חפש בבלוג זה

עגלה ערופה וגילוי הרוצח

 מאת: אורן סעיד

אחד הטעמים למצוות עגלה ערופה, היא פירסום הרצח וסיוע לגילוי הרוצח. בתרגום יונתן מצויין, שהרימה סייעה בגילוי הרוצח.

דין עגלה ערופה הוא אחד מדיני החוק הפלילי שבתורה. התורה קובעת מה חייב הציבור לעשות כאשר מתגלה הרוג בשדה: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה... נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ; וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדֲדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל" (כא, א-ב). אסור לציבור לעבור בשתיקה על מקרה הריגה. ראשית, חייבים לחקור מי הפושע. אם יימצא הפושע, יובא כמובן, לפני בית דין. ואם לא יימצא - גם אז אין הציבור פטור בכך שיקבור את הגופה, חייבת להיעשות פעולה פומבית גדולה, שאחת ממטרותיה להביא לידי גילוי הרוצח ע"י הפרסום הרב של העניין, וזוהי עגלה ערופה, וכפי שכתב הרמב"ם במורה נבוכים, שהטעם למצווה זו, היא להביא לגילוי הרוצח על ידי פרסום הדבר: "אמנם עגלה ערופה תועלתה מבוארת, כי המביא אותה היא העיר הקרובה אל החלל, ועל הרוב, ההורג הוא ממנה, וזקני העיר ההיא מעידים עליהם השם, שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתם ולתייר כל שואל דרך, כמו שבא הפירוש בדברי חז"ל (לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לויה) ולא נהרג זה, מפני ששכחנו התיקונים הכוללים ואנחנו לא נדע מי הרגו; ואי אפשר על הרוב – עם החקירה ויציאת הזקנים והעומדים ולקיחת העגלה – שלא ירבו דברי בני אורח ואולי בפרסום הענין יוודע ההורג ויאמר מי שידעו או שמע עניינו... הנה כבר התבאר שתועלת עגלה ערופה היא לפרסם ההורג לחזק זה העניין בהיות המקום אשר תערף בו העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם, שבעל הארץ יעשה כל תחבולה ויחקר עד שיוודע ההורג, כדי שלא תערף העגלה ולא תאסר ארצו עליו לעולם [1]" (מאמר ג, פרק מ).

המשנה במסכת סוטה אומרת (פרק ט, משנה ט): "משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה". מזמן שרבו הרוצחים [2], בטל הדין של עגלה ערופה, כי כתוב "כִּי יִמָּצֵא חָלָל", ודרשו פרט למקום שהרצח הוא דבר מצוי.

רימה. מסייעת בגילוי הרוצח.
יוצר: Paul venter
מתוך ויקימדיה

בספר "מעם לועז" [3] מביא שהיה נעשה נס מיוחד בעגלה ערופה:

"וכבר מסרו חכמים ז"ל שהיה נעשה נס גדול בעגלה ערופה, שלאחר כמה ימים שנערפה העגלה היתה יוצאת ממנה תולעת גדולה, ואותה תולעת היתה הולכת אל הרוצח ונדבקת בבגדו ואין שום בריה יכולה לעוקרה מבגדו, עד שהיו האנשים רואים אותה ותמהים, והדבר היה מתגלגל לידי כך שהרוצח היה בא לבית דין והיו דנים אותו; ויש אומרים שהיתה [התולעת] הולכת עד לביתו; ויש אומרים שהתולעת היתה הורגת לרוצח. וסופי תיבות 'וְאַתָּ ה, תְּבַעֵ ר הַדָּ ם הַנָּקִ י' (כא, ט), רימ"ה, רמז לתולעת היוצאת מן העגלה והורגת לרוצח". מקור דברי "המעם לועז" הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל (כא, ח). אנו רואים שבאמצעות התולעת הצליחו לגלות את הרוצח. התולעת כאן, היא הרימה – המתפתחת בגופה לאחר המוות (להלן), כמו בפסוק בספר איוב: "אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה" (כה, ו), כפי שפירש ה"מצודת דוד" במקום : "כפל הדבר במילות שונות" (שם) ואם כן, התולעת היא הרימה.

הרימה וריקבון הגופה

ריקבון גופה הוא תהליך המתרחש לאחר המוות. הריקבון אחרי המוות משותף לגופות אדם ובעלי חיים אחרים בממלכת הטבע. חקר ריקבון הגופה ברפואה ובזיהוי פלילי נקרא טפונומיה (Taphonomy).

על גורל גופת האדם משפיעים גורמים כמו טמפרטורה, הימצאות חרקים, קבורה, אלימות שמופעלת כלפיה (לעיתים, זו סיבת המוות), לחות, חניטה ועוד. בחדרי המתים בבתי החולים נשמרת טמפרטורה המונעת את תחילת תהליך הריקבון.

התהליכים הרגילים הבאים מיידית בעקבות המוות הם: אוטוליזה (Autolysis), התפוררות הרקמות כתוצאה מפעילותם של אנזימים וכימיקלים של הגוף עצמו, וריקבון, התפוררות כתוצאה מפעילות חיידקית.

בשלב הבא מגיעים חרקים וחיות אחרות. קיימים מיני זבובים מסוימים המטילים ביצים בבשר ובדרך כלל ממלאים תפקיד מרכזי בתהליך הריקבון. הרימה מופיעה בערך שלושים שעות אחרי המוות [4].

מהי רימה [5] ?

הרימה היא שלב הזחל במחזור חייו של הזבוב. גודל הרימה נע בין 2 עד 12 מילימטר בהתאם לשלב הגדילה בו היא נמצאת. צבען של מרבית הרימות משתנה בטווח של לבן כבוי (Off-White) עד חום בהיר, אף על פי כן חלקן יכולות אף להיות בצבע צהוב או אדמדם. הן בעלי זוג גפיים דקים דמויות קרס המשמשות לאכילה אך חסרות רגליים.

מחזור החיים של הזבוב מורכב מ-4 שלבים: ביצה, רימה, גולם ובוגר (זבוב). הביצים יכולות להיות מוטלות בכל מקום בו יש די מזון עבור הרימות ובתנאי שהוא לח במידה מספקת. בין מקומות אלו נמנים צואת בעלי חיים, דשן, בריכות מים אך בעיקר בבשר נרקב. הביצים בוקעות בתוך 8-20 שעות מרגע הטלתן, מיד עם הבקיעה מופיעה הרימה המאביסה עצמה בבשר עד שהיא מוכנה לעבור לשלב הגולם. בשלב זה עוזבת הרימה את מקור המזון ועוברת למקום לחלוחי יותר על מנת להפוך לגולם. לאחר 12-14 ימים בוקע מן הגולם זבוב בוגר.

שימוש בחרקים לפענוח פשעים [6]

            חוקרי זיהוי פלילי בוחנים לעיתים רימות, הנמצאות בגופות, על מנת לקבוע את שעת המוות. הפירוש הנ"ל, שבאמצעות הרימה היוצאת מגופת הנרצח, תופסים את הרוצח, הזכיר לי את הדרך שבה משתמשים החוקרים בימינו בחרקים לצורך זיהוי פלילי, על כך בקטע שלפנינו.

בעשורים האחרונים, למדו החוקרים שחרקים יכולים לספק ראיות רבות ערך. הם שימושיים במיוחד לקביעת שעת המוות של הקרבן. כאשר גופתו של אדם (או בעל חיים כלשהו) נמצאת באוויר הפתוח במזג אוויר חם, היא מיד מושכת חרקים, שמחפשים אחר מקום להטיל בו את ביציהם. אם תזהה את הצאצאים ותקבע את גילם, רבים הסיכויים לחשב במדויק את היום שבו האדם מת, ואולי גם את שעת המוות. הידע הזה, בחקירת רצח, הוא לעיתים קרובות מכריע כאשר באים לאשר או לשלול את האליבי של חשוד.

לעתים, תרופות או סמים הקיימות בגוף בזמן המוות, יכולות להשפיע על מהירות התפתחות החרקים בגופה וזה משפיע על קצב פירוק הגופה על ידם. הקוקאין יכול להאיץ את התפתחות החרקים (כולל רימות) בגופה. לעומת זאת, תרופות המכילות ארסן מאטות את קצב התפתחות החרקים. חוקרים אחרים מפתחים טכניקות לגילוי ומדידת רמת התרופות בגָּלְמֵי [7]-זבוב מבוגרים. מחקר זה מועיל לקביעת סיבת המוות, בגופות שנמצאות בשלב מתקדם  של תהליך הריקבון [8].

אנטומולוגים (=חוקרי חרקים) משפטיים למרות שהם ידועים בעיקר בהקשר של פענוח מקרי רצח, הם  יכולים לסייע בפענוח מגוון פשעים נוספים. לדוגמה, האנטומולוג עשוי להתבקש לבדוק אם משלוח מריחואנה הגיע מדרום אמריקה או מאסיה, לפי החרקים שנמצאו על הסמים.



[1] הרמב"ן השיג על דברי הרמב"ם: "והנה לפי הטעם הזה יש בתחבולה הזו תועלת, אבל המעשה איננו נרצה בעצמו. והיה ראוי עוד שיעשה בשדה טוב ראוי לזריעה, שיכירו בו רואיו, כי בנחל איתן לא יוודע מדוע לא יעבד בו" (דברים כא, ד). וראה גם את ההתייחסות של  האברבנאל, לפירוש הרמב"ן ולהשגת הרמב"ן, בפירושו לנושא זה (דברים, כא, א).

[2] מזמן אלעזר בן דינאי, שהיה רוצח מפורסם בימיהם; כתובות כז, א.

[3] דברים חלק ב עמ' תשפב. תחילתה של הסדרה "ילקוט מעם לועז" בחיבור בשפת הלאדינו של החכם רבי יעקב כולי‏‏ (1689-1732) על ספר בראשית ומחצית ספר שמות עד פרשת תרומה. על משקל ספר זה, המשיכו את החיבור חכמים שונים: ר' יצחק מאגריסו השלים את היצירה על ספר שמות וכתב את היצירה על ספר ויקרא ובמדבר (ככל הנראה על פי רשימות שהותיר רבי יעקב כולי). ר' יצחק ארגואיטי חיבר את הפירוש לספר דברים. ובתקופתנו, בה תורגמו הספרים לעברית, הסתיימה עריכת הסדרה על ידי הרב שמואל קרויזר-ירושלמי (ע"פ ויקיפדיה בערך "ילקוט מעם לועז).

[4] על פי ויקיפדיה בערך "ריקבון גופה".

[5] על פי המכלול – האנצ' היהודית בערך "רימה".

[6] להרחבה: מדע פופולרי/ספטמבר 97, עמ' 50-56. ראה גם מדע פופולרי/אוקטובר 2002, עמ' 28. באחרון מומלץ לקרוא גם את המאמר בעמ' 22 העוסק בחקירת מיקרי רצח ע"פ גופות. כתב העת "Popular Science" העולמי מקבוצת Time-AOL יצא לאור בעברית משנת 1994 תחת השם "מדע פופולרי".

[7] גֹּלֶם - אחד מגלגולי החרקים, שבין שלב הזחל לשלב הבוגר בעל הכנפיים.

[8] על פי ויקיפדיה האנגלית בערך "Forensic entomological decomposition"  (=פירוק אנטומולוגי משפטי).


© כל הזכויות שמורות למחבר

תגובה 1:

  1. ממש חידשת לי את עניין התולעת והרוצח.
    תמשיך להפתיע ולהחכים אותנו

    השבמחק

UA-41653976-1