. האבן עזרא מציין, שהתורה לא ציינה את החודש בשם "ניסן", כי שמות החודשים העבריים מקורם מלשון מהבבלים: "את חדש האביב - נקרא כן בעבור שהיה בו אביב בצאתם ממצרים...ודע כי אין לחדשים בלשון הקדש שמות כי ניסן סיון גם כסליו גם טבת גם אדר שהם נזכרים במקרא הם לשון כשדים [=בבלים] על כן אמר: 'בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן' (אסתר ג, ז) רק מצאנו זיו ואיתנים ובול; וטעם ראשון, כאשר ימצא האביב הנו חדש הראשון, כי משם יחל לספור החדשים". האבן עזרא מוסיף ומציין, שהחודש שבו חל האביב, הוא החודש הראשון על פי התורה, ולכן חודש ניסן מכונה החודש הראשון. גם שאר החודשים נקראים על פי מספרם הסידורי, מחודש ניסן ועד חודש אדר: ניסן הוא "החודש הראשון", אייר הוא "השני", אלול הוא "השישי" וחודש אדר הוא החודש "השנים עשר".

גם בחומש שמות, על הפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב), האבן עזרא מציין דברים  דומים, ששמות החודשים בעברית מקורם מלשון הבבלים, ולכן התורה מכנה בפסוק, את חודש ניסן בשם "רִאשׁוֹן": "החודש הזה  - ...וניסן ואייר וסיון וכל שמות החדשים אינם לשון קדש כי אם לשון כשדים על כן לא תמצא במקרא כתוב אחד מהם רק בנבואת זכריה ודניאל ועזרא ומגלת אסתר שהיו בגולה. וככה הפירוש בחדש הראשון שנקרא ניסן בלשון כשדים רק מצאנו בלשון הקדש שנקראו שלושה חדשים בדרך אחרת. ירח זיו. בירח האיתנים. בירח בול" (שם). האבן עזרא מוסיף כאן, שזו הסיבה, ששמות החודשים העבריים לא נזכרו בתנ"ך, חוץ מספרי זכריה דניאל ונחמיה ומגילת אסתר, מאחר ונכתבו אחר גלות בבל.

לוח עברי.
שמות החודשים אומצו מהלוח הבבלי.
יוצר: Wolfgang Sauber
מתוך ויקימדיה

דברי האבן עזרא, מקורם בתלמוד הירושלמי: "אמר רבי חנינה: שמות חודשים עלו בידם מבבל" (ראש השנה פרק א, הלכה ב). שמות החודשים העבריים, שנזכרו בספרי התנ"ך, שנכתבו אחר גלות בבל הם: שבט (זכריה א, ז), כסלו (שם ז, א), ניסן (נחמיה ב, א), אלול (שם ו, טו), טבת (אסתר ב, טז), אדר (שם ג, ז) וסיוון (שם ח, ט). שמות שאר החודשים נזכרו בספרות חז"ל[1]. כפי שציין האבן עזרא, בספר מלכים מצוינים גם שמות אחרים לחודשים, כגון "יֶרַח הָאֵתָנִים" לתשרי (מלכים א, ח, ב), "יֶרַח בּוּל" לחשוון (מלכים א, ו, לח) ו"יֶרַח זִו" לאייר (מלכים א, ו, לז).

השפה האכדית והלוח הבבלי

אכדית היא שפה עתיקה, ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה[2] בקרב האשורים והבבלים בין השנים 2500 לפני הספירה לשנת 100. ישנם מסמכים קדומים רבים, הכתובים בשפה זו, ולכן שפה זו נחקרה ונלמדה היטב ואף נעשה בה שימוש כדי לפענח שפות עתיקות אחרות וכן לפענוח מילים לא-ברורות בעברית מקראית.

אכדית הייתה בין השפות הראשונות שהועלו על הכתב, והשפה השמית הראשונה שבהן. הלבלרים (=אנשים העוסקים במלאכת הכתיבה לשם פרנסתם) האכדים, כתבו את השפה בכתב יתדות, שפותחה בידי השומרים. כתב זה כולל סימנים דמוײ יתדות אשר הוטבעו בלוחות חימר רך. לוחות חימר רבים, שנכתבו באכדית, התגלו בחפירות ארכאולוגיות בעיראק, בסוריה, בטורקיה, בלבנון ובמצרים, בעיקר במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. רוב הלוחות כוללים ניהול מסים וחשבונות. חלק מהם כוללים מכתבים דיפלומטיים ואף מכתבים אישיים. מלוחות אלו, למדו החוקרים, גם על חיי היהודים בבבל.

מאחר שאכדית הייתה שפה בינלאומית היא השפיעה על העברית ותרמה לה מספר רב של מילים, ביניהן שמות החודשים העבריים: תשרי (tišritu - "התחלה"), מרחשון (מצירוף המילים הבבלי "warh šman" - "חודש/ירח שמיני[3]"), ניסן (nisano - "ניצן"), אלול (Ululu או Elulu - "קציר") וכן שמות שאר החודשים ומילים רבות נוספות[4].

כאמור, השפה האכדית היתה בשימוש של הבבלים והאשורים. לפי זה, מובן מדוע חלק משמות החודשים בלוח השנה הבבלי ובלוח השנה האשורי מקורם בשפה האכדית. היהודים שגלו לבבל, במאה ה-6 לפני הספירה, אמצו את שמות החודשים מהלוח הבבלי בלוח העברי. כאמור, גם הלוח האשורי, ששימש בעירק ובמדינות נוספות השוכנות במזרחו של הים התיכון, משתמש גם ברבים מאותם שמות החודשים האכדיים, כמו אייר, תמוז, אב, אלול, תשרי ואדר[5]. בחלק מלוחות החימר שנתגלו, מופיעים שמות החודשים בשפה האכדית[6].

החודש העשירי נקרא "תמוז", על שם אליל ששימש לעבודה זרה בבלית. לפי אמונתם, בסוף הקיץ היה נובל האליל שנקרא "תמוז" והנשים היו בוכות עליו באותו החודש, ולכן מספר יחזקאל "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז"  (יחזקאל ח, יד; ראה מלבי"ם כאן).לכאורה קשה, איך השתמשו בשם "תַּמּוּז" שהוא עבודה זרה כשם לחודש בלוח העברי?

ישנו מדרש בשם "מדרש שמות החודשים[7]" הטוען כי אבותינו לקחו מהבבלים רק את השמות, אבל לא את המשמעות. כאשר שמעו אבותינו את שמות החודשים הבבליים, הם גילו בהם משמעות יהודית. בכל אחת מהתארים הללו נמצאת משמעות עברית המבטאת במדויק את מהות החודש:  "... 'ניסן' שבו נעשו ניסים לישראל. 'אייר' שניתן להם המן בפנים מאירות והוא מלשון אור. 'סיון' מלשון סיני וניסים, שבו עמדו על הר סיני ונעשו להם ניסים. 'תמוז' שבו עשו את העגל, ועבודה זרה אחת יש שנקראת תמוז" (שם). א"כ, המילה "תמוז" - על שם עבודה זרה – מתאימה למרבה הצער בדיוק לחודש זה בו עשו בני ישראל את עגל הזהב.

במאמר המוסגר, יש לציין, שבפסיפס שנמצא בשרידי בית כנסת עתיק בבית אלפא, מן המאה ה-6 לספירה מוזכרים השמות: תשרי, תמוז, ניסן וטבת: מרכז הפסיפס מוקדש לתיאור גלגל המזלות. בארבע פינות הגלגל מופיעות עונות השנה, המלוות באיורים המייצגים את הפעילות החקלאית והתנובה החקלאית המאפיינים כל עונה ועונה. העונות מצוינות בשם עברי לפי מערכת ארבע התקופות - "תקופת תשרי", "תקופת תמוז", "תקופת ניסן", "תקופת טבת[8]".

---

[1] אנצ' לבית ישראל, רפאל הלפרין,  הוצאת הקדש רוח יעקב, 1994, בערך "חודש"

[2]  האזור המשתרע בין הנהרות הגדולים הפרת והחידקל. האזור מהווה את חלקו המזרחי של הסהר הפורה.

[3] וזה תואם ללוח העברי הקדום, על פי התורה, מר חשוון הוא החודש השמיני,  כשמונים את החודשים מניסן.

[4] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "אכדית".

[5] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "Babylonian calendar" (=לוח בבל).

[6]  למשל, במסמך בבלי עתיק, המתאר את מסע המלחמה של נָבּוֹפֹּלאָסַר (מנהיג ממוצא כשדי)  וכיבוש נינווה, בשנת 612 לפני הספירה. מסמך זה, פורסם על ידי החוקר הבריטי סיריל ג'ון גאד בשנת 1923.

The Fall of Nineveh, Cyril John Gadd, British Academy, 1923

וכן  בלוחות המהווים מאגר בבלי, העוסק בהיבטים רבים ומגוונים של האסטרונומיה והאסטרולוגיה של בבל. ראה בויקיפדיה  האנגלית בערך .MUL.APIN

[7] מדרש שמות החדשים, מובא במילואים ל"תורה שלמה" חלק יא.

[8] להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית, בערך "בית הכנסת בבית אלפא". יש לציין גם את לוח גזר, שהוא לוח אבן גיר המתוארך למאה העשירית לפני הספירה שנמצא בשנת 1908 בתל גזר על ידי הבריטי רוברט מקאליסטר.  היא מכילה כתובת בת תשע שורות הנראית כלוח שנה חקלאי. לא מופיעות בה שמות החדשים  העבריים, אלו שמות הזמנים החקלאיים: אסיף, זרע, קציר ועוד. הלוח מלמד כי השנה בתקופה העתיקה הייתה שנה חקלאית, שהתחילה בחודש תשרי ונגמרה בחודש אלול. להרחבה ראה להרחבה ראה בהמכלול – האנצ' היהודית, בערך "לוח גזר".

© כל הזכויות שמורות למחבר