המים העליונים

 מאת: אורן סעיד

ביום השני לבריאה נבראו "המים אשר מעל לרקיע". יש המייחסים מים אלו, לכמויות המים העצומות הקיימות בחלל.

בתיאור מעשה הבריאה ביום השני, נאמר: "ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן" (א, ז). מהם ה"מים אשר מעל לרקיע"?

ה'רקיע' – הכוונה כאן ל'רקיע השמים', כלומר: המראה הדומה לכיפה, הנראית לעין הצופה מן הארץ כסוככת על פני האדמה, המכונה 'כיפת השמים'. הראב"ע והרד"ק[1] פירשו, שהכוונה לאוויר הסובב את כל כדור הארץ, הקרוי בלשון ימינו - אטמוספירה. יש פרשנים שבארו ש"המים אשר מעל לרקיע" הם המים אשר נמצאים ברקיע, דהיינו, העננים והאדים (הלחות). הבורא יצר את הרקיע, האטמוספירה, על מנת שיכיל בתוכו את העננים והאדים – המים אשר מעל הרקיע; "מעל הרקיע" – הכוונה שמים אלו מרחפים באוויר, ברקיע. בכך הבורא הבדיל בין שני סוגי מים: בין "המים אשר מתחת לרקיע" - המים היבשתיים (ימים, נהרות, אגמים וכד'), לבין "המים אשר מעל לרקיע" – העננים והאדים, המרחפים באוויר. 

השביט הייל-בופ, 1997.
כתוצאה מהתנדפות הקרח המרכיב את השביט,
משתחררים חלקיקי אבק וגזים המרכיבים את זנב השביט.
יוצר: Andy Roberts
מתוך ויקימדיה

אולם יש שפירשו [2], ש"המים אשר מעל הרקיע", פירושו מעל הרקיע ממש, דהיינו מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ. אלו מים נמצאים "מעל לרקיע" לפי פירוש זה?

כיום אנו יודעים שמצויות בחלל כמויות עצומות של מים. מתוך ממצאי חקר החלל עולה כי באזורים המרוחקים של מערכת השמש מצויות כמויות עצומות של קרח. אחד המקורות העיקריים לקרח הם כוכבי השביט, שהגרעין שלהם הוא קוביית קרח ענקית.

מן הנתונים המספריים על כוכבי השביט מתבררות עובדות מדהימות. כוכב שביט קטן מכיל כמיליארד טון של קרח, וכוכב שביט גדול-פי אלף מכמות זו. בקצה מערכת השמש מצוי אזור הנקרא "ענן אורט"-על שם מגלהו, האסטרונום ההולנדי יאן אורט. באזור זה מצויים כ-1000 מיליארד כוכבי שביט! כמות המים בהם היא כה עצומה, עד כי אילו נמסו כל כוכבי השביט הללו, היו מימיהם ממלאים את אגני האוקינוסים יותר מאלף פעמים. ברור אפוא, שהמים על פני כדור הארץ אינם אלא "טיפה בים", ביחס למצבור העצום המרכיב את כוכבי השביט. עובדה זה מצויינת כבר במדרש רבה: ''המים העליונים יתירים על התחתונים'' (בראשית רבה פרשה ד, אות ה).

מלבד כוכבי השביט יש עוד הרבה מקורות מים מחוץ לכדור הארץ. החלליות ששוגרו בזמן האחרון דיווחו על כמויות קרח עצומות כמעט בכל מקום במערכת השמש, החל בקטבים הקפואים של מאדים וכלה בקרח שבטבעותיו של שבתאי. כוכבי הלכת הענקיים-צדק, שבתאי, נפטון ואורנוס-עשויים, בין היתר, משכבת קרח בעובי אלפי ק"מ. עובדה זו העניקה לכוכבי הלכת הרחוקים הללו את הכינוי "כוכבי-לכת קרחוניים". גם הירחים הגדולים של כוכבי הלכת הללו זכו לכינוי "כדורי ביליארד קרחוניים" מכיוון ששטח-הפנים של הירחים הללו מכוסה במעטה של קרח, שעוביו מגיע למאות ק"מ. מתברר אפוא, שכוכבי הלכת והירחים הסובבים אותם מכילים קרח העולה בכמותו בהרבה על כל כמות המים והקרח המצויים בכדור הארץ.

בשנת 2011, אסטרונומים הכריזו כי הם גילו את המסה הגדולה והעתיקה ביותר של מים שתועדה אי פעם בחלל החיצון, אשר גדולה פי 140 טריליון מכל כמות המים שיש בכל האוקיינוסים והימים שעל פני כדור הארץ.  המדובר בחור השחור בקוואזר [3], אשר קיבל את הכינוי ,APM 08279+5255   והוא בעל מסה גדולה פי 20 מיליארד מהשמש שלנו [4].

א"כ ניתן לייחס [5] את "המים העליונים" לכמות המים והקרח האדירה בגרעיני כוכבי שביט [6] ובכוכבי הלכת הרחוקים ובירחיהם או בכוכבים אחרים בחלל החיצון.                                           

 

---

[1] ר' דוד קמחי. חי בצרפת הרומית (פרובנץ) (1235-1160).

 [2] ראה מדרש רבה בראשית פרשה ד אות ג.

[3] הקווזאר, הוא גרם שמים אנרגטי וחם, המהווה גרעין גלקטי פעיל (AGN). הקוואזר הוא למעשה חור שחור על-מסיבי, שמסתו היא בסדר גודל של מאה מיליון מסות שמש, אשר סופח אליו גז דרך דיסקת הספיחה, בקצב של כ-10 מסות שמש לשנה.

[4] על פי המאמר "Astronomers Find Largest, Most Distant Reservoir of Water", מאת Whitney Clavin/Alan Buis , 7.2.11. המאמר המקוון באתר של נאס"א

[5]  ע"פ הספר "בראשית ברא" מאת פרופ' נתן אביעזר, בפרק העוסק ביום השני, הוצאת נ' אביעזר, 1994.

[6] ראה גם מאמרו של פרופ' פנחס אלפרט,  "כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה", תחומין כב (תשס"ב, עמ' 544-543, בהוצאת מכון "צומת"), המסביר כך את דברי ר' יהושע: "כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה" (תענית ט, ב): 50% מהמים שעל כדור הארץ מקורם במים עליונים, שהגיעו אלינו באמצעות כוכבי השביט, או כדברי פרופ' עקיבא בר נון: "חצי מכל כוס מים שאתה שותה, בא מן החלל".

© כל הזכויות שמורות למחבר