שפופרת ביצה מעופפת

 מאת: אורן סעיד

רש"י בהסברו על התאדות הטל שהיה על המן, מציע, לכאורה, ניסוי פיזיקאלי, לגרום לקליפת ביצה לעוף באוויר

רש"י בד"ה "ותעל שכבת הטל" (טז, יד) מפרש: "כשהחמה זורחת, עולה הטל שעל המן לקראת החמה, כדרך טל עולה לקראת החמה, אף אם תמלא שפופרת של ביצה טל ותסתום את פיה ותניחה בחמה היא עולה מאליה באוויר. ורבותינו דרשו שהטל עולה מן הארץ באוויר, וכעלות שכבת הטל נתגלה המן, וראו והנה על פני המדבר וגו'".

רש"י מציע ניסוי, כדי להוכיח שהטל עולה לקראת החמה, מתאדה: למלאות שפופרת של ביצה[1] (קליפת ביצה) שלימה בטל ולסתום את פיה ולהניחה בשמש, "היא עולה מאליה באוויר" – השפופרת מתרוממת! כך גם מסבירים פרשנים אחרים ברש"י:

ביצים בשוק.
הקדמונים יצרו מקליפת הביצה כלי קיבול. מתוך ויקימדיה

בספר הזיכרון [2] על פירושי רש"י כותב בד"ה ותעל שכבת הטל: "כלומר, לא מבעיא הטל אשר על פני השדה, אלא אף אם יהיה בתוך שפופרת סתומה, כשלא ימצא מקום לצאת, טבע הטל יכריח לשפופרת שתעלה כולה באוויר". וכך גם הבין ה"מעם לועז" [3]: "וכן אם תמלא קליפת ביצה בטל ותסתמינה היטב, למחרת עם עלות השמש תעוף למעלה". בפירוש "באר מים חיים" [4], משמע שכמו שהטל מגביה את השפופרת של ביצה, כך גם הטל הגביה את המן מעל העשבים: "לפי שהיה נטמן (המן) בתוך העשב, וכאשר עלה הטל הגביה אותו למעלה מן העשב עד שהיה נראה" (אות ו).

וצריך עיון במציאות זה הדבר! הרי ידוע שקליפת הביצה נקבובית, ואם נמלא קליפת ביצה בטל ונסתום את פיה, הטל פשוט יתאדה ויצא ממנה דרך הנקבוביות שבקליפת הביצה. גם אם לא היתה הביצה נקבובית, אין בכוח התאדות הטל ע"י חום השמש לגרום לקליפת הביצה לעוף באויר.

לכן נראה, לעניות דעתי, לתרץ את הקושי הנ"ל בשני אופנים:

תירוץ ראשון: רש"י לא עשה את הניסוי שהוא מתאר, אלא מציע ניסוי שע"פ המדע שרווח בתקופתו של רש"י, היה אמור לעבוד. כידוע, המדע העתיק חשב שהעולם מורכב מארבעה יסודות: אש, רוח, מים ועפר; ומדוע אבן נופלת למטה, ע"פ מדע העולם העתיק? מפני שתנועתו הטבעית של דבר העשוי מעפר לשוב לשורשו, אל האדמה, אבל בדרך הקצרה ביותר, בדרך ישרה אל המרכז; ולכן המים בהגיעם אל הארץ, יימשכו עד שיגיעו למים אחרים, אל נחלים שזורמים אל הים-שהוא מקומם הטבעי; וכן טבע האש לעלות למעלה, בגלל שזוהי תנועתה הטבעית, מן המרכז אל מקורו (שהוא השמש או גלגל האש), כאלו משתוקק לשוב אל שורשו ואל מקומו שואף [5]

מדוע כשהשמש מחממת את הטל הוא עולה לקראתה?   כיוון שאדי הטל קלים מהאוויר הסמוך לאדמה, לכן הם נמשכים לגלגל האוויר-לחלקו היותר קל. הסבר נוסף: כיוון שהשמש מחממת את הטל, וחום השמש הוא מיסוד האש, נמצא שהאדים הנוצרים הם תולדה של האש, לכן האדים שואפים לעלות לקראת השמש.  ומאחר וטבע הטל שהתאדה לשאוף אל מקומו הטבעי למעלה, לכן חשבו [6], שאם הטל יהיה סגור בשפופרת של ביצה, הוא יכריח אותה לעלות באוויר.    

תירוץ שני:  באנצקלופדיה "אוצר ישראל" בערך טל, רש"י דלעיל מצוטט כך: "ואם נמלא שפופרת של ביצה ונסתום את פיו, ונניחה בחמה, עולה מעליה באוויר". לפי זה, אפשר לפרש שהטל עולה מעל שפופרת הביצה (ולא השפופרת עצמה!).

נראה לעניות דעתי, כוונת רש"י כך: פשוט שהטל שעל פני השדה שגלוי לשמש עולה באוויר, והחידוש הוא שאף אם ננסה לשמור ולאחסן טל בתוך קליפת ביצה, כלומר במקום מכוסה [ובעבר השתמשו בשפופרת של ביצה לאחסון נוזלים, למשל, במסכת שבת (פרק ב, משנה ד) מוזכר שהשתמשו בה, בכך שמלאו אותה שמן ושמו אותה מעל הנר בשביל שתהא מנטפת על הפתילה] ונניח את קליפת הביצה בשמש (כדי שהטל יתאדה), אנו נגלה תוך זמן קצר, שהטל התאדה והשפופרת ריקה!

יתכן שבמה שאמר רש"י "היא עולה מאליה באוויר"-בלשון נקבה - משמע השפופרת ולא הטל -  לא דקדק בלשונו בין זכר לנקבה, דבר המצוי בדברי חז"ל [7] ומאוד בדברי רש"י [8]; או ש-'היא'  מתייחס לשכבת הטל, כנוסח הפסוק "ותעל שכבת הטל"; ואין כוונת רש"י שהשפופרת מתעופפת, אלא ששכבת הטל מתאדה באוויר ע"י חום השמש.

"יניחנה בחמה, והטל עולה"

בהקשר זה כדאי לציין את המשנה במסכת פרה - בה נחלקו רבי אליעזר וחכמים, האם טל שירד לתוך צלוחית המכילה מי חטאת (=מים מקודשים המעורבבים עם אפר פרה אדומה) פוסל את מי החטאת: "ירד לתוכה טל: רבי אליעזר אומר: יניחנה בחמה, והטל עולה; וחכמים פוסלין" (פרה, פרק ט, משנה א). רבינו עובדיה מברטנורא מבאר: "יניחנה בחמה והטל עולה. שדרך הטל לעלות כנגד החמה. וכן הוא אומר (שמות טז) ויהי בבוקר ותעל שכבת הטל. ואין הלכה כר' אליעזר" (שם). רבי אליעזר סובר, שאם יניח מול השמש, את הצלוחית המכילה את מי החטאת עם הטל, הטל יתאדה מן הצלוחית, למרות שהטל מעורבב עם מי החטאת, ולכן מי החטאת בצלוחית טהורים. ברם, חכמים סוברים, שהטל לא מתאדה ע"י חום השמש מאחר והוא מעורבב עם המים.

בתוספתא מסכת פרה נשנית מחלוקת רבי אליעזר וחכמים כך: "ירד לתוכה (=לתוך חבית עם מי חטאת) טל בלילה, רבי אליעזר אומר: יניחנה בחמה והטל עולה וחכמים אומרים: אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד" (פרה פרק ט, ב). חכמים סוברים שהטל מתאדה מול השמש רק כשהוא מעל חפץ מוצק  (כמו פרי) ולא כשהוא מעורבב עם מים.

הטל נוצר מהתעבות של אדי מים באוויר לטיפות מים. כך שבעצם תערובת של טל ומים יוצרת תערובת הומוגנית נוזלית של מים. לכן מובנת דעת חכמים, שטל שהתערבב עם מים לא ניתן להפריד את הטל מהמים ע"י אידוי באמצעות חום השמש; להבדיל, מטל שנוצר על משטח מוצק כגון פרי או צמח, המתאדה ע"י חום השמש.

 



[1] הערת אגב: "שפופרת של ביצה" המוזכרת במסכת שבת פרק ב משנה ד, יש שמפרשים שהכוונה לקליפת הביצה העליונה, ויש שמפרשים לכלי העשוי מקנה הגדל בביצות, ואז צריך לקרוא את המילה 'ביצה' בחיריק תחת האות ב' ולא בצירי ; ראה בספר "כלי חרס בספרות התלמוד" מאת ד"ר יהושע בראנד, עמ' שמז הערה 111, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ג.

[2] ר' אברהם בקארט, ספר זיכרון, פתח תקווה תשי"ח.

[3] תחילתה של הסדרה "ילקוט מעם לועז" בחיבור בשפת הלאדינו של החכם רבי יעקב כולי‏‏ (1689-1732) על ספר בראשית ומחצית ספר שמות עד פרשת תרומה. על משקל ספר זה, המשיכו את החיבור חכמים שונים: ר' יצחק מאגריסו השלים את היצירה על ספר שמות וכתב את היצירה על ספר ויקרא ובמדבר (ככל הנראה על פי רשימות שהותיר רבי יעקב כולי). ר' יצחק ארגואיטי חיבר את הפירוש לספר דברים. ובתקופתנו, בה תורגמו הספרים לעברית, הסתיימה עריכת הסדרה על ידי הרב שמואל קרויזר-ירושלמי (ע"פ ויקיפדיה בערך "ילקוט מעם לועז").

[4] רבי חיים אחי המהר"ל.  דפוס ורשא תרצ"ח. אחד ממפרשי רש"י על המקרא.

[5] להרחבה: ספר הברית, חלק א, מאמר ה', פרקים: ג-ה. ספר הברית שנכתב על ידי ר' פנחס אליהו הורביץ הינו חיבור תורני רחב יריעה הכולל נושאי אמונה, הלכה, מוסר, קבלה, טבע, פילוסופיה, מדע, וטכנולוגיה.

[6] יש להעיר, שאחד הרעיונות העתיקים בנושא תעופה, הוא מילוי שפופרות בטל והצמדתן לגוף האדם. בעת התאדות הטל, חשבו שזה יגרום לאדם לעוף באוויר. אנו למדים מכך, שבעבר רווח הרעיון, שניתן לנצל את כוח התאדות הטל ע"מ לגרום לעצמים לעוף באוויר. יתכן שרש"י בהציעו לנו את הניסוי עם שפופרת של ביצה, לא ביצע ניסוי זה בעצמו, אלא אמר לנו את הדעה שרווחה בתקופתו בנקודה זו.

[7]  ישנם מילים בתורה שההתייחסות אליהן בלשון זכר ונקבה כאחד; כך למשל התורה אומרת לגבי חצר המשכן: "את עמודיו ואת אדניה" (שמות לה, יז) ופירש רש"י: "הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה" (שם;ראה גם רש"י לבראשית לב, ט). דוגמאות להבדלים בין לשון המקרא ללשון חז"ל: בלשון מקרא "כוס" היא לשון נקבה, בלשון חז"ל עפ"י רוב - "כוס" היא בלשון זכר;  בלשון המקרא "לוחות" שזה לשון זכר (לוח - זכר), ובתורה מדובר על "לוחות כתובים", לשון זכר, אך בלשון חכמים "לוחות ראשונות", "לוחות אחרונות".
"חטאת שקיבל דמה בשני כוסות" (משנה זבחים פ"ח משנה יב), "ארבעה כוסות הללו" פסחים קח, ב).

[8]  למשל, "על הגמלים – לשמרן... " (בראשית כד, ל) – גמלים לשון נקבה; ואילו "ויפתח - התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים" (שם, לב) – גמלים לשון זכר.


© כל הזכויות שמורות למחבר

תגובה 1:

UA-41653976-1