מגילת אסתר לאור כתבים היסטוריים

 מאת: אורן סעיד

תיאוריו וסיפוריו של הרודוטוס, וכן התיאורים בכתבי יב ואסואן מסייעים להבנת מגילת אסתר ומתאימים לדיווחים על ההווי הפרסי.

סיפור מגילת אסתר, התרחש בשושן הבירה, בזמן שכל היהודים - כולל היהודים הנמצאים במולדתם ביהודה ובירושלים - חיו בתוך גבולות המעצמה הפרסית, בימי אחשוורוש. במאמר זה, נתייחס למגילת אסתר על פי המחקר המדעי, כדי לחזק יותר את סמכותה והיסטוריית מגילת אסתר. ראשית, נעסוק בזיהוי אחשוורוש.

זיהוי אחשוורוש [1]

מסתבר שאחשוורוש הוא המלך חְשָׁיָארְשָׁ הראשון, בפרסית היה שמו Khshayarsha, והיוונים שיבשו את שמו וכינוהו  כסרכסיס. שם זה -  חְשָׁיָארְשָׁ  - דומה לשמו העברי – אחשורוש, ועוד יותר לצורת הכתיב שבאה בסוף המגילה: "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ  אחשרש [אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ] מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם" (אסתר י, א).

חְשָׁיָארְשָׁ הוא בנו של דריוש הראשון משושלת בית אחמנש, אשר מלך אחרי כורש וכנבוזי, בשנים 485-465 לפני הספירה. בספר עזרא (פרקים ד-ה-ו) נזכרים ארבעה מלכי פרס על פי הסדר: כורש, דריוש, אחשוורוש וארתחשסתא. סדר זה מכוון, אם נאמר שאחשוורוש הוא חְשָׁיָארְשָׁ הראשון.

הספרים שכתבו הפרסים על דברי ימי מלכיהם בעת ההיא, אבדו מן העולם. ידיעותינו על מלכות פרס נובעות בעיקר מכתבי הרודוטוס [2], וכל תיאוריו וסיפוריו של הרודוטוס מסייעים לסברה שאחשוורוש שבמגילה הוא חְשָׁיָארְשָׁ הראשון - כסרכסיס.

פפירוס מתעודות יב.
מתוך ויקימדיה

לפי סיפורי הרודוטוס נמשח כסרכסיס למלך עוד בחיי אביו דריוש, כי דריוש ביקש לצאת למלחמה על המצרים ועל היוונים, ולפרסים היה חוק אשר לפיו חייב המלך המבקש לצאת למלחמה למנות יורש תחתיו. אולם דריוש מת, וכסרכסיס הוא שנלחם במרים והכניעה. לאחר מכן כינס את הפרסים הנכבדים ביותר וביקש לשמוע את עצתם בעניין המלחמה ביוונים. ואפשר שיש קשר בין הכינוס שעליו מספר הרודוטוס ובין המשתה שנזכר בתחילת מגילת אסתר. מלחמת כסרכסיס ביוונים נמשכה ארבע שנים, מן השנה השלישית עד השנה השביעית למלכותו.

הרודוטוס מספר, שכסרכסיס משל על כל העמים מהודו ועד כוש וכי מושבו היה בשושן [3]. מעשי המן, מרדכי ואסתר אינם נזכרים אצל הרודוטוס. יש להניח, שהרודוטוס התעניין בעיקר בדברים השייכים ליחסים שבין הפרסים ליוונים והתעלם מדברים אחרים.

ההווי הפרסי

התיאורים במגילה מתאימים לדיווחים על ההווי הפרסי; נזכיר אחדים מהם:

א.      באימפריה הפרסית, היה חוק שמי שקרב למלך ללא הרשאה, נהרג במקום בידי חיל המשמר המובחר שלו [4], כפי שנאמר במגילת אסתר: "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית..." (אסתר ד, יא).

ב.      הרודוטוס מציין, שבפרס הייתה נהוגה קבלת החלטות במצב של שכרות ואשרורן במצב של פיכחות או להפך [5], כפי שנאמר במגילה: "...וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג, טו).

ג.        הרודוטוס מציין [6], ששבעת רואי המלך היו שבעה שרים מהמשפחות המכובדות ביותר, שהמלך בחרם לכל תקופת חייהם, שהיו יכולים לגשת תמיד למלך, ושימשו לפניו כמועצה קבועה, כפי שנאמר במגילה: "וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת"  (אסתר א, יד).

כתבי יֵב ואַסוּאַן

חשיבות גדולה נודעת לפפירוסים, אשר נתגלו ב-יֵב ואַסוּאַן במצרים, כתבים מימי המלכים לבית אַחַמֶנֶש (אביה הקדום של השושלת המושלת בפרס), שהעשירו רבות את המחקר על תולדות היהודים בתקופת בית ראשון ותקופת בית שני, מחקר מצרים העתיקה והאימפריה הפרסית וגם מחקר השפה הארמית, הדיאלקטים שלה וההתפתחות ההיסטורית שלה. כתבים אלו מפיצים אור חדש וברור על תולדות היהודים בממשלת פרס ומדי ובנוסף, הכתבים מאשרים ומבררים כמה דברים שהיו בלתי ברורים ובלתי מובנים במגילת אסתר.

אציין כמה נקודות שכתבי יֵב אשרו אותן [7]:

1. אחשוורוש הוא כסרכסיס. בכתבי יֵב נזכרים כל מלכי פרס בשמותיהם בצורה פונטית מדוייקת וברורה, ובכל מסמך כתוב במפורש באיזה יום, חודש ושנת מלוכה של המלך סודר ונחתם המסמך.

2. אף אחד ממלכי פרס,  לא התערב בדתם, בפולחנם או בשפתם של שום אחד מן העמים המרובים, שישבו באותה המעצמה; הדבר הכתוב במגילת אסתר, שכל צו היוצא משושן הבירה היה נשלח לכל עם ועם בלשונו - דבר זה נתאשר ע"י כתבי יֵב, שבהם לא השפה הפרסית, כי אם שפה שמית-ארמית היתה שפת הממשלה.

3. חיילים יהודים הצטיינו במשמעתם כלפי מלכי פרס וכלפי באי כוחם: הפחות ומפקדי הצבא-במידה שהללו פנו אליהם בשם המלך. באחד המכתבים שנשלחו ע"י "חילא יהודיא מ-יֵב בירתא" - מדגישים הם, שבניגוד לגדודים מצריים, הם לא השתתפו במרידות, ואפילו חקירה מדוקדקת לא מצאה בהם שום עוון.

4. היהודים לא היו "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (אסתר ג, ח)- כפי שמתארם המן, אלא מאוחדים. הם ישבו כבר בימי כורש בירושלים. היהודים שמרו אמונים למלך אחשוורוש. בעיר שושן ישבו הרבה יהודים, אך גם אוכלוסייה מעמים שונים, וגרו ביניהם, לכן נאמר: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי" (אסתר ד, טו-טז).

5. יהודים התפרנסו בבירה מעבודות שונות. הגי, חרבונה, התך, לשלושתם בשמותם יש צליל יהודי (וסביר להניח שהיו יהודים), ולכן עזרו בעניין היהודי. ידועים לנו שמות יהודים גדולי-הדור, אשר היו להם מהלכים, וגם היו להם משרדים ועמדות חשובות בחצרו של כל אחד ממלכי פרס, כמו זרובבל ושוע ודניאל. לכן אין שום פלא שהיה שר יהודי כמו מרדכי [8]! דבר זה לא היה בגדר יוצא מן הכלל.

6. אחשוורוש לא התכוון לעשות פעולה כלשהי נגד היהודים. המן לא הזכיר אותם כשדיבר עימו, קרי המן רימה אותו, ולכן כשספרה לו אסתר המלכה את כל העניין השתומם המלך ושאל: "מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן!" (אסתר ז, ה). זה נובע מהאמור לעיל, שהיחס בין מלכי פרס ליהודים היה טוב ואמין ביותר.

---

[1] מתוך ההקדמה למגילת אסתר "דעת מקרא",  מאת גבריאל חיים כהן, מוסד הרב קוק, תשנ"ו.

[2] הוא היסטוריון יווני המכונה "אבי ההיסטוריה", שתיאר בחיבורו "היסטוריוֹת" את הפלישה הפרסית ליוון בראשית המאה ה-5 לפנה"ס. חי מ- 484  לפני הספירה לערך עד 425 לפני הספירה.

[3] הספר השביעי, הפסקאות א עד ט. כתבי הרודוטוס, בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים תרצ"ה. הספר המקוון באתר "דעת".

[4] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "הממלכה האחימנית".

[5] הספר הראשון, פסקה 133. כתבי הרודוטוס, בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים תרצ"ה. הספר המקוון באתר "דעת".

[6] הרודוטוס, ספר ג, סעיף 84. כתבי הרודוטוס, בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים תרצ"ה. הספר המקוון באתר "דעת".

[7] מתוך מאמרו של פ.קורנגרין המופיע בספר זיידל ,פרסומי החברה לחקר המקרא ספר יא (לזכר ד"ר משה זיידל למלאת לו שבעים וחמש שנה), עמ' 214-228, החברה לחקר המקרא בישראל, קרית ספר, תשכ"ב.

[8] יש לציין כי בתעודה מימיו של חשיארש הראשון מוזכר פקיד גבוה בשם "מרדוכה" שיש המזהים אותו עם מרדכי היהודי.

© כל הזכויות שמורות למחבר