הביצה בקערת הפסח

 מאת: אורן סעיד

אנו מניחים בקערה ביצה מבושלת, זכר לקרבן חגיגה. יש שהסבירו שהביצה מסמלת אבילות על חרבן בית המקדש.

כשבית-המקדש היה קיים, היו מביאים לירושלים עם קרבן הפסח גם קרבן חגיגה; את בשר קרבן החגיגה אכלו לפני קרבן הפסח. היום אנו מניחים בקערה ביצה מבושלת, זכר לקרבן חגיגה . מה המקור לכך? המשנה במסכת פסחים מציינת שיש להכין לליל הסדר "שני תבשילין": "הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין " (פרק י משנה ג). קיימת מחלוקת בתלמוד בבלי (פסחים קיד, ב) מהם שני סוגי התבשיל שהזכירה המשנה: סלק ואורז או דג וביצה או שני סוגי בשר - אחד לזכר קרבן פסח ואחד לזכר קרבן חגיגה, או עצם ומרק.

החל מסוף המאה ה-12, הפך המנהג של זרוע וביצה לנוהג הפחות או יותר מקובל [1]. הראשונים שהזכירו את המנהג הזה הם: רבי יצחק בן אבא מארי (1120-1190) בספרו "ספר עיטור [2]"  ורבי אברהם מלוניל (1155-1215) בספרו "ספר המנהיג [3]".

קערת הסדר.
יוצר: Noamfurer
מתוך ויקימדיה

בפירוש "תפארת ישראל" (הרב ישראל ליפשיץ, 1860- 1782) למשנה הנ"ל, מציין את המנהג של הבאת הביצה והזרוע בליל הסדר: "ושני תבשילין: כנגד פסח וחגיגה. ונהגו בעצם של זרוע, וכזית בשר בראשו צלי, וביצה צלויה" (שם).

מדוע נבחרה דווקא הביצה לקערת הפסח?

רבינו מנוח (סוף המאה ה-13) כותב בפירושו לרמב"ם, שנהגו לקחת ביצה דווקא מפני שהיא מתבשלת במהירות ומצויה לכל: "וביצה מבושלת במים או צלויה זכר לחגיגה ונהגו בביצה מפני שהיא קלה לבשל [4] ומצויה לכל" (הלכות חמץ ומצה, פרק ח, הלכה א).

רבי אהרן הכהן מלוניל (סוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14) בספרו "ארחות חיים [5]" נותן הסבר אחר להנחת ביצה בקערת הסדר: "והמבושל עושין ביצה זכר לאבלות בית המקדש".

צורת הביצה והקשר לאבלות

בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא (טז, ב) מובאים שני טעמים לכך שעדשים הן מאכל אבלים: הטעם הראשון הוא ש"אין לה פה" – לגרגירי עדשים אין סדק או בליטה, כך האבל יושב ושותק; הטעם השני הוא  שצורת העדשה מהווה סמל לאבל. צורתה העגולה כגלגל, מסמלת את דרכה של האבלות המתגלגלת על כל באי עולם. התלמוד מציין שההבדל בין שני הטעמים הוא ניחום אבלים בביצה: לפי הטעם הראשון – גם לביצה אין  "פה" (סדק) ולכן ראוי לנחם את האבל בביצה. לפי הטעם השני, הביצה היא לא עגולה כמו גלגל אלא סגלגלה (אליפטית), ולפי טעם זה, לא ראוי לנחם את האבל בביצה (על פי פירוש רש"י, שם). להלכה, בשולחן ערוך מוזכר המנהג להאכיל את האבל בסעודת הבראה ביצים (יורה דעה שעח, ט).

צורת הביצה ויכולת התעופה

חז"ל נתנו סימנים לכשרות העופות על פי צורת הביצים שלהם: "כל שכודרת (ככדור) ועגולגולת - ראשה אחד כד (=ככדור) וראשה אחד חד (=מחודד) - טהורה, שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין - טמאה" (חולין סד, א).

לביצת התרנגולת שאנו מכירים ישנה צורה קצת מוארכת, מחודדת במקצת בצד אחד ומעוגלת יותר (ככדור) בצד שני. אך מתברר  שלא לכל ביצי העופות יש צורה אחידה. לינשופים, למשל, יש ביצים כדוריות כמעט לחלוטין, ואילו לאוריות, ציפורי מים מהאזור הארקטי, יש ביצים ארוכות ומחודדות. בין שני הקצוות הללו יש ביצים רבות, מחודדות ופחוסות, ארוכות וכדוריות. החוקרים בחנו כמעט 50 אלף ביצים  של 1,209 מיני ציפורים, והגיעו למסקנה, שלצורת הביצה יש קשר ליכולת התעופה של  הציפור.

מחקרים קודמים הראו כי היחס שבין אורך הכנף, מפרק כף היד ועד לקצה הנוצות החיצוניות, לרוחבה, מאותו פרק כף יד ועד לקצה הנוצות הפנימיות, משקף היטב את יעילות התעופה של הציפור: ככל שהיחס גבוה יותר, הציפור עפה טוב יותר. החוקרים משערים, שככל שהציפור עפה טוב יותר, לפי היחס הנ"ל, היא מטילה ביצים אליפטיות וא-סימטריות יותר [6].

כיס האוויר שבביצה

בצד הרחב  של הביצה מצוי כיס אוויר קטן, בין שני הקרומים הדקים עוטפים את החלבון, שנועד לספק לגוזל אוויר לנשימתו הראשונה בעת הבקיעה. כשמבשלים את הביצה, האוויר בכיס האוויר מתפשט ומפעיל לחץ על הקליפה. הלחץ הזה עלול ליצור בקליפה סדקים שדרכם החלבון דולף לתוך מי הבישול הרותחים [7].

בהקשר זה, שבצד הרחב של הביצה יש כיס אוויר,  כדאי להזכיר את "ביצת קולומבוס".  זוהי אנקדוטה היסטורית, על הדרך בה הוכיח קולומבוס, למי שניסו להמעיט בגודל הישגיו, כי נדרשת חשיבה גאונית כדי לפתור בעיה שאיש לא מצא לה פתרון קודם לכן. הוא הציב אתגר: להעמיד ביצה על אחת מקודקודיה, ומשאיש לא הצליח בכך הוא השתמש בביצה מבושלת ועל ידי מעיכת תחתיתה - כיס האוויר הקיים שם, הצליח להציבה.

---

[1] ראה במאמר "מדוע שמים זרוע וביצה על הקערה בליל הסדר?", הרב פרופ’ דוד גולינקין, נשיא שוחרי עמותות שכטר, אפריל 2015, באתר "מכון שכטר".

[2] חלק ב, דף קלג, עמודה ג, דפוס ורשה, תרלד-תרלה.

[3] סימנים סד-סה, מהדורת רפאל, עמ' תפא-תפב.

[4] וכן כתב בספר ה"כלבו", סימן נ, מהדורת אברהם, חלק ג.

[5] ליל פסח, סימן יד, עט  וכן בספר ה"כלבו", סימן נ, מהדורת אברהם, חלק ג.

[6] להרחבה ראה במאמר "עפים על ביצים", ד"ר יונת אשחר,  יוני 2017, באתר מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

[7] להרחבה ראה במאמר "המדע של הביצה הקשה", אורי טייכמן, נובמבר 2018, באתר מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

© כל הזכויות שמורות למחבר